זבחים 109b — התלמוד בעברית

דתניא: רבי יהושע אומר, כל הזבחים שבתורה

, חוץ מעולה,

שנשתייר מהן כזית בשר

או כזית חלב, זורק את הדם.

דכתיב "וזרק הכהן את הדם, והקטיר החלב". ודרשינן [במנחות כו, א] שאם נשתייר מהחלב, אף על פי שאין בשר, זורק עליו את הדם. אך, אם נשתיירו

חצי זית בשר וחצי זית חלב, אינו זורק את הדם

99 .

כי לדעת רבי יהושע "אם אין בשר אין דם". והעלה דין זה [לעיל קד, א] ממה שנאמר לגבי עולה "ועשית עולותיך הבשר והדם". ובשאר זבחים נאמר "ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל", הזקיקן הכתוב זה לזה .

ובעולה

, אם נשתיירו ממנה

חצי זית בשר וחצי זית חלב, זורק את הדם, מפני שכולה כליל.

ומנחה, אפילו

אם

כולה קיימת, לא יזרוק!

והוינן בה:

מנחה, מאי עבידתא!?

איך אמרו בה "לא יזרוק" והרי אין בה זריקת דם כלל?

אמר רב פפא

: רבי יהושע עוסק ב

מנחת נסכים הבאה עם הזבח

. ואבד בשר הזבח והמנחה קיימת. והשמיענו שאינה נחשבת במקום בשר וכאילו נשתייר בשר. ולפיכך לא יזרוק את הדם בשבילה .

מתניתין:

א.

הקומץ והלבונה

של מנחות

והקטרת

שמקטירין בכל יום בבית המקדש,

ומנחת כהנים

שהיא כליל וראויה להקטרה כקומץ של מנחת ישראל [אבל שיירי מנחת ישראל שאין מקטירין אותן אינו חייב על העלאתן בחוץ],

ומנחת כהן משיח

עשירית האיפה שהוא מביא בכל יום.

ומנחת נסכין,

כל מנחה שמביאין לנסכים עם הקרבן, ואין נותנין בה לבונה, וכולה כליל,

שהקטיר מאחת מהן כזית בחוץ, חייב.

כי לדעת תנא קמא שיעור הקטרה הוא בכזית שלם [שלא כרבי שמעון ורבי יוסי לעיל שהשיעור הוא בהמה או אבר שלם].

רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולן

. כי לדעתו כל המתירין נפסלין בחסרון, וכל זמן שלא קרבו בשלימותן אינה נחשבת הקטרה שיוכלו הבעלים לצאת בה ידי חובתן .

ולא נחלק רבי אלעזר אלא במוקטרים שבמשנתנו שאין "מתירין", אך גם הוא מודה שבעולה חייב על כזית מבשרה אחר שהותר בזריקת הדם. ומאידך, מודים רבנן שאינו חייב על הקטרת כזית מ"מתירין" אלא דוקא כשהמתיר כולו קיים ולא חסר, ואז יכול להקטיר כל כזית ממנו בנפרד, וחייב עליו בחוץ.

ב.

ו

בין לרבי אלעזר ובין לרבנן,

כולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ, חייב.

שהרי בזה נגמרה הקטרתן. וחייב על שיעור הקטרה בכזית, כאשר בפנים הוא משלים הקטרה גמורה.

ג.

ו

בין לרבי אלעזר ובין לרבנן,

כולן שחסרו כל שהו

קודם הקטרה, שנאבדו או נשרפו,

והקריבו בחוץ פטור

הואיל ואין מתקבל בפנים. ודרשינן במנחות [ט, ב] שנאמר "והרים הכהן מן המנחה" ללמד שאם אין לפניו את כל המנחה, לא יקטיר, פרט לשחסירה היא ושחסר קומצה .

ד.

המקריב

בשר

קדשים ואימורים בחוץ,

כשהן עדיין מחוברים,

חייב

על האימורין, ואף שאין מקטירין בשר קדשים, ונמצא שהבשר חוצץ בין האש לאימורין, מכל מקום, מין במינו אינו חוצץ.

גמרא:

תנו רבנן: המקטיר כזית קטורת בחוץ, חייב,

אף ששיעורה בפנים הוא חצי מנה. אבל אם הקטיר

חצי פרס בפנים, פטור.

ולאו דוקא חצי פרס, אלא כל שהקטיר פחות מכשיעור הכשר מצות הקטורת, ואפילו כזית.

קא סלקא דעתך מאי "פטור"? פטור זר

אם הקטירה.

ואם כן קשה,

אמאי

פטור,

הא הקטרה היא,

שהרי הוא חייב על הקטרתה בחוץ?

ומתרצינן:

אמר רבי זירא אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מאי "פטור" פטור ציבור.

שהצבור נפטרו בהקטרה זו ויצאו ידי חובתן, כיון שכזית הוא שיעור הקטרה.

אמר רבי זירא: אי קשיא לי

על דין זה,

הא קשיא לי, הא דאמר רב עלה: בהא, אפילו רבי אלעזר

שאמר במשנתנו שאינו חייב על העלאת חוץ עד שיקריב את הכל בשלימות,

מודה

הוא שהציבור נפטר מהקטרת קטורת אף שלא הקריב את מלוא השיעור של הקטורת [שהוא פרס], אלא הקטיר רק חצי פרס, ועל כך קשה, למה הוא מודה,

דהא רבי אלעזר "לאו הקטרה היא" קאמר,

שהרי במשנה אמר שפטור עליה בחוץ.

ומתרצינן:

אמר רבה

: יש חילוק בין שתי ההקטרות. הברייתא מדוברת

בהקטרה דהיכל,

דהיינו קטורת שבכל יום,

דכולי עלמא לא פליגי

שלא נאמר בה שיעור מן התורה. והשיעור של פרס רק דרבנן הוא . ולכן מודה רבי אלעזר שהקטרת כזית ממנה נחשב הקטרה לחייב עליה בחוץ, ולהוציא את הציבור ידי חובתן בפנים. ונמצא שכל הברייתא, רישא וסיפא, דברי הכל היא.

כי פליגי

במשנה,

בהקטרה דפנים

, ביום הכפורים, שכהן גדול נכנס בשבילה לפני ולפנים. ונאמר בתורה ששיעורה הוא מלא חפניו [בויקרא ט"ז].

דמר,

רבי אלעזר,

סבר

ששיעור

"מלא חפניו" דוקא

הוא , וצריך להקטיר את כל השיעור בבת אחת , ולפיכך אינו חייב בחוץ אלא על הקטרה שלימה.

ומר סבר

[רבנן] "

מלא חפניו" לאו דוקא.

וחייב אפילו בכזית.

אמר ליה אביי: והא כי כתיבא "חוקה",

שמשמעותה לעכב,

בהקטרה דפנים הוא דכתיב.

שנאמר "והיתה לכם לחוקת עולם", והיאך אמרת שלדעת רבנן "מלא חפניו" לאו דוקא?

אלא, אמר אביי

: החילוק בין המשנה לברייתא הוא כמו שחילק רבה, אך

בהקטרה דפנים, כולי עלמא לא פליגי

שצריך הקטרה שלימה, כי גם לרבנן "מלא חפניו" דוקא הוא, ובפנים לא נחלקו כלל .

כי פליגי, בהקטרה דחוץ.

כגון, שהקטיר כזית מן הקטורת של חפינת פנים [חופן מלאה שמיועדת לפנים] בחוץ.

מר

[רבנן]

סבר ילפינן פנים מחוץ,

היינו קטרת של פנים מקטורת של היכל. מה הקטרה של היכל חייבין עליה בחוץ בכזית. אף הקטרה של פנים חייבין עליה בחוץ בכזית, ואף על גב שבפנים אינה נחשבת הקטרה אלא בחופן, מכל מקום ילפינן מהיכל .

ומר סבר

[רבי אלעזר]

לא ילפינן

פנים מחוץ. וכיון שבמקומה בפנים אינה נחשבת הקטרה, גם בחוץ לא יתחייב עליה.

ומקשינן:

אמר רבא: השתא, חוץ מחוץ לא ילפי רבנן,

כמו שתוכיח הגמרא בסמוך, ואם כן,

פנים מחוץ

לחייב על קטרת של לפני ולפנים בחוץ, כשיעור הקטרת היכל שהוא בחוץ

מיבעי!?

הרי ודאי שלא נלמד זה מזה.

ובעינן:

מה היא,

היכן מצאנו שלא למדו חוץ מחוץ?

דתניא: יכול המעלה

בחוץ

פחות מכזית קומץ, ופחות מכזית אימורין, והמנסך פחות משלשת לוגין יין, ופחות מג' לוגין מים, יהא חייב?

תלמוד לומר "לעשות אותו"

-

על השלם

הוא

חייב, ואינו חייב על החסר!

והא פחות משלשת לוגין, דאית בהו כמה זיתים, ו

אף על פי כן

לא ילפי רבנן חוץ

לחייב על כזית ניסוך שנעשה על מזבח החיצון

מחוץ,

מהקטר חלבים ששיעורן בכזית, ואף הם במזבח החיצון.

אלא, אמר רבא

: באמת אין חילוק בין המשנה לברייתא, ובשתיהן מדובר בהקטרה דהיכל, וכיון שקטורת זו שיעורה בכזית, גם בחוץ חייב עליה בכזית, ורבי אלעזר מודה בזה. ולא נחלקו במשנה אלא

כגון דקבעינהו

שני חצאי זיתים, שהם שיעור קטורת,

במנא, בכלי שרת.