גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 117a — התלמוד בעברית
אם כן, נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין בשילה חוץ למחנה אחת בלבד, והוא מחנה שכינה ששניהם אסורין בו, ומחוצה לו שניהם שוין, שכך הוא הדין: טמא מת אסור במחנה שכינה ומותר במחנה לויה, וזב אסור במחנה לויה…
הטקסט המקורי — זבחים 117a
אם כן,
נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין
בשילה
חוץ למחנה אחת
בלבד, והוא מחנה שכינה ששניהם אסורין בו, ומחוצה לו שניהם שוין, שכך הוא הדין: טמא מת אסור במחנה שכינה ומותר במחנה לויה, וזב אסור במחנה לויה ומותר במחנה ישראל, ומכיון שהיה שם רק מחנה ישראל [מלבד מחנה שכינה], הרי נמצא ששניהם מותרים להיות במחנה אחד,
ו
זה לא יתכן, שהרי
התורה אמרה "ולא יטמאו את מחניהם",
ודרשינן מ"מחניהם" דמשמע שתי מחנות:
תן מחנה לזה
לזב,
ומחנה לזה
לטמא מת, שלא יהיו שניהם באותה מחנה.
אלא ודאי, היה שם מחנה לויה, ומחנה ישראל לא היה בשילה ונמצא שאין שניהם משתלחין לאותה מחנה, שהרי הטמא מת משתלח ממחנה שכינה ומותר במחנה לויה, ואילו זב משתלח גם ממחנה לויה.
אמר ליה רבא
לאביי:
אלא מאי
אמרת
מחנה ישראל לא הואי
בשילה,
אם כן, נמצאו זבין ומצורעין משתלחין למקום אחד!
כי בשילה אפילו המצורע - שדינו להיות משולח גם ממחנה ישראל - מותר בכל מקום חוץ ממחנה לויה, כיון שלא היה מחנה ישראל, ונמצא שהוא יושב באותו מקום שיושב הזב,
ו
זה לא יתכן, שהרי
התורה אמרה
במצורע "
בדד ישב" שלא ישב טמא אחר עמו?!
אלא
אמר רבא:
לעולם כולהו תלתא
מחנות
הוו
160 ,
בשילה.
ומאי "לא היו אלא שתי מחנות"
ששנינו בברייתא:
לקליטה!
שלא נהגה שם תורת מחנה לויה לענין שתקלוט לתוכה את ההורג נפש בשגגה.
ודייקינן:
מכלל, דבמדבר הואי קלטה מחנה לויה?
ומסקינן:
אין! והא תניא
[בניחותא:] נאמר בהורג נפש בשוגג "
ושמתי לך
מקום אשר ינוס שמה" ודרשינן מ"לך":
בחייך!
כאן הבטיח הקב"ה למשה שיזכה בחייו להבדיל שלש ערים למקלט.
ומתיבות "
לך מקום"
דרשינן:
במקומך!
דהיינו, המקום שלך, שהוא מחנה לויה, אף הוא יקלוט את הרוצח.
ומתיבות "
אשר ינוס שמה"
דרשינן:
מלמד שהיו ישראל גולין במדבר!
ו
להיכן
היו
גולין?
שהרי לא היו ערי מקלט במדבר,
למחנה לויה,
כאמור, שאף הוא קולט! -
מכאן אמרו
:
בן לוי
שהיה דר בעיר מקלט, [שהרי כל ארבעים ושמונה עיר של הלויים היו ערי מקלט]
שהרג
בשוגג, הרי הוא
גולה מפלך לפלך,
מעירו לעיר מקלט אחרת, שאף "לך" דהיינו, הלויים אף על פי שכבר נמצאים הם.
ואם גלה לתוך פלכו
בתוך עירו משכונה לשכונה,
פלכו קולטו
בדיעבד.
והוינן בה:
מאי קרא
המלמד כי אפילו פלכו קולטו אף שלא גלה מחוץ לעירו?
ומבארינן:
אמר רב אחא בריה דרב איקא
: נאמר "
כי בעיר מקלטו ישב"
ודרשינן מיתור תיבת "מקלטו", שהיה יכול לכתוב "כי שם ישב", ובהכרח כוונת הכתוב ללמד כי גם:
עיר שקלטתו כבר
דהיינו שהיה דר בה קודם שהרג, אף היא קולטתו עכשיו כשיגלה משכונה לשכונה.
שנינו במשנה:
באו לגלגל
הותרו הבמות.
בברייתא שלפנינו יתבארו דיני הקרבנות בשעת היתר הבמות. והדין נחלק בשני סוגי במות: א. במת צבור שנקראת "במה גדולה". ב. במת יחיד שכל אחד בנה לעצמו, היכן שרצה, והיא נקראת "במה קטנה". ונחלקו התנאים, אלו מהקרבנות קרבו בבמת צבור, ואלו בבמת יחיד, ואלו שלא קרבו כלל.
תנו רבנן: כל
קרבן
שנידר ונידב
שהביאוהו בנדר או בנדבה היה
קרב בבמה
קטנה [וכל שכן בבמה גדולה]. אבל קרבן
שאין נידר ונידב
אלא הוא קרבן חובה, בין שהוא קרבן ציבור בין שהוא קרבן יחיד
אין קרב בבמה
קטנה, שהרי היחיד אינו מקריב קרבנות חובותיו כלל בשעת היתר הבמות אפילו בבמה גדולה, ואילו הציבור אינו מקריב קרבנותיו כלל בבמה קטנה, נמצא שקרבנות חובה אינן קרבין בבמה קטנה, אבל בבמה גדולה הוקרבו קרבנות חובה של הציבור.
קרבן
מנחה
וקרבנות
נזירות, קריבין
אף הן
בבמה
קטנה, כי הם נחשבים כדבר שנידר ונידב,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: לא קרבו ליחיד אלא עולות ושלמים
בלבד
אבל מנחה ונזירות לא הקריב היחיד כלל אף בבמה גדולה, ובזה חולקין חכמים על רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: כל
הקרבנות
שהצבור והיחיד
היו
מקריבין באהל מועד שבמדבר
שהיה שעת איסור במות והקריבו שם כל הקרבנות הן נדבה והן חובה היו
מקריבין
גם כן בבמה גדולה ש
באהל מועד שבגלגל
שהוא שעת היתר במות, וסובר רבי יהודה שהיחיד מקריב קרבנות חובותיו בבמה גדולה אף שלא מקריבם בבמה קטנה , ומשמע מדבריו שבדין זה חולק הוא על רבי מאיר וחכמים, ונמצא כי לדעתם לא הקריב היחיד חובותיו כלל אף בבמה גדולה.
שואל רבי יהודה:
מה בין אהל מועד שבמדבר לבין אהל מועד שבגלגל?
מאחר שאמרנו ששוין הם לענין הקרבנות שהוקרבו בהם.
ומשיב:
אהל מועד שבמדבר לא היו במות מותרות
אז לכל יחיד,
אהל מועד שבגלגל היו הבמות מותרות
ליחיד.
ו
גם בזמן הגלגל כשהקריב כל אדם על
במתו שבראש גגו
דהיינו במת יחיד,
לא היה מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד
ולא מנחה ונזירות, ובזה סבר כדעת חכמים לעיל, [וכן לא הקריב היחיד שם חובותיו].
וחכמים אומרים: כל
הקרבנות
שהצבור
היו
מקריבין באהל מועד שבמדבר
היו
מקריבין
גם כן בבמה גדולה ש
באהל מועד שבלגל
שלגבי הציבור אמנם אין חילוק ביניהם,
וכאן וכאן
בין בבמה גדולה ובין בבמה קטנה
לא קרבו ליחיד אלא עולה ושלמים בלבד
שהיחיד לא הקריב חובותיו אף בבמה גדולה, נמצא שלגבי היחיד לא הושוו אהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל, וכן לא הוקרבו ליחיד מנחה ונזירות לחכמים, [ודעת חכמים אלו כדעת חכמים דלעיל ולהלן יתבאר לענין מה נחלקו].