יומא 52a — התלמוד בעברית

אלא דסבירא ליה לרבי מאיר:

משום שכינה לאו אורח ארעא

[אין זה דרך ארץ בפני השכינה]

למיעל להדיא

[להכנס ישירות].

כלומר: אין מן הראוי שיהא הכהן הגדול הולך בהיכל את כל אורך הדרך בצידו הצפוני כנגד פתח קודש הקדשים, ועיניו נזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפתח [רש"י], והוא פירוק עול של יראה [מאירי].

ולכן היה הולך בין השולחנות ולמזבח.

ו

מפרשינן דעת

רבי יוסי

שאינו חושש לזה, וסובר, כי בין הכותל והשולחן היה מהלך, כי

אמר לך: חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח

, אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו, שנאמר: אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה, הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס בפומבי [רש"י]. ומקשינן השתא לרבי יהודה הסובר, כי שתי פרוכות היו, ומן הדרום צריך היה ליכנס, ולכן היה נכנס בין המזבח למנורה -

ו

ל

רבי יהודה נמי

תיקשי כעין מה שהקשינו לעיל לרבי מאיר: למה היה נכנס בדרום בין המזבח ולמנורה,

ניעול

[יכנס]

בין מנורה לכותל

הדרומי?!

ומשנינן: אילו היה נכנס בסמוך לכותל היו

משחרי מאניה

, בגדיו היו משחירין מעשן המנורה שהשחיר את הכותל, ולכן נכנס בין המזבח והמנורה.

אמר רבי נתן: אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ

.

רבינא היה סובר כי כוונת רבי נתן לומר, שלא הכריעו בו חכמים אם מכלל מדות ההיכל שהיה ארבעים אמה, או מכלל מדותיו של קודש הקדשים שהיה עשרים אמה.

ולפיכך

מתקיף לה רבינא: מאי טעמא?

וכי למה פשיטא לך כי היא היתה מכלל מדותיו של אחד מהן?!

אילימא משום דכתיב

:

והבית אשר בנה המלך שלמה לה

' - ההיכל וקודש הקדשים כאחד -

ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו;

הרי אתה למד: כי המחיצה שביניהם בכלל הששים אמה היתה, שהרי לא היה הבית כולו אלא ששים אמה -

וכתיב: וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני

[הנו"ן בקמץ; פירוש: לפני הדביר - שהזכר בפסוק שלפני זה - שהוא ה"אמה טרקסין"].

וכתיב: ולפני הדביר

[פירוש: מעברו השני של ה"אמה טרקסין", בבית קדשי הקדשים]

עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו

-

ו

הואיל ושתי המידות - של ההיכל וקודש הקדשים - כאחת הם ששים אמה, שהיא המידה של הבית כולו -

לפיכך

לא ידעינן

האם

אמה טרקסין

בחשבון מידותיו של היכל או של קודש הקדשים - היתה?

אי מהני עשרים

של בית קדשי הקדשים, ולא היה לפני הדביר לצד קודש הקדשים אלא תשע עשרה אמה -

ואי מהני ארבעים

של היכל, ולא היה לפני הדביר - לצד ההיכל - אלא שלשים ותשע אמה.

אילימא כי מטעם זה הוא שנסתפק לרבי נתן, הרי אין כאן מקום ספק כלל -

כי

דילמא

אותה אמה טרקסין

לא

היתה

מהני עשרין ולא מהני ארבעין

, וכפשט הכתובים, שמדותיו של כל אחד היו חוץ מן הדביר -

ומה שהכתוב אומר: והבית אשר בנה המלך שלמה לה' "ששים אמה", הרי אפשר לומר, כי

חללה

של כל הבית, היכל וקודש הקדשים -

קא חשיב

[הכתוב מונה] בכלל הששים אמה,

ו

אילו

כותלים

שבבית [אותה "אמה טרקסין"]

לא קא חשיב?!

תדע

, שאין האמה טרקסין נמנית בכלל חשבון ההיכל וקודש הקדשים,

ד

הרי

כל היכא דקא חשיב

התנא של המשנה אף מידת עובי ה

כותלים, חשיב ליה

התנא אף

לדידיה

[לאמה טרקסין] במידה נפרדת, ומחוץ למנין ההיכל וקודש הקדשים.

ד

הכי

תנן: ההיכל

כולל האולם וקודש הקדשים והתאים שמסביב:

מאה

אמה אורך

על מאה

אמה רוחב [בחלקו המזרחי נגד האולם],

ברום

[בגובה]

מאה

אמה, כולל העליות שעליו.

ומפרשת המשנה: "מהמזרח למערב מאה אמה" [לשון המשנה במדות]: עובי

כותל

ה

אולם חמש

אמות,

ו

חלל

האולם אחת עשרה

אמות, הרי שש עשרה אמות.

כותל ההיכל

[הקודש]

שש

אמות,

וארכו

של חלל ההיכל

ארבעים אמה

, הרי ששים ושתים אמות.

ואמה טרקסין, ועשרים אמה

לחלל

בית קדשי הקדשים

, ו

כותל ההיכל

כלומר: הכותל שמאחורי בית קדשי הקדשים - עוביו

שש

אמות, הרי שמונים ותשע אמות.

והתא

[יציע] שאחורי בית קדשי הקדשים, אורך חללו

שש

אמות,

וכותל התא חמש

אמות, הרי הכל כאחד מאה אמות.

אלא

מכח קושיא זו, מפרשינן למילתיה דרבי נתן:

קדושתיה

של אותה אמה - הוא שלא הכריעו בו חכמים

אי כלפנים אי

כלחוץ

, ועל דרך שאמרו לעיל נא ב.

והיינו דאמר רבי יוחנן: בעי יוסף איש הוצל

:

כתיב:

ודביר

[הוא ה"אמה טרקסין"]

בתוך הבית מפנימה

[המ"ם הראשונה בחיריק, ומפרש לה הגמרא ואזיל]

הכין לתתן

[כמו לתת]

שם את ארון ברית ה

' -

ו

איבעיא ליה

[יעב"ץ ורש"ש] ליוסף איש הוצל:

היכי קאמר קרא

כיצד הוא פיסוקו של הפסוק:

האם:

ודביר

עשה

בתוך הבית

ו

מפנימה

לאותו דביר

הכין

מקום

לתתן שם

את ארון ברית ה'.

ולפירוש זה - שמילת "מפנימה" שייכת לסוף הפסוק - משמע, כי הדביר עצמו אין בו מקדושת קודש הקדשים, אלא מפנימה לו בלבד.

או דילמא הכי קאמר

קרא:

ודביר

עשה

בתוך הבית מפנימה

[בפנים] -

ואת הדביר עצמו הכין לתתן שם באותה כניסה את ארון ברית ד'; ולפירוש זה משמע, כי הדביר עצמו משל פנים היה. הרי שנסתפק יוסף איש הוצל האם קדושת אותו מקום כשל פנים או כשל חוץ, וכספיקו של רבי נתן.

ותמהינן:

ומי מספקא ליה

ליוסף איש הוצל, אם "מפנימה" שייך לראש הפסוק או לסופו?!

והתניא: איסי בן יהודה אומר: חמש

מילים ב

מקראות

ש

בתורה אין להן הכרע

, היכן לשייך אותם.