יבמות 41b — התלמוד בעברית

אלא לא תתארס כל שלשים ימי אבלה.

מפני האיבול.

משום שלדעתי אסורה היא להתארס בזמן שלשים ימי האבל על בעלה כי יש שמחה באירוסין, ולא רק בנישואין [ואפילו בלא סעודה].

גמרא:

והוינן בה:

בשלמא לא תתייבם

תוך שלשה חדשים, כי

שמא

מעוברת היא, ו

יהיה הולד בן קיימא,

ואין היא זקוקה ליבום, כי היא אשת אח שיש לו בנים,

וקא פגע

המייבם

באיסור אשת אח, דאורייתא

אלא לא תחלוץ

-

אמאי

לא!?

מדוע שלא תחלוץ, ותמתין שלשה חדשים, ואז, אם היא אינה מעוברת, או אם תפיל, היא תנשא לשוק מיד, על סמך החליצה.

לימא,

האם

תיהוי

משנתנו

תיובתא דרבי יוחנן, דאמר: חליצת מעוברת שמה חליצה!

ולכן אמרה משנתנו שלא תחלוץ כי חליצת מעוברת לא שמה חליצה!?

ותמהינן:

ולאו, מי

, האם כבר לא

אותביניה לרבי יוחנן

, בתחילת הפרק,

חדא זימנא!?

ולמה לנו לחזור ולהקשות עליו גם ממשנתנו?

ומשנינן:

לימא, מהא נמי תיהוי תיובתא

, כדי שאם ימצא תירוץ לתיובתא ההיא, תשאר התיובתא מכאן.

ומשנינן:

לא

. מכאן אין תיובתא לדברי רבי יוחנן.

כי

הכא היינו טעמא

שלא תחלוץ תוך שלשה חדשים, כי

שמא יהא ולד בן קיימא,

ויתברר שאין חליצתה חליצה, והיא אינה פסולה לכהונה,

ונמצאת אתה מצריכה כרוז

כדי להכשירה

לכהונה.

ותמהינן:

ונצרכה

כרוז להכשירה לכהונה, ומה בכך!?

ומשנינן: גזרו שלא תחלוץ, היות ויש לחוש

דלמא איכא

איניש

דהואי בחליצה, ולא הוי בהכרזה, ומפסלוה מן הכהונה.

אלא שעדיין יש להקשות:

תינח אלמנה,

שכשירה לכהונה.

גרושה

שפסולה לכהונה ואינה נפסלת בחליצה, שהרי היא כבר פסולה משעה שהתגרשה -

מאי איכא למימר

, מדוע שלא תחלוץ תוך שלשה חדשים?

ומשנינן:

משום דמפסיד לה

היבם

מזונות

בחליצתה.

כי מגיע לה במשך שלשה חדשים, לאכול מזונות מנכסי בעלה, היות והיא זקוקה בהן ליבם, והוא אינו יכול לייבמה אז.

ואם יחלוץ לה היבם, שוב לא יגיע לה מזונות, והיא לא תוכל להנשא עד שלשה חדשים, ולכן תיקנו שלא יחלוץ לה תוך שלשה חדשים.

תינח נשואה

שמגיע לה מזונות.

אבל

ארוסה גרושה

, שלא מגיע לה מזונות, ואין כאן חשש שאתה מצריכה כרוז שהיא כשרה לכהונה אם יתברר שאינה צריכה חליצה, שהרי היא פסולה לכהונה כגרושה -

מאי איכא למימר?

מדוע שלא תחלוץ תוך שלשה חדשים?

ומתרצת הגמרא תירוץ אחר:

אלא

לא תחלוץ תוך שלשה חדשים

משום דרבי יוסי

-

דתניא: מעשה באדם אחד, שבא לפני רבי יוסי, אמר ליה: מהו לחלוץ

ליבמה

בתוך ג'

חדשים למיתת הבעל?

אמר ליה

רבי יוסי:

לא תחלוץ.

אמר ליה:

ותחלוץ, ומה בכך!?

קרא עליו

רב יוסי

מקרא זה

: [דברים כה ז]

"ו

אם לא יחפוץ

האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה ... וחלצה נעלו מעל רגלו".

ומשמע:

הא אם חפץ

לייבם -

יבם

.

כל העולה לייבום עולה לחליצה

.

אבל כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה.

וזו, שאינה עולה ליבום במשך שלשה חדשים, שמא יפגע באשת אחיו שיש לו בנים, אינה עולה אז לחליצה.

מתיב רב חיננא

מהא דתניא:

הספקות

-

חולצות ולא מתיבמות

.

והוינן בה:

מאי ספקות?

באלו ספקות מדובר?

אילימא

שהיה בהן

ספק קדושין

לאחיו המת -

אמאי לא מתיבמות?

תתייבם, ואין בכך כלום!

שגם אם לא קידשה אחיו, יכול הוא לקחתה לאשה.

אלא לאו, ספק

בכגון

שקידש

אחיו

אחת משתי אחיות, ואינו יודע איזו מהן קידש,

, שכל אחת אסורה על היבם מספק, שמא היא אחות יבמתו.

ו

אף על פי שאינה עולה ליבום, בכל זאת

קתני

שהרי היא

חולצת

, ולא מחייבים אותה להמתין עד שיתברר את מי מהשתיים קידש אחיו!?

ודוחה הגמרא את הדמיון בין הממתינה שלשה חדשים לבין ספק אחות יבמתו:

הכי השתא!?

מהו הדמיון!?

התם

, בספק אחות יבמתו, "עולה ליבום" היא נחשבת, שהרי

אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש

אחיו, הרי

בת חליצה וייבום היא

.

הכא

, בממתנת שלשה חדשים, גם

אם יבא אליהו ויאמר דהא לא איעברה,

-

מי משגח ביה

בגילויו של אליהו,

ויבמינן לה!?

והרי כיון שתיקנו חכמים את תקנת ההמתנה של שלשה חדשים, תיקנוה בכל ענין, אפילו שודאי לנו שאינה מעוברת.

והראיה:

הא קטנה, ד

ודאי

לאו בת איעבורי היא, ואפילו הכי צריכה

גם היא

להמתין ג' חדשים.

וכיון שבכל ענין היא אינה עולה ליבום תוך שלשה חדשים, היא גם אינה עולה לחליצה אז.

תנו רבנן: יבמה שלשה חדשים הראשונים

-

נזונת

היבמה

מ

נכסים

של בעל

, לפי שבפרק זמן זה היא אינה יכולה להנשא לאחר, מחמתו. והוא כותב לה בכתובתה, שכל זמן שלא תנשא בגללו, יהיה לה הזכות לשבת בביתו ולאכול מזונות מנכסיו.

מכאן ואילך

-

אינה נזונת לא משל בעל ולא משל יבם

. ואינה כשאר אלמנות, שמקבלות מזונות מנכסי בעלן המת היות ואינן נישאות לאחר מפני כבוד בעלן המת. אבל זאת אינה נישאת לאחר מחמת שהיא אגודה ליבם.

ואם

עמד

היבם

בדין

, שתבעתו היבמה בבית דין או יבם אותי או חלוץ לי,

וברח

-

נזונת משל יבם

, שקונסים אותו על שברח.

ואם

נפלה לפני יבם קטן

, וצריכה להמתין לו עד שיגדל -

מזונות

מיבם

ודאי

לית לה

.

אבל מזונות

מ

נכסי ה

בעל

-

מאי?

האם היא ניזונית משל הבעל כשהיא ממתנת ליבם הקטן עד שיגדל?

פליגי בה רב אחא ורבינא

.

חד אמר: אית לה

.

וחד אמר: לית לה.

והלכתא: לית לה, משמיא קנסוה

שתהיה במצב כזה שאינה יכולה להנשא, ואין לה מי שיזון אותה.

תנו רבנן: יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלשה

-

צריכה להמתין שלשה חדשים

מיום מיתת בעלה, ואסור לה להנשא מיד לשוק.