יומא 60b — התלמוד בעברית

רבי יהודה

שאמר בדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים -

סבר

: הנעשה ב

"מקום" שמתכפרין בו פעם אחת בשנה

והוא קודש הקדשים שאין מתכפרין בו אלא ביום הכפורים - חוקה נאמר בהן; ולפיכך רק עבודות אלו מעכבות ופוסלות.

ורבי נחמיה

שאמר בדברים הנעשים בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ -

סבר: דברים המתכפרין בהן פעם אחת בשנה

.

כלומר: הן הנעשה במקום שמתכפרים בו אחת בשנה, והן הנעשה בבגדי לבן שאין מתכפרין בהם על ידי כהן גדול רק פעם אחת בשנה, חוקה נאמר בהם והן מעכבות ופוסלות.

ותמהינן עלה: וכי

אטו לרבי יהודה "מקום

" שמתכפרין בו

כתיב?!

אלא היינו טעמא דרבי יהודה

: לעולם עיקר משמעות הכתוב היא על כל עבודות יום הכפורים, ומה שאין מעכב אלא הנעשה בבגדי לבן בפנים, הוא משום ששאר העבודות נתמעטו מ"חוקה" -

ד

כתיב

: והיתה

"זאת

" לכם לחוקת עולם, ומשמע זאת ולא אחרת

; וכתיב

מיעוט אחר: והיתה זאת לכם לחוקת עולם

"אחת

" בשנה -

ודרשינן:

חד

קרא

למעוטי בגדי לבן מבחוץ

שאין סידרן מעכב.

וחד

קרא

למעוטי בגדי זהב

.

כלומר: אילו לא נאמר אלא מיעוט אחד לא היינו ממעטים אלא בגדי זהב [שכל עבודתו בהם הוא בחוץ], ומתוך שנאמר עוד מיעוט, נתמעטו אף מה שנעשה בבגדי לבן בחוץ.

ורבי נחמיה

דורש באופן אחר:

חד למעוטי בגדי זהב

, אבל בגדי לבן הרי הן בכלל, ואפילו אלו הנעשין בחוץ.

וחד למעוטי

שפיכת

שירים

הנעשים בבגדי לבן

דלא מעכבי

את הדבר המאוחר להם אם הקדימו להם, ואע"פ שהן נעשין בבגדי לבן אין סדרן מעכב [לשון רש"י].

והטעם שאין סידרה מעכב, משום דלרבי נחמיה אין שפיכת שיריים מעכבת את הכפרה.

ורבי יהודה

סבירא ליה שפיכת שיריים מעכבת את הכפרה; ושוחט אחר ומתחיל מן המתנות שעל המזבח, כדי שיהיה לדם שם שיריים [זבחים נב ב וברש"י שם].

וכיון שכן אמר לך:

אי מעכבי

שאר הדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ בכסדרן - אף שיריים

מעכבי

בכסדרן, כיון שמעכבין את הכפרה

ואי

; האחרים

לא מעכבי

אף אלו

לא מעכבי

, כלומר: אין סברא לשנות בין העבודות.

כדתניא

[לדעת מאן דאמר אחד בסמוך], שדעת רבי יהודה שפיכת שיריים מעכבת את הכפרה:

כתיב בפרשה אחר כל ההזאות:

וכלה מכפר את הקודש

ואת אוהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי, ולא היה לו לומר אלא: "והקריב את השעיר החי" [רש"י זבחים]; ולמה נאמר "וכלה מכפר את הקודש", כדי ללמדך:

אם "כפר

" -

"כלה

",

ואם לא "כפר

" -

לא "כלה

",

דברי רבי עקיבא

, ויתבאר בסמוך.

אמר לו רבי יהודה: מפני מה לא נאמר

מי מעכב על ידינו שלא נדרוש כסדר הכתוב, [רש"י שם]:

אם "כלה

" -

"כפר

",

ואם לא "כלה

" -

לא "כפר

",

שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום

.

ואמרינן

בזבחים לפרש:

מאי בינייהו?

ונחלקו בזה

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי

:

חד אמר

לפרש: לכולי עלמא שפיכת שיריים אינה מעכבת את הכפרה: ו

משמעות דורשין איכא בינייהו

-

רבי עקיבא משמע ליה לדרוש את הכתוב מסופו לראשו, וקאמר: "בכפרה דהיינו במתנות תלויה השלמה, ושיריים לא מעכבי".

ואמר לו רבי יהודה: אין לדרוש בזה הלשון, שאם כן לא תשמע מינה כי כל המתנות מעכבות, אלא מתנה אחת בלבד כבשאר קרבנות חיצוניות.

אלא כך תדרוש: אם כילה הכל כמו שכתוב בענין - כיפר. ואם לא כילה כל האמור בענין לא כיפר. ולמדנו שאם חיסר אפילו אחת מן "המתנות" לא עשה ולא כלום.

אבל שיריים אינן מעכבין, כיון שאין הם אמורים בענין זה [כמבואר לעיל נט א, וברש"י] אלא מפרשת פר כהן משיח הן נלמדין [נתבאר על פי רש"י זבחים נב ב].

וחד אמר: שירים מעכבי איכא בינייהו

בין רבי עקיבא לרבי יהודה:

רבי עקיבא סבר: שיריים לא מעכבי, והכי קאמר: אם כיפר עיקר המתנות - כילה, ואפילו לא שפך שיריים.

רבי יהודה סבר: שפיכת שיריים אף היא מעכבת, והכי קאמר: אם כילה הכל אז כיפר, ואם לא כילה הכל אין הכפרה של המתנות כפרה [רש"י].

ותמהינן:

ומי אמר רבי יוחנן הכי

, שרבי יהודה ורבי נחמיה מקרא אחד דרשו, ולדעת רבי נחמיה: מיעוט אחד הוא על שפיכת שיריים, כיון ששיריים אינם מעכבין את הכפרה.

והאמר רבי יוחנן

על דברי רבי נחמיה שאמר במשנה בזבחים: שיירי הדם של חטאות הפנימיות [שם קיא א] הנשפכים על היסוד, שהקריבן מחוץ לעזרה, חייב עליהם משום "שחוטי חוץ".

הרי שסובר רבי נחמיה כי "עבודה" היא כשאר זורק מקצת דם [רש"י זבחים], והרי היא בכלל הכתוב: איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה וגו'. ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן וגו' ונכרת האיש ההוא מקרב עמו.

ופירש רבי יוחנן:

תנא

[שנה]

רבי נחמיה, כדברי האומר שירים מעכבי

את הכפרה; והאיך אמר כאן רבי יוחנן לדעת רבי נחמיה: אין שיריים מעכבין את הכפרה?!

ומסקינן:

קשיא!

אמר רבי חנינא

:

קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר, לא עשה ולא כלום

, שהרי בסדר העבודה שנינו, כי שחיטת הפר קודמת לחפינה.

ומפרשינן:

כמאן

אמרה ששחיטת הפר מעכבת את המאוחרת לה?

דלא כרבי יהודה

דלעיל,

דאי כרבי יהודה, האמר: כי כתיבא

"חוקה" בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא

, ושחיטת הפר עבודת חוץ בבגדי לבן היא, ואינה מעכבת.

ודחינן:

אפילו תימא רבי יהודה

: שחיטת הפר שהיא

צורך

עבודת

פנים

[הזאות לפני ולפנים]

כ

עבודת

פנים דמי

ומעכבת.

ומקשינן לרבי חנינא:

תנן

במשנתנו:

אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר

מפר אחר שישחוט,

ויחזור ויזה בתחילה מבפנים

.

ואם איתא

לדרבי חנינא, הסובר: שחיטת הפר מעכבת את המאוחרות לה, נמצאו חפינת הקטורת והקטרתה נעשים שלא על הסדר, שהרי שחיטת הפר המכפר נעשית אחריהם, ושחיטה ראשונה כמאן דליתיה [רא"ל].

ואם כן: " [ישחוט פר]

יחזור ויחפון

[ויקטיר, ויזה מן הדם] "

מבעי ליה

לתנא של משנתנו לומר?!