גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 20a — התלמוד בעברית
ומתרצינן: מהו דתימא, הני מילי שצריך לקדש ידיו ורגליו, דוקא כשהוא ניגש לעבוד עבודה חשובה דמעכבא כפרה , כגון עבודת הדם וקמיצת המנחה, אבל כאשר הכהן ניגש לעבוד עבודה דלא מיעכבא כפרה , כמו הקטרת אימורין…
הטקסט המקורי — זבחים 20a
ומתרצינן:
מהו דתימא, הני מילי
שצריך לקדש ידיו ורגליו, דוקא כשהוא ניגש לעבוד
עבודה
חשובה
דמעכבא כפרה
, כגון עבודת הדם וקמיצת המנחה, אבל כאשר הכהן ניגש לעבוד
עבודה דלא מיעכבא כפרה
, כמו הקטרת אימורין, אולי
לא
יתחייב בקידוש ידים ורגלים, לכן
קא משמע לן
שכל גישה אל המזבח, ואפילו להקטיר אשה, שאינה עבודה שמעכבת את הכפרה, הרי היא טעונה קידוש ידים ורגלים לפניה.
כי אתא רב דימי
מארץ ישראל לבבל,
אמר
בשם
רבי יוחנן: בעי אילפא
-
לדברי
רבי אלעזר ברבי שמעון
האומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים
, שאינו צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו למחרת [אם לא יצא ולא הסיח דעתו],
מי כיור
ששהו בכיור כל הלילה,
מהו שיפסלו
בעלות עמוד השחר של היום הבא,
בלינה?
מי אמרינן
, הרי
הני
מים שבכיור,
למאי
הם ראוים? -
לקידוש ידים ורגלים
. והרי
קידוש ידים ורגלים גופייהו, לא פסיל בהו לינה
, ואם כן, מדוע שיפסלו המים המקדשים בלינה?
או דילמא
, כיון
דקדיש להו
למים
בכלי שרת
, בכיור,
מיפסלי
בלינה ככל הקדשים שהתקדשו בכלי שרת, שאם לנו לאחר שהתקדשו בו, הם נפסלים בלינה .
כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הדר
, אחר שהסתפק ודן בדבר,
פשיט אילפא
לבעייתו, ואמר:
כמחלוקת בזו
, אם לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים או לא,
כך מחלוקת בזו
, במי כיור שלנו, אם נפסלו בלינה!
אמר לפניו
[לפני רבי ירמיה]
רבי יצחק בר ביסנא
תלמידו:
רבי
, וכי
אתה אומר כן
בשמו של רבי אמי שפשט אילפא את בעייתו ואמר ש"כמחלוקת בלינה בקידוש כך מחלוקת בלינה במי הכיור"?
והרי
הכי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן משמיה דאילפא: כיור שלא שיקעו
אותו בתוך הבור של מים שהיה בחצר המקדש,
מבערב, מקדש ממנו
הכהן
את
ידיו ורגליו
לעבודת לילה
[שהיא הקטר חלבים],
ולמחר אינו מקדש!
והוינן בה
לפני רבי אמי, מה היא הכוונה במה שאמר בשם אילפא ש
למחר
"
אינו מקדש
".
האם הכונה היא
דלא צריך לקידוש
למחר, כיון שהכהן יכול לקדש את ידיו ורגליו מהכיור בלילה, ואינו צריך למחר בבוקר לחזור ולקדשם, וכדעת רבי אלעזר ברבי שמעון שאין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים. אבל ביחס להכשר המים שבכיור, אם נפסלו בבוקר בלינה אם לאו, לא התייחס אילפא בדבריו.
או דילמא
כוונת אילפא באמרו "למחר אינו מקדש", היא לומר כי
איפסלו
מי הכיור
בלינה
. ולכן אינו יכול לקדש מהם למחר. ואפילו רבי אלעזר ברבי שמעון מודה, כי היות שנפסלו המים בלינה, אין יכול לקדש בהם.
ולא פשיט לן
רבי אמי אם לרבי אלעזר ברבי שמעון נפסלו מי הכיור בלינה אם לאו, ואילו
מר
[רבי ירמיה]
קא פשיט ליה מיפשיט
שכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו, וסובר רבי אלעזר ברבי שמעון כי כשם שאין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, כך אין מי הכיור נפסלים בלינה!?
תא שמע
מהא דתנן במסכת יומא:
בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור
כדי שיהיו המים יוצאים משנים עשר מקומות, ויוכלו שנים עשר כהנים לקדש כאחת.
אף הוא עשה מוכני
, גלגלים
לכיור
, שהיו משקעים את הכיור בלילה בבור מים בחצר המקדש, בכדי שיהיו מי הכיור מחוברים בלילה למי מקוה,
שלא יהיו מימיו
של הכיור
נפסלים בלינה
, ולבוקר היו מעלים את הכיור באמצעות אותם גלגלים שעשה בן קטין ומעמידים אותו במקומו!
מאי לאו
, הצורך לשקעו בבור כדי שלא יפסל בלינה, אפילו לדעת
רבי אלעזר ברבי שמעון היא?!
ודחינן:
לא
. רק כדעת
רבי היא
, שסובר כי קידוש ידים ורגלים נפסל בלינה, ולכן הוא פוסל גם מי הכיור שלנו .
ותמהינן:
והא מדרישא
של משנה זו
רבי אלעזר ברבי שמעון
היא,
סיפא נמי רבי אלעזר ברבי שמעון
היא,
דקתני רישא: בא לו
הכהן הגדול ביום הכיפורים
אצל פרו
כדי להתוודות עליו ומיד לאחר מכן לשוחטו.
ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח
, כאשר
ראשו לדרום
, אחוריו לצפון,
ופניו
היו מופנים
למערב
על ידי עקימת ראשו.
והכהן
היה
עומד
כאשר אחוריו מופנים למזבח,
למזרח, ופניו למערב
כלפי ההיכל.
ודייקינן: הרי פרו של כהן הגדול הוא חטאת, וחטאת צריכה להשחט בצפון העזרה. וכיון שהכהן הגדול היה עומד כשאחוריו למזבח, לצד מזרח, ופניו למערב כלפי ההיכל, ומיד אחרי הוידוי שחט את פר החטאת, נמצא שאותו מקום שבין המזבח להיכל, בצידה הצפוני של העזרה, יש לו דין "צפון".
מאן שמעת ליה דאמר
"
בין האולם למזבח
-
צפון
הוא
רבי אלעזר ברבי שמעון
הוא.
דתניא: איזהו
"
צפון
" הראוי לשחיטת החטאת?
מקיר
ה
מזבח
ה
צפוני ועד כותל
ה
עזרה
ה
צפוני, וכנגד כל המזבח כולו
, הרי הוא
צפון, דברי רבי יוסי ברבי יהודה!
שהרי נאמר "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה", ורק הקטע הצפוני לירך המזבח הצפוני נקרא "ירך המזבח צפונה".
רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף אף
את כל הצד הצפוני - מערבי של העזרה ש
בין האולם למזבח
, שיש לו דין צפון . [אבל לצדו השני של המזבח, לכוון שער ניקנור שבו היו נכנסים, שהוא צדה הצפוני מזרחי של העזרה לא היה דין צפון משום שקדושתו של צד זה היא קלושה, שהרי באחת עשרה אמות הראשונות שמן שער ניקנור היה מקום דריסת ישראל, ומשם ועד המזבח היו אחת עשרה אמות של דריסת הכהנים].
רבי מוסיף אף
את צידה הצפוני מזרחי של העזרה, שבו
מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל
.
אבל
בפינה הצפונית מערבית של העזרה, הנמצאת
מן ה
"
חליפות
"
ולפנים, הכל מודים שפסול
לשחוט בה! ה"חליפות" הן שני מבנים שהיו צמודים לאולם משני צדיו ובו היו הכהנים מצניעין את סכיני השחיטה [הנקראים "חילוף"]. מבנים אלו, שהיה אורך כל אחד מהם חמש עשרה אמה, היו מסתירים את הפינות המערביות של העזרה מעין הרואה העומד סמוך למזבח.
ולכן נפסלה הפינה הצפונית מערבית שמאחורי בית החליפות הצפוני משום שאי אפשר להחשיבה כ"על ירך המזבח צפונה" עקב הסתרתה על ידי בית החליפות הצפוני!
וכיון שמוכח מהאמור ברישא "בא לו אצל פרו, ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח" שמשנה זו סוברת כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון, אם כן מסתבר כי גם האמור בסיפא "אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה" הוא לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון. ומוכח מכאן שאפילו רבי אלעזר ברבי שמעון, שאינו פוסל קידוש ידים ורגלים בלינה, פוסל את מי הכיור בלינה!
ודחינן:
ותסברא
, וכי משנה זו שפרו של כהן גדול נשחט בין האולם למזבח, רק כשיטת ד
רבי אלעזר ברבי שמעון היא
ולא כדעת
רבי?
והרי לא יתכן שלדעת רבי רק החלק הצפוני מזרחי של העזרה כשר לשחיטה ולא החלק הצפוני מערבי שבין האולם למזבח, כי
השתא, רבי אדרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף
, שהרי רבי יוסי ברבי יהודה הכשיר רק את הקטע שבין המזבח לקיר הצפוני של העזרה, ורבי הוסיף והכשיר את כל חלקה הצפוני מזרחי, על אף שקדושתו קלושה, כי יש בה מדרס י"א אמה לישראל וי"א אמה לכהנים, ואם כן, וכי ניתן לומר ש
אדרבי שמעון בן אלעזר לא מוסיף
, והכשיר רבי רק את הצד הצפוני מזרחי שקדושתו קלושה, ולא את הצד הצפוני מערבי שבין האולם למזבח שקדושתו חמורה?
וכיון שמוכח ממשנה זו שגם לדעת רבי אפשר לשחוט בין האולם למזבח [מכל שכן], שוב אין הוכחה שרבי אלעזר ברבי שמעון סובר שלינה פוסלת במי כיור על אף שאינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים, כי יתכן שהמשנה כדעת רבי היא, שלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים, וכל שכן שפוסלת במי הכיור.
ומבארינן:
אנן הכי קאמרינן
להוכיח שהמשנה כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון היא, שהרי
אי סלקא דעתך רבי היא
, למה מעמידים את פרו של הכהן גדול בין האולם למזבח?
לוקמה
את הפר
במקום דריסת רגלי כהנים ובמקום דריסת רגלי ישראל
שהוא בחלק הצפוני מזרחי הסמוך לשער הכניסה [וביאר רש"י שאין זה דרך כבוד לשחוט את הפר סמוך להיכל כשאפשר לשוחטו בסמוך לכניסה לעזרה]. וממה ששנינו מעמידים את הפר בין האולם למזבח, מוכח שמשנה זו סוברת כרבי אלעזר ברבי שמעון, ולדעתו אי אפשר לשחוט סמוך לכניסה משום שאותו מקום פסול לשחיטה.
ומקשינן:
אלא מאי
אמרת - משנה זו
רבי אלעזר ברבי שמעון היא
, וכי לשיטתו אין קושיא -
והרי
לוקמה
לפר במקום שהוא ממש צפונית למזבח,
מקיר
ה
מזבח הצפוני עד כותל עזרה צפוני
, וזה עדיף מלהעמידו בין האולם למזבח?
אלא, מאי אית לך למימר
שעדיף לשחוט בין האולם למזבח
משום חולשא דכהן גדול
, שכל עבודות היום עליו ונחלש מכך, ולכן שוחט את פרו סמוך להיכל כדי שלא יכבד עליו משא המזרק והדם שבתוכו. אם כן,
הכא נמי
לפי רבי, אפשר לבאר במשנה זו, כי אף על גב שאפשר לכתחילה לשחוט את הפר בסמוך לכניסה, בכל זאת שוחטים אותו בסמוך לאולם משום
חולשא דכהן גדול
. ואם כן, שוב אין ראיה שלדעת רבי שמעון בן אלעזר נפסלים מי כיור בלינה, כי יתכן שמשנה זו כדעת רבי היא!
אמר רבי יוחנן: קידש ידיו ורגליו
בלילה
לתרומת הדשן
, שהיא תחילת העבודה במקדש בכל יום, שהיה הכהן נוטל במחתה גחלים מאוכלות מעל גבי המזבח ונותנן למטה בצדו הדרומי של המזבח, וכיון שקידש ידיו ורגליו לתחילת עבודת היום הרי
למחר
, בעלות השחר,
אינו צריך
שוב
לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה
של אותו היום, שהיא תרומת הדשן.
והוינן בה:
למאן
[כלומר: לדעת מי] אמר רבי יוחנן?
אי לרבי, האמר פסלה לינה
לקידוש ידים ורגלים, ו"לינה" משמעותה עד עלות השחר, כי משעלה השחר חל שם "לינה" על קידוש ידיו ורגליו?!
אי לרבי אלעזר ברבי שמעון, האמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים אין צריך לחזור ולקדש
, ואילו רבי יוחנן אמר שאין צורך לקדש מפני שקידש לתרומת הדשן שהיא תחילת עבודת היום, ומשמע שאם קידש בלילה לצורך עבודת הלילה, שהיא עבודת הקטר חלבים, תפסול בו לינה משיעלה עמוד השחר?!
ומתרצינן:
אמר אביי: לעולם, לרבי
אמרה רבי יוחנן.
ו
מה ש
לינה
פוסלת בקידוש ידים ורגלים
דרבנן היא
, כי מדאורייתא לינה פוסלת רק את מי הכיור אך לא את הידים והרגלים שנרחצו במי הכיור והתנגבו. וכיון שפסול לינה בקידוש ידים ורגלים הוא רק מחמת גזירה, שגזרו חכמים לפסול את הקידוש בלינה כדי שלא יזלזלו בפסול לינה של מי הכיור, לפיכך לא גזרו לפסול את קידושו של הכהן שקידש לתרומת הדשן, שזמנה של תרומת הדשן הוא בסוף הלילה, כשקורא התרנגול, וכיון שפרק הזמן בין קרות הגבר לעלות השחר הוא זמן קצר
מודי רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה
, שהרי לא יבואו אנשים מתוך כך לזלזל בלינת מי הכיור, כי קידוש בשעת קרות הגבר נחשב בעיניהם כמי שקידש ביום!
רבא אמר
לעולם מה שאמר רבי יוחנן שאם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש -
רבי אלעזר ברבי שמעון היא!
וראה רבי יוחנן דבריו
של רבי אלעזר ברבי שמעון שלינה לא פסלה בקידוש ידים ורגלים רק במקדש
בתחילת עבודה
של היום,
ולא
סבר כמותו במי שקידש ידיו ורגליו בלילה להקטר חלבים, שהיא
סוף עבודה
של יום אתמול, ולכן חייב לחזור ולקדש לעבודת היום הבא .
מיתיבי
מהמשנה ששנינו במסכת תמיד:
ראוהו אחיו הכהנים
, את הכהן שזכה לתרום את הדשן,
שירד
מהמזבח עם המחתה של הגחלים המאוכלות, ועתה היה תפקידם להוריד את שאר הדשן שעל המזבח או לצוברו מעליו ל"תפוח" שבאמצע המזבח, מיד
הן רצו ובאו, מיהרו וקידשו ידיהם ורגליהם מן הכיור!
וכעת הניחה הגמרא שמדובר בכהנים שעבדו כל הלילה וכבר קידשו ידיהם ורגליהם, ועתה הם צריכים לקדשם שוב כדי שיוכלו להמשיך ולעבוד את עבודת דישון המזבח אפילו לאחר שיעלה עמוד השחר,