יבמות 117b — התלמוד בעברית

תא שמע

:

שנינו במשנה לקמן:

אמרה מת בעלי, ואח"כ

אמרה

מת חמי, תנשא ותטול

כתובה,

אבל

וחמותה אסורה

אע"פ שאמרה תחילה מת בעלי, ונמצא שאין זו חמותה, והרי היא לה כנכרית, אפילו הכי לא נאמנת לומר מת חמי, וחמותה נשארת באיסורה.

מאי טעמא חמותה אסורה,

הא לאו חמותה היא,

לאו משום דאמרינן, לא בעלה מיית

ועדיין זו חמותה,

ולא חמיה מיית, והא דקאמרה

כלתה

הכי, לקלקולא לחמותה הוא דקמיכוונא.

ואף על פי שבעלה, שהוא בן של חמותה, נמצא במדינת הים, ואין אמו אצלו לדבר לו על כלתה דברים רעים, אפילו הכי

סברה

כלה לקלקלה מעכשיו, כי היכי ד

לבתר שעתא

כשישוב בעלה של הכלה ובעלה של חמותה, תדחה לחרפות, ו

לא תיתי תצטערן.

אלמא אמרינן דמסקא דעתא על צער שיבוא לאחר מיכן, הוא הדין לחמותה הבאה לאחר מיכן.

ודחינן:

דלמא שאני התם דרגיש לה צערא

שכבר הרגישה כלה זו בצער שמצערתה חמותה, ושנאה ישנה היא, משא"כ בחמותה הבאה לאחר מיכן, שמעולם לא היתה חמותה ולא הרגישה מעולם צער ממנה, לא תפשוט.

מתניתין:

א.

עד

אחד

אומר מת, ונשאת

לאחר, או אפילו רק התירוה להנשא,

ובא

עד

אחד ואמר לא מת, הרי זו לא תצא

מהתירה הראשון, ומותרת לינשא לכתחילה. דכל מקום שהאמינה תורה לעד אחד נאמן כשתים. ואם עדין לא התירוה, כיון שעדין לא סמכינן על העד, לא חשיב כתרי.

ב.

עד

אחד

אומר מת ושנים אומרים לא מת,

אם העד אחד פסול מדרבנן לשאר עדויות, והשנים נמי פסולים לשאר עדויות,

אף על פי שנשאת

קודם שבאו השנים,

תצא.

דכל מקום שהאמינה תורה לנשים ולפסולין הולכים אחר רוב דעות.

ג. אם

שנים אומרים מת ועד

אחד

אומר לא מת, אף על פי שלא נשאת

קודם שבא העד אחד,

תנשא

דאזלינן אחר רב דעות בין לקולא ובין לחומרא, ואף על פי שלא התירוה עדין, תנשא:

גמרא:

שנינו במשנה: עד אחד אומר מת, ונשאת, ובא עד אחד ואמר לא מת, הרי זו לא תצא.

ודייקינן:

טעמא דנשאת

כבר הוא דאמרינן לא תצא,

הא לא נשאת,

לכתחילה

לא תנשא.

ומקשינן:

והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד

כגון בסוטה שהאמינה תורה עד אחד שאמר אני ראיתיה שנטמאת, וכגון בעגלה ערופה שהאמינה תורה עד אחד לומר אני ראיתי את ההורג,

הרי כאן שנים

חשוב העד כשנים. והכא דהאמינו חכמים לעד אחז שבא להתירה, עשו כשל תורה ,

ואין דבריו של

עד

אחד

שבא לאוסרה מתקבלים

במקום

שיש עד אחד להתירה, החשוב כ

שנים.

מכח קושיא זו מפרשינן המשנה ד

הכי קאמר, עד אחד אומר מת והתירוה להנשא, ובא

עד

אחד ואמר לא מת, לא תצא מהיתירה הראשון.

אבל אם בא העד האוסר קודם שהתירוה מודה עולא דכיון דעדין לא סמכינן על העד, לא חשיב כתרי.

שנינו במשנה:

עד

אחד

אומר מת ושנים אומרים לא מת, אף על פי שנשאת

קודם שבאו השנים,

תצא

: ומקשינן: מאי אשמעינן מתניתין

פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים

דמודה עולא דלגבי תרי חשיב העד המתיר כחד, ובטל, ולא אמרינן תרי ותרי נינהו.

ומתרצינן:

לא צריכא,

מתניתין מיירי

בפסולי עדות

לשאר עדויות שבתורה, ואשמעינן, דכל מקום שהאמינה תורה לנשים ולפסולין הולכים אחר רוב דעות.

וכדרבי נחמיה.

דתניא: רבי נחמיה אומר, כל מקום שהאמינה תורה עד אחד

אין שם תורת עדות, וכי היכי דעד אחד מהני, פסולי עדות נמי מהני, הלכך

הלך אחר רוב דעות

ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים.

ועשו שתי נשים באיש אחד

ועשו שתי נשים שהכחישו עד אחד, ואמרו לא מת.

כשני אנשים באיש אחד

שהעד אחד הראשון בטל, ואפילו ניסת, תצא.

ואיבעית אימא

לא עשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד, משום ד

כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא

והתירוה על פיו

אפילו מאה נשים

מעידין כנגדו,

כעד אחד דמיין,

וכי היכי דעד אחד בטל דאמרינן העד הראשון הבא להתירה הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחרון במקום שנים, מאה נשים נמי בטלים לגביה דראשון, ובכי האי גוונא לא אשמועינן מתניתין דתצא.

אלא

מתניתין דקתני אף על פי שנשאת תצא,

כגון דאתאי אשה מעיקרא

ונשאת על פיה, ואשמועינן מתניתין דתצא על פי שתי נשים הבאות אחרי כן, ולא מחשיבים האשה שבאה מעיקרא במקום עד כשר. ואע"ג דאחשבינה כתרי למישרייה על פומה.

ו

לפי האיבעית אימא

תרצה ל

באר את

ד

ברי

רבי נחמיה הכי: רבי נחמיה אומר, כל מקום שהאמינה תורה עד אחד, הלך אחר רוב דעות. ועשו שתי נשים באשה אחת, כשני אנשים באיש אחד. אבל שתי נשים באיש אחד, כפלגא ופלגא דמי.

כגון, עד אחד אומר מת, והתירה לינשא, ובא אחר ואמר לא מת, דאמר במתניתין, לא תצא מהתירה הראשון:

שנינו במשנה:

שנים אומרים מת ועד

אחד

אומר לא מת, אף על פי שלא נשאת

קודם שבא העד אחד,

תנשא

:

ומקשינן:

מאי קמשמע לן.

ומתרצינן: מתניתין מיירי

בפסולי עדות

לשאר עדויות שבתורה, ואשמעינן, דכל מקום שהאמינה תורה לנשים ולפסולין הולכים אחר רוב דעות.

וכדר' נחמיה דאזיל בתר רוב דעות.

ומקשינן:

היינו הך

דלעיל

ומתרצינן:

מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות

היינו רק

לחומרא

כגון מציעתא דמתניתין, דקתני תצא,

אבל לקולא

אימא

לא, קמ"ל

:

מתניתין:

שתי נשים של אדם אחד שבאו ממדינת הים

א.

אחת אומרת מת

בעלי,

ואחת אומרת לא מת.

זו שאומרת מת, תנשא ותטול כתובתה.

וזו שאומרת לא מת, לא תנשא, ולא תטול כתובתה. היות

שאסרה את עצמה, כי היא נאמנת על עצמה לעשותה כ"חתיכה דאסורא", אבל על השניה אינה נאמנת להכחישה לאוסרה, כיון שהיא צרתה.

ב.

אחת אומרת מת

בעלי מעצמו,

ואחת אומרת נהרג

על ידי אחרים,

רבי מאיר אומר: הואיל ומכחישות זו את זו, הרי אלו לא ינשאו.

ופליג רבי מאיר גם על הרישא.

רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים, ינשאו.

אבל אם אחת מודה והאחת אינה מודה, לא ינשאו שתיהן, אלא רק האחת המעידה שהוא מת.

ג.

עד

אחד

אומר מת, ועד

אחד

אומר לא מת,

ובאו בבת אחת.