גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
יומא 59a — התלמוד בעברית
ואי בעית אימא: אי סבירא לן [אילו היה מוסכם]: הקפה שמקיף את הקרנות במזבח הפנימי ברגל היה עושה אותה, וכשם שהיה מקיף את המזבח החיצון כשנותן על הקרנות, [שהרי המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה…
הטקסט המקורי — יומא 59a
ואי בעית אימא: אי סבירא לן
[אילו היה מוסכם]:
הקפה
שמקיף את הקרנות במזבח הפנימי
ברגל
היה עושה אותה, וכשם שהיה מקיף את המזבח החיצון כשנותן על הקרנות, [שהרי המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה, ואי אפשר אלא אם כן מקיפו ברגל]
דכולי עלמא לא
הוה
פליגי, דילפינן פנים מחוץ
.
והכא בהא קא מיפלגי: מר
רבי עקיבא
סבר: הקפה
של מזבח הפנימי
ביד
היא, עומד במקומו ומקיף בידו את הקרנות; ואינו דומה למזבח החיצון שהיה מקיף ברגל.
ומר
רבי יוסי הגלילי
סבר: הקפה ברגל
כהקפה שבמזבח החיצון, וילפינן מינה.
ואי בעית אימא: דכולי עלמא
סברי:
הקפה ביד
היא במזבח הפנימי.
והכא בהא קמיפלגי: מר
רבי יוסי הגלילי
סבר: ילפינן
הקפת
יד מ
הקפת
רגל; ומר
רבי עקיבא
סבר: לא ילפינן
יד מרגל.
ותמהינן:
ו
כי אטו
סבר רבי יוסי הגלילי: הקפה ביד
היא, והיה עומד במקומו?!
והא מדקתני סיפא
דמשנתנו:
רבי אליעזר אומר: במקומו היה עומד ומחטא, מכלל דתנא קמא
במשנה שהוא רבי יוסי הגלילי [שהרי סדר ההזאות במשנתנו כרבי יוסי הגלילי הוא]
לא סבירא ליה
שבמקומו היה עומד ומקיף ביד?!
אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא: מר
רבי עקיבא
סבר: הקפה ביד, ומר
רבי יוסי הגלילי
סבר: הקפה ברגל
-
ובהא
קא מיפלגי: מר
הסובר הקפה ברגל
סבר
: ונתן על קרנות המזבח
"סביב" דמזבח פנימי, כ
זריקה
"סביב
" האמורה בתורה ב
מזבח החיצון
.
ומר
הסובר הקפה ביד
סבר: כוליה מזבח פנימי
שהיה רחבו אמה על אמה
במקום חדא קרן דמזבח חיצון קאי
[כל המזבח הפנימי שוה לקרן אחת של מזבח החיצון] שהיתה אף היא אמה על אמה, ולפיכך לא היה צריך להקיפו אלא בידו [רא"ל].
תניא: אמר רבי ישמעאל
[בן אלישע, דק"ס]:
שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש
[ממקדש, דק"ס]
ראשון, זה אומר: בידי הקפתי; וזה אומר: ברגלי הקפתי; זה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם לדבריו;
ולא שנחלקו בדבר, אלא אפשר לעשות הקפה ביד ואפשר לעשות הקפה ברגל, וכל אחד סיפר מנהגו [ת"י וריטב"א ].
זה נותן טעם לדבריו: "סביב" דמזבח פנימי כ"סביב" דמזבח החיצון; וזה נותן טעם לדבריו: כוליה מזבח פנימי, במקום חדא קרן דחיצון קאי
.
שנינו במשנה:
רבי אליעזר אומר: במקומו היה עומד ומחטא
, ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלה למטה:
מתניתין מני: רבי יהודה היא
, הסובר כן בדעתו של רבי אליעזר.
דתניא: רבי מאיר אומר: רבי אליעזר אומר: במקומו עומד ומחטא, ו
מתוך שעל זו שלפניו היה נצרך ליתן מלמעלה למטה, לפיכך:
על כולן היה נותן ממעלה למטה
-
חוץ מאותה שבאלכסון
[הקרן שעומדת בראש האלכסון של הקרן שהתחיל בה, אם התחיל בקרן דרומית מזרחית הוי קרן אלכסון צפונית מערבית, ואם התחיל בצפונית מזרחית הוי האלכסון בדרומית מערבית, ריטב"א] -
ש
עליה הוא
נותן ממטה למעלה;
שטורח הוא לתת עליה מלמעלה למטה, להיות כפוף ופושט זרועו עד כלות המתנה, אלא משכופף גופו ופושט זרועו, מתחיל למטה ונזקף והולך למעלה [לשון רש"י].
רבי יהודה אומר: רבי אליעזר אומר: במקומו עומד ומחטא, ועל כולן הוא נותן מלמטה למעלה
הואיל וכך נוח יותר,
חוץ מזו שהיתה לפניו ממש, שנותן ממעלה למטה, כי היכי דלא נתווסן מאניה
, [יתלכלכו בגדיו].
שנינו במשנה:
הזה ממנו על טהרו של מזבח
:
מאי טהרו?
אמר רבה בר רב שילא: פלגיה דמזבח
באמצע גובה כתלו של המזבח,
כדאמרי אינשי: טהר טיהרא
[הצהיר הצהרים, רא"ל]
והוי פלגיה דיומא
[והוא בחצי היום], ואף כאן נותנו בפלגיה דמזבח.
מיתיבי
מברייתא המוכחת כי על גג המזבח היה מזה, ולא על כותלו:
כשהוא מזה, אינו מזה לא על גבי האפר ולא על גבי הגחלים
שעל המזבח,
אלא חותה גחלים אילך ואילך
למעלה מראשו של מזבח ומכבדו יפה עד שנראה זהב המזבח [רא"ל],
ומזה?!
אלא אמר רבה בר שילא
, לפרש "על טהרו של מזבח":
על גלויה דמזבח
, מטהר ומפנה הקטורת שנשרף עליו בבוקר, ועל שמייפהו ומגלהו קרי ליה "טהרו" [רש"י זבחים] - ו
כדכתיב: וכעצם השמים "לטוהר
" [לשון: ברור וצלול, רש"י בחומש].
תניא: חנניא אומר: בצד צפוני
של גג המזבח
הוא נותן
את ההזאות שעל גגו.
רבי יוסי אומר: בצד דרומי
של גג המזבח
הוא נותן
.
במאי קמיפלגי
:
מר
חנניה
סבר: פיתחא
של קודש הקדשים בבית שני
בדרום קאי
ובצד זה היה מתחיל, הרי שהיה מסיים בקרן צפונית וכשיטת רבי עקיבא, ולפיכך היה מזה על צד צפון.
ומר
רבי יוסי
סבר: פיתחא בצפון קאי
[וכשיטתו לעיל נא ב], והיה מתחיל בקרן צפונית ומסיים בדרומית, ובמקום שהיה מסיים, שם היה נותן על גג המזבח.
דכולי עלמא
בין חנניה ובין רבי יוסי -
מיהא, היכא דגמרן מתנות דקרנות
במקום שנגמרים מתנות הדם שעל הקרנות
התם יהיב
שם הוא נותן
על גגו
-
מאי טעמא?
אמר קרא: "וטהרו וקדשו
", [
ב
]
מקום שקדשו
בקרנותיו
שם טיהרו
בהזאות.
שנינו במשנה:
שירי הדם
של פר ושעיר
היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
:
דאמר קרא
גבי פר כהן משיח שניתן דמו על מזבח הזהב:
"ואת כל דם הפר ישפוך
אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד", ותניא בתורת כהנים: "הפר" לרבות פר של יום הכפורים שיהו שייריו נשפכין ליסוד אשר פתח אוהל מועד -
ואי זה הוא "יסוד אשר פתח אוהל מועד" [פתח הבית שהיה במזרח], הוי אומר: יסוד מערבי, שהרי מערבה של מזבח כנגד הפתח היה.
שנינו במשנה:
ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומית
:
תנו רבנן
: כתיב בפרשת חטאת: "ואת כל דמה ישפוך אל
יסוד המזבח
" [ויקרא ד ל]:
זה יסוד דרומית; אתה אומר יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית
, וכמו שמצינו בחטאות הפנימיות, וילמד סתום מן המפורש [רש"י זבחים].
אמרת: ילמד ירידתו מן הכבש
של מזבח החיצון ושיריים בידו
ליציאתו מן ההיכל
ושיריים בידו אחר הזאות פנים,
מה יציאתו מן ההיכל
היה שופך
בסמוך לו, ואי זה: זה יסוד מערבי; אף ירידתו מן הכבש
העומד בדרום המזבח, היה שופך
בסמוך לו, ואי זה: זה יסוד דרומי
, שהיה סמוך לו בירידתו יותר משאר הרוחות.
תניא: רבי ישמעאל אומר: זה
שיריים של מזבח הפנימי
וזה
של מזבח החיצון היה שופך אל
יסוד מערבי
של מזבח החיצון.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי
.
בשלמא
טעמא ד
רבי ישמעאל
ניחא, משום ד
קסבר: ילמד סתום
שיירי מזבח החיצון שלא פירש בהם הכתוב על איזה יסוד הוא שופך
ממפורש
משיירי מזבח הפנימי שנאמר בהם: אל יסוד המזבח אשר פתח אוהל מועד, והוא יסוד מערבי, וכמו שמבואר לעיל.
אלא רבי שמעון בן יוחאי, מאי טעמא?
אמר רב אשי: קסבר
רבי שמעון בן יוחאי:
פתחא
של היכל
בדרום
של מזבח
קאי
, כלומר: דעת רבי שמעון שהיה עומד המזבח כולו בצפון הפתח, "ואין המזבח לפני הפתח כלום, אלא אמה של יסוד דרומי" [רש"י זבחים וראה הערה ], ונמצא ה"יסוד אשר פתח אהל מועד", הוא יסוד דרומי.
תנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי
, כלומר: בבית מדרשו של רבי שמעון בן יוחאי היו שונין את משנת רבי ישמעאל, וגורסין בה:
זה וזה יסוד דרומית
, לאמר: חזר בו רבי ישמעאל.
וסימניך
שלא תחליף לאמר: זה וזה יסוד מערבי:
משכוה גברי לגברא
, תלמידי רבי שמעון משכו את רבי ישמעאל לאמר כדבריהם, שהיו אומרים: זה וזה יסוד דרומי.
שנינו במשנה:
אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין
לנחל קדרון וכו' ומועלין בהן:
תנו רבנן
:
מועלין
מדרבנן [כדמפרש ואזיל]
בדמים
של הקרבנות אחר כפרה וכסתם משנתנו דקתני "ומועלין בהן" [ריטב"א שי"צ ] ולאחר שיצאו לנחל קדרון [מעילה יא וברש"י שם],
דברי רבי מאיר ורבי שמעון
.
וחכמים אומרים: אין מועלין בהן
.