גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
יומא 25a — התלמוד בעברית
מאי לאו, באותן כהנים שזכו לפייס , שמפשיטין אותן את בגדי החול שלבשו בשעת הפייס, ומלבישין אותן בגדי קודש כדי לעשות את העבודה. הרי שמפיסין בבגדי חול. ודחינן: אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא! אלא…
הטקסט המקורי — יומא 25a
מאי לאו, באותן
כהנים
שזכו לפייס
, שמפשיטין אותן את בגדי החול שלבשו בשעת הפייס, ומלבישין אותן בגדי קודש כדי לעשות את העבודה.
הרי שמפיסין בבגדי חול.
ודחינן:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא!
אלא
באותן שלא זכו לפייס
, שהיו מפשיטין אותן את בגדי הקודש שלבשו בשעת הפייס ומלבישין אותן בבגדי חול.
הכי נמי מסתברא: דאי סלקא דעתך באותן שזכו לפייס
, אם כן תיקשי, הא דקתני:
לא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד
, שפירושו, לפי זה, שמשאירין עליהם את מכנסי החול, ומלבישים עליהם את בגדי הקודש, ורק אח"כ היו מחליפין את מכנסי החול למכנסי קודש.
והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? תלמוד לומר "ומכנסי בד יהיו על בשרו"!
ועל כרחך כוונת המשנה שמשאירין על הכהנים שלא זכו בפייס את מכנסי הקודש עד שילבשו יתר בגדי החול.
ואידך
, רב נחמן אמר:
הא לא קשיא
: כי
הכי קתני
:
עד שעודן עליהן בגדי חול
, שלבשו בשעת הפייס,
מלבישין אותן מכנסי קודש
מתחת לבגדי החול, כדי שלא יעמדו ערומים כשיפשיטום את בגדי החול. ורק לאחר מכן
היו מפשיטין אותן
את
בגדי
ה
חול, ולא היו מניחין
עליהן
אלא מכנסים
של קודש
בלבד
, וממשיכים להלבישם ביתר בגדי הקודש.
ונמצא שאכן המכנסים היו קודם לכל בגדי הכהונה.
אמר רב ששת: מנא אמינא לה
שמפיסין בבגדי קודש?
דתניא: לשכת הגזית כמין בסילקי
בית גבוה
היתה
. והיו עושין שם את ה
פייס במזרחה
של אותה לשכה, ששם היו עומדים הכהנים לפייס.
וזקן
אחד מחכמי הסנהדרין היה
יושב במערבה
כדי להורות להם סדר הפייסות.
והכהנים מוקפין ועומדין
סביב בעיגול
כמין בכוליאר
, תכשיט עגול.
והממונה
על הפייסות
בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן, ויודעין שממנו
ה
פייס מתחיל
. שממנו מתחילה הספירה.
ואי סלקא דעתך
שמפיסין
בבגדי חול
, תיקשי:
וכי
מצנפת בבגדי חול
-
מי איכא?
ודחינן:
אין!
יתכן שיהא לכהן מצנפת מבגדי חול.
כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל בר יהודה: כהן שעשתה לו אמו כתונת
כדוגמת הכתונת של בגדי כהונה -
עובד בה עבודת יחיד
. כגון הוצאת כף ומחתה מקודש הקדשים ביום הכפורים, שאין בה צורך לציבור, אלא שמוטל על הכהן לפנות את המקום.
הרי, שהיו רגילין אמותיהן של כהנים לעשות לבניהם משלהן כמין בגדי כהונה כדי להראות תפארת עושרן ונוי מלאכת ידיהן, וכמה הן מהדרות את המצוות.
ויתכן, אם כן, שכהנים ילבשו מצנפת של חול.
אמר אביי: שמע מינה
מהך ברייתא:
לשכת הגזית
היתה
חציה בקודש
, חצי ממנה היתה קדושה בקדושת עזרה,
וחציה בחול
שלא היתה קדושה בקדושת עזרה.
ושמע מינה: שני פתחים היו לה
ללשכת הגזית,
אחד פתוח בקודש, ואחד פתוח בחול
.
אחד מהפתחים היה נפתח למקום הקודש, בקדושת עזרה. והשני נפתח למקום חול.
ההוכחה לכך שחציה בקודש וחציה בחול:
דאי סלקא דעתך כולה בקודש
, תיקשי: האיך היה
זקן יושב במערבה?
והאמר מר: אין ישיבה בעזרה
אסור לשבת בעזרה, משום שנאמר "לעמוד לשרת" "העומדים שם לפני ה'",
אלא
רק
למלכי בית דוד בלבד
, שמצינו בהם ישיבה, שנאמר "ויבא המלך דוד וישב לפני ה'".
ואי סלקא דעתך כולה בחול
, תיקשי: איך היה
פייס במזרחה? והא בעינן
שהפייס יהא בקודש, כדכתיב
"בבית אלהים נהלך ברגש
". ולעיל דרשינן מיניה לענין הפייסות. הרי שהפייס צריך להיות בבית אלוהים.
אלא, שמע מינה: חציה בקודש
, ושם היו עושין את הפייס.
וחציה בחול
, ששם היה יושב הזקן.
וההוכחה לכך ששני פתחים היו לה:
ד
אי סלקא דעתך פתח אחד
בלבד
יש לה
, הרי ממה נפשך:
אי האי פתח
פתוח לקודש
עדיין יקשה, איך היה
זקן יושב במערבה?
שאעפ"י שאותו מקום הוא חול, מכל מקום דינו כקודש בגלל פתחו, ואסורה בו הישיבה.
והתנן: הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש?
ואי סלקא דעתך
שאותו פתח היה
פתוח לחול
עדיין יקשה איך היה
פייס במזרחה?
והתנן
: לשכות ה
בנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול
ואם כן לא נתקיים בו "בבית אלהים".
אלא לאו שמע מינה: שני פתחים היו לה אחד פתוח בקודש ואחד פתוח לחול
ובאופן כזה הדין הוא שמה שבנוי בקודש הוא קודש ומה שבנוי בחול הוא חול.
מתניתין:
הפייס השני
מתוך ארבע הפייסות שהיו בכל יום נעשה כדי לקבוע:
א.
מי שוחט
את קרבן התמיד.
ב.
מי זורק
את דמו.
ג.
מי מדשן
. מוריד את האפר מעל
מזבח הפנימי
.
ד.
ומי מדשן את המנורה
. מסיר את הפתילות ושיירי השמן מהמנורה.
ומי מעלה אברים
של תמיד
לכבש
. ומספר כהנים זכו בהעלאת האברים לפי הסדר דלהלן:
ה.
הראש והרגל
האחורית הימנית.
ו.
ושתי הידים
הרגלים הקדמיות.
ז.
העוקץ
הזנב
והרגל
האחורית השמאלית.
ח.
והחזה
שומן החזה שכנגד הקרקע.
והגרה
מקום שהוא מעלה גרה דהיינו הצואר, ומחוברים בו הקנה והריאה והכבד והלב.
ט.
ושתי הדפנות
.
י.
והקרביים
.
יא.
והסלת
. עשרון סלת למנחת התמיד.
יב.
והחביתין
.
מנחת חביתין שהיה מקריב הכהן גדול בכל יום עשירית האיפה סלת, מחציתה בבקר ומחציתה בערב [ונקראת "חביתין" על שם שנעשתה במחבת].
יג.
והיין
לנסכים של קרבן התמיד.
נמצא
שלשה עשר כהנים זכו בו
בפייס השני.
אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע
: כ
דרך הלוכו
של הכבש בחייו כך
היה קרב
התמיד.
ופליג אתנא קמא בסדר ההקרבה. ובגמרא יבואר.
גמרא:
איבעיא להו: כשהן מפייסין
האם
לעבודה אחת
בלבד
מפייסין
, דהיינו לעבודה ראשונה מי שוחט. ולשאר העבודות לא עושין פייס נפרד אלא הכהנים העומדים לימין הכהן שזכה בשחיטה זוכים ביתר העבודות לפי הסדר.
או דילמא לכל עבודה ועבודה היו מפייסין
, מצביעין שוב?
תא שמע
מהא תנן בריש פרקין:
ארבע פייסות היו שם.
ואי סלקא דעתך
ד
לכל עבודה הן מפייסין
בנפרד, אם כן
טובא הוו
. יש יותר מארבע פייסות בכל יום, שהרי בפייס דמשנתנו לבד היו שלשה עשר פייסות?
אלא ודאי, כל העבודות היו בפייס אחד.
ודחינן:
אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר
:
ארבע פעמים נכנסין
מתאספין בכל יום
להפיס
להצביע,
ולכל חדא וחדא
בכל התאספות
היו בה טובא פייסות.