תענית 9b — התלמוד בעברית

אקרויה בחלמיה

[הראו לו לרב פפא בחלום הלילה את המקרא]:

"ואכחד את שלשת הרעים

ביום אחד". כלומר, שהיו רוצים מן השמים להענישם משום שביישוהו .

למחר

[למחרת],

כי הוו מיפטרו מיניה

[כשיצאו רב הונא ורב שמואל ורב חייא מלפני רב פפא],

אמר להו: ליזלו רבנן בשלמא

[ילכו החכמים לשלום]. שלא היה רוצה שייענשו .

רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא

[היה מצוי לפני רב פפא, שהיה למד ממנו תורה].

הוה מקשי ליה טובא

[היה רב שימי מקשה על דברי רב פפא קושיות הרבה].

יומא חד חזייה דנפל על אפיה

[יום אחד ראה רב שימי את רב פפא נופל על פניו].

שמעיה דאמר: רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי

[שמע את רב פפא שמתפלל ואומר: הקדוש ברוך הוא יצילני מבושתו של שימי].

כיון ששמע רב שימי כך,

קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה

[קיבל עליו שתיקה, ושוב לא הקשה על דברי רב פפא].

ואף ריש לקיש סבר

כרבי יוחנן, ש

מטר

בא

בשביל יחיד

.

דאמר ריש לקיש: מנין למטר

שהוא בא

בשביל יחיד?

דכתיב: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה"

.

יכול

, האם יתכן לומר, שאין הקדוש ברוך הוא נותן מטר אלא אם כן הוא נצרך

לכל,

אבל לצורך יחיד אינו נותן?

תלמוד לומר

"גשם יתן להם

לאיש"

. הרי שנותן הקדוש ברוך הוא מטר אף לצורך אדם אחד.

ותניא: אי

נאמר רק

"לאיש", יכול,

היינו יכולים לסבור, שאין הגשם יורד אלא אם כן הוא נצרך

לכל שדותיו

של אותו האיש, אבל לצורך שדה אחת של אדם אחד - אינו יורד?

תלמוד לומר "שדה"

. הרי שהגשם יורד אף לצורך שדה אחת.

אי "שדה"

[ואם היתה נאמרת רק המילה "שדה"],

יכול,

היינו יכולים לסבור, שאין הגשם יורד אלא אם כן הוא נצרך

לכל

אותה

השדה,

אבל לצורך חלק משדה יחידה של אדם אחד - אינו יורד?

תלמוד לומר "עשב"

. הרי שיורד הגשם אף בשביל עשב אחד.

כי הא

[כפי שמצינו],

דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא

[היתה לו גינה אחת].

כל יומא הוה אזיל וסייר לה

[בכל יום היה רב דניאל הולך ומסייר בה].

ובזמן שהיה מסייר בה,

אמר: הא מישרא בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא

[ערוגה זו צריכה השקיית מים, וערוגה זו אינה צריכה].

ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא

[והיה הגשם בא ומשקה כל מקום שאמר רב דניאל שצריך שם מים].

ואגב שהגמרא הביאה את אותו מקרא לצורך אותה דרשה, ממשיכה הגמרא ומבארת אותו.

מאי "ה' עשה חזיזים"?

מהו "חזיזים" לשון רבים?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שכל צדיק, הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו

. דהיינו, שהקדוש ברוך הוא מוריד לו גשם לשדותיו בפני עצמו.

מאי חזיזים?

מהם אותם "חזיזים"?

אמר רב יהודה: פורחות

.

אמר רבי יוחנן: סימן למטר

שיבוא -

פורחות

. שכאשר רואים את אותן פורחות, סימן הוא שמיד יבוא מטר.

מאי פורחות?

מהם אותם "פורחות"?

אמר רב פפא: עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא

[עב קלוש מתחת עב סמיך ועבה]. כאשר רואים עננות מסוג זה, סימן הוא שמיד יבוא גשם.

אמר רב יהודה: נהילא

[גשמים דקים כקמח]

מקמי מיטרא

[הבאים לפני הגשם] -

אתי מיטרא

[סימן הוא לגשם שיבוא לרוב, ולא יפסוק מהרה].

ואם באים אותם גשמים דקים

בתר מיטרא

[לאחר הגשם] - סימן הוא ש

פסיק מיטרא

[שיפסיק הגשם מיד].

ורב יהודה נותן סימן לדבר:

מקמי מיטרא

-

אתי מיטרא

[כאשר באים גשמים כאלו לפני הגשם - יבוא גשם],

וסימניך

[וסימן לדבר]:

מהולתא

[נפה שמנפים בה]. שתחילה יוצא קמח דק, ולבסוף יוצאין הסובין, שהם גסים יותר. כך גם כאן, קודם בא גשם דק, ואחר כך גשם חזק.

דבתר מיטרא פסיק מיטרא

[כאשר באים גשמים כאלו אחרי הגשם - יפסיק הגשם],

וסימניך

[וסימן לדבר]:

חריא דעיזי

[רעי העיזים]. שתחילה הוא יוצא גס, ולאחר מכן דק, ואז פוסק. כך גם כאן, קודם בא גשם חזק, לאחר מכן דק, ולאחר מכן - פוסק.

עולא איקלע לבבל

[נקלע והזדמן לבבל].

חזא

[ראה]

פורחות

.

אמר להו

לבני המקום:

פנו מאני

[פנו את הכלים מהחצרות], שלא יתקלקלו בגשם,

דהשתא אתי מיטרא

[כי עתה יבוא מטר]. שהרי, כפי שאמרנו, הפורחות - סימן לגשמים הם!

לסוף לא אתי מיטרא

[לא בא גשם].

אמר

עולא:

כי היכי דמשקרי בבלאי, הכי

משקרי מיטרייהו

[כשם שהבבלים משקרים , כך גם הגשם שלהם משקר].

כלומר, כשם שהבבליים מפריחים שקרים, שלבסוף מתגלים כעורבא פרח, כך גם לגבי הגשם. מופיעים פורחות, כאילו עתיד לבוא גשם, ולבסוף אין הגשם בא.

שוב

עולא איקלע לבבל

.

חזי מלא צנא דתמרי בזוזא

[ראה שסל מלא תמרים נמכר בזוז אחד. כלומר, בזול מאוד].

תמה עולא ו

אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא

[כינה עולא את התמרים "דובשא", כי מהתמרים עושים דבש],

ובבלאי לא עסקי באורייתא

[והבבליים אינם עוסקים בתורה]?! והרי יש להם מזונות בזול ובלא טורח!

בליליא

[בלילה],

צערוהו

התמרים שאכל ביום. כי התמרים משלשלים וגורמים לכאבי בטן.

עתה שינה עולא טעמו מקצה לקצה, ו

אמר

בתמיהה ובהערכה:

מלא צנא דסכינא בזוזא

[עכשיו כינה עולא את התמרים "סכינא", כי היו התמרים מצערין אותו כסכינים הדוקרים את הגוף], ואם כן, היות וזולים הם, אוכלים מהם הרבה, וסובלים כאבים,

ו

בכל זאת

בבלאי עסקי באורייתא?!

תניא, רבי אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס

הוא שותה

. כלומר, מקור הגשמים הוא מהמים שעל הארץ, ולא ממים שבאים מלמעלה.

שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה"

.

אמר לו רבי יהושע

: היאך אפשר לומר שהעולם שותה ממימי אוקיינוס,

והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן,

ואין התבואה יכולה לצמוח על ידם!

אמר לו

רבי אליעזר: מי האוקיינוס

ממתקין בעבים

,

ואז הם יורדים להשקות את הארץ.

רבי יהושע

חולק על רבי אליעזר ו

אומר: כל העולם כולו

-

מים העליונים הוא שותה

.

שנאמר: "למטר השמים תשתה מים"

.

אלא

שיש להבין לפי זה,

מה אני מקיים

[היאך מתקיים ומתפרש המקרא]:

"ואד יעלה מן הארץ

והשקה את כל פני האדמה", שמשמעותו שמקורם של מי הגשמים - מהארץ?

מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין

את

פיהן כנוד

[כמו פתח של נוד, שהוא כלי עור המיועד להכיל נוזלים],

ומקבלין

ממים עליונים

מי מטר

.

שנאמר: "יזקו מטר לאדו"

. "יזקו" כמו יצקו . והיינו, שהרקיעים יוצקים את מי המטר לעבים ["אדו" היינו עבים, כמו "ואד יעלה מן הארץ"].

ומנוקבות הן

[העבים מנוקבים]

כ

מו

כברה

[נפה],

ובאות

העבים

ומחשרות

[משירות, מזלפות]

מים על גבי קרקע

.

שנאמר: "חשרת

מים עבי שחקים"

. דהיינו, שהעבים מחשרים [משירים] את מי השחקים על הארץ.

ואין

מרחק

בין טיפה לטיפה

של הגשם היורד אלא

כמלא נימא

[כעובי שערה אחת, שהיא דקה ביותר] .

ללמדך

[המקרא דלהלן מלמדך],

שגדול יום הגשמים

-

כיום שנבראו בו שמים וארץ

.

שנאמר

בספר איוב:

"עשה גדלות עד אין חקר", ו

עוד

כתיב

בספר איוב:

"הנתן מטר על פני ארץ", וכתיב להלן,

בנבואת ישעיה:

"הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' אין חקר לתבונתו"

.

מזה שנאמר לשון "חקר" גם בענין ירידת הגשמים, וגם בענין בריאת העולם, למדים שגדול יום הגשמים כיום בריאת השמים והארץ.

כמאן אזלא הא דכתיב

[כמו מי, כאיזו שיטה, הולך המקרא]:

"משקה הרים מעליותיו", ואמר רבי יוחנן

: "מעליותיו" היינו

מעליותיו של הקדוש ברוך הוא,

דהיינו, ממים העליונים?

כמאן

-

כרבי יהושע,

שאמר שהעולם שותה ממים העליונים.

מקשה הגמרא:

ורבי אליעזר,

שאמר שהעולם שותה ממימי אוקיינוס, היאך הוא יבאר מקרא זה?

ומבארת הגמרא:

כיון דסלקי להתם

[כיון שהמים עולים לשם, לרקיע], כפי שנתבאר לעיל, שהמים מתמתקין בעבין, ורק אז הם יורדים למטה, מובן ש

"משקה מעליותיו"

קרי להו

המקרא.

דאי לא תימא הכי

[שאם לא תאמר שאפשר לבאר כך את המקרא], שלמרות שמקורם של המים מלמטה, היות ובסופו של דבר הם יורדים מלמעלה, זה נחשב "משקה מעליותיו",

אם כן, מה שנאמר: "יתן ה' את מטר ארצך

אבק ועפר, מן השמים

ירד עליך וגו'"

היכי משכחת לה

[היאך יימצא דבר זה], שירדו מן השמים אבק ועפר?

אלא,

על כרחך צריך לפרש כך את המקרא: הרוח תעלה את האבק והעפר מהארץ אל השמים, ומשם הם ירדו לארץ עם הגשם. ו

כיון דמדלי להתם

[וכיון שהאבק והעפר עולים לשם, לשמים] - מבואר ש

"מן השמים" קרי ליה

[קורא לו] המקרא!

הכי נמי

[כך גם כאן], כיון

ד

מי האוקיינוס

סלקי להתם

[כיון שהם עולים לשם, לרקיע] מובן ומיושב ש

"מעליותיו" קרי ליה

המקרא.

כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא

[כשיטת מי הולכים דברי רבי חנינא] בביאור המקרא

"כנס כנד מי הים, נתן באוצרות תהומות": מי גרם לאוצרות

[מקומות האיחסון של התבואה]

שיתמלאו בר

[תבואה] - ה

תהומות

[שהם מים של מטה, כפי שנאמר גבי קריעת ים סוף "תהומות יכסיומו"],

האם אפשר לדרוש כך

כרבי אליעזר ורבי יהושע?!

והרי רבי יהושע אמר שהעולם שותה ממים עליונים! ואף רבי אליעזר, שסובר שהעולם שותה ממים תחתונים, מכל מקום הרי אמר שהם עולים ומתמתקין בעבין, ורק אז יורדין להשקות את הארץ!