תענית 18b — התלמוד בעברית

מכל מקום,

מותרין בהספד ותענית

.

ועתה,

אימת

[מתי], על אילו ימים שנינו במשנה שמותרים בהספד ותענית?

אילימא

[אם נאמר] שמדובר ב

בני חמיסר

[בבני הערים המוקפות חומה, שזמנם בחמשה עשר באדר],

וקא קרו ליה בארביסר

[ובאופן שהם קוראין את המגילה בארבעה עשר], כגון שאדם שמתגורר באופן קבוע בכרך [שהוא מוקף חומה] הלך לכפר, שזמן קריאתו ביום י"ד באדר, שהדין הוא שאותו בן כרך קורא עמהן בי"ד, כי אדם שנמצא אף ליום אחד בעיירה שאינה מוקפת, קרוי "פרוז בן יומו", וקורא עמהם.

אי אפשר לומר כך.

כי

ומי שרי

[וכי אכן מותר] בן כרך, שזמנו ביום ט"ו, בהספד ותענית ביום י"ד?

והכתיב

[והרי כתוב]

במגילת תענית: יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון

[ימי הפורים הם],

דלא למיספד בהון

[שלא להספיד בהם].

ויש להבין, לשם מה שנינו שם שאסורין בהספד ותענית.

אם לאסור לבני הפרזים, שקוראים בארבעה עשר, תענית והספד ביום ארבעה עשר, ולבני הכרכים, הקוראים בחמשה עשר, תענית והספד ביום חמשה עשר -

אין הדבר נצרך. שהרי כתוב בפירוש במגילה: "לעשות אותם [את ימי הפורים] ימי משתה ושמחה", והיינו שאסור להתענות ולהספיד בהם!

ואמר רבא: לא נצרכא

[אין הדבר נצרך],

אלא לאסור את

היום

של זה,

דהיינו, את יום חמשה עשר, שהוא זמנם של המוקפין -

בזה,

בבני הפרזים, שאף הם אסורים בהספד ותענית ביום חמשה עשר.

ו

כן להיפך. לאסור

את

היום

של זה,

את יום ארבעה עשר, שהוא זמנם של הפרזים,

בזה,

בבני המוקפין. שאף הם אסורים בהספד ותענית ביום ארבעה עשר.

הרי לנו שכולם, בין המוקפין ובין הפרזים, אסורים בהספד ובתענית בין ביום י"ד באדר, ובין בט"ו בו!

ואלא

מה נאמר, שמדובר באנשי הכפרים, שמעיקר הדין הם

בני ארביסר,

ככל הפרזים. אבל תקנו להם חכמים, שתמיד הם מקדימים קריאתם ליום הכניסה [יום שיושבין בו בתי דינין בעיירות, ונכנסים לשם בני הכפרים לדין], דהיינו, ימי שני וחמישי .

ו

לפי אותה תקנה יוצא, שאם חל יום י"ד באדר ביום שלישי בשבוע, אזי מקדימין את בני הכפרים,

וקא קרי ליה בתליסר

[והם קוראים את המגילה ביום שני, י"ג באדר].

ונאמר שבאופן כזה דברה המשנה. שבאותו יום, י"ג באדר, שבני הכפרים קוראים בו את המגילה, מותרין בהספד ותענית -

אי אפשר לומר כך.

שהלא תאריך זה, י"ג באדר -

יום ניקנור הוא

[להלן יבואר מה עניינו של יום זה], שהוא יום טוב, ואסור בהספד ותענית מצד עצמו!

ואלא

מה נאמר, שמדובר באנשי כפרים, שהם

בני ארביסר, ו

באופן שחל יום י"ד באדר ביום רביעי בשבוע, שאז מקדימין את קריאתן ליום שני, שהוא יום הכניסה, ויוצא ש

קא קרי ליה בתריסר

[שהם קוראין את המגילה ביום י"ב באדר],

ונאמר שבאופן כזה דברה המשנה. ואמר התנא, שבאותו יום, י"ב באדר, מותרין בהספד ותענית -

אי אפשר לומר כך.

שהלא יום י"ב בחודש אדר -

יום טוריינוס הוא

[להלן יתבאר מהו עניינו של יום זה], והוא יום טוב, ואסור בהספד ותענית מצד עצמו!

אלא לאו,

על כרחך צריך לומר, שמדובר באופן שחל יום י"ד באדר ביום ראשון בשבוע, שאז בני הכפרים מקדימין ליום חמישי, ויוצא

דקא קרו ליה בחדיסר

[שהם קורין בי"א באדר].

וקתני

[ועל יום זה שנינו במשנתנו], שהוא

מותר בהספד ובתענית,

אף שיום י"א באדר הוא יום שלפני יום טוריינוס, החל ביום י"ב באדר, שהוא יום טוב!

הרי לנו, שהיום שלפני יום טוב, מותר בהספד ותענית. ולא כפי שאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן, שהיום שלפני יום טוב - אסור בהספד ותענית!

ודחינן:

לא

. באמת מדובר במשנה ב

בני ארבעה עשר, ו

באופן שחל יום י"ד באדר ביום רביעי בשבוע, ד

קא קרו ליה בתריסר

[שאז הם קוראין ביום י"ב באדר]. ועל אותו יום אמר התנא, שמותרים בהספד ותענית.

ודקאמרת

[ומה שאמרת וטענת], הלא

יום טריינוס הוא,

שיום טוב הוא, ואסור בתענית והספד!

יום טריינוס גופיה

[עצמו] -

בטולי בטלוהו,

ועשאוהו סתם יום של חול,

הואיל

ונהרגו בו,

באותו יום, שני חסידים:

שמעיה, ואחיה אחיו

.

כי הא

[כפי שמצינו],

דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר

[גזר תענית ביום י"ב באדר].

אמרו ליה רבנן

: הלא

יום טוריינוס הוא,

שאסור בתענית!

אמר להו: יום טוריינוס גופיה

[עצמו] -

בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו

.

מקשה הגמרא:

ו

עדיין, למרות שיום י"ב עצמו אינו יום טוב, היאך מותרין בו בהספד ותענית?

תיפוק ליה

[תוציא ענין זה] שאסורין בכך, משום

דהוה ליה

[שזהו]

יום שלפני

יום

ניקנור,

שזמנו ביום י"ג באדר, ומשום כך יהא אסור בתענית והספד, כמו כל יום הקודם ליום טוב!

אמר רב אשי

: לא יתכן לאסור את יום י"ב בהספד ותענית משום כך, שהרי קל וחומר הוא!

השתא איהו גופיה בטלוהו

[עתה, הרי את השמחה שתקנו באותו יום משום מאורע שאירע באותו יום עצמו, דהיינו, יום טוריינוס - בטלו], משום שאירע בו מאורע רע לישראל, ולכן אמרו שצריך לנהוג בו צער ולא שמחה.

והיאך אפשר לומר ש

משום

שהוא יום שלפני

יום ניקנור

-

ניקום ונגזר

[נקום ונגזור שאסור בהספד ותענית]?! הרי לא יתכן שאת קדושת ושמחת היום עצמו בטלו, ועדיין תהיה בו קדושה ושמחה מחמת יום אחר!

ועתה חוזרת הגמרא לבאר, מחמת אילו מאורעות נקבעו אותם ימים טובים.

מאי ניקנור, ומאי טוריינוס

[מה היה המעשה בניקנור, ומה היה המעשה בטוריינוס]?

דתניא: ניקנור

-

אחד מאפרכי

[מדוכסי]

יוונים היה

.

ו

כאשר נלחמו היהודים ביוונים,

בכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול

עיר זו

בידי

-

וארמסנה

.

וכשגברה מלכות בית חשמונאי, ונצחום

[את היוונים],

קצצו

את

בהונות ידיו ורגליו

של ניקנור,

ותלאום בשערי ירושלים

.

ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה, וידיים שהיו מניפות על ירושלים

-

תעשה בהם נקמה

.

ואת אותו יום, שבו נהרג ניקנור, קבעו חכמים ליום טוב.

מאי טוריינוס?

אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס

אחיו,

שהיו צדיקים גמורים,

בלודקיא

[היא העיר לוד ],

אמר להם

טוריינוס:

אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם, יבא אלהיכם

-

ויציל אתכם מידי, כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר

שהשליכם לכבשן האש!

אמרו לו

לוליינוס ופפוס:

חנניה מישאל ועזריה

-

צדיקים גמורין היו, וראויין היו

ליעשות להם נס

.

ו

אף

נבוכדנצר, מלך הגון היה

, וראוי לעשות נס על ידו

[כדאי הוא שיתקדש שם שמים על ידי כך שינצלו מגזרתו בדרך נס].

ו

אילו

אותו רשע

[על טוריינוס אמרו כך] -

הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו

.

ואנו,

אין אנו יוצאים להריגה מחמת עלילה זו שאתם מעלילים על היהודים, אלא מחמת עבירה שבידינו, שעונשה מיתת בית דין -

נתחייבנו כליה

[הריגה]

למקום

.

ולכן, אין מיתתנו תלוי בך.

ואם אין אתה הורגנו, הרבה הורגים

אחרים

יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו, שפוגעין בנו והורגין אותנו

[שיכולים לפגוע בנו ולהרגנו כדי לעשות שליחותו של מקום].

ובאמת יכול היה הקדוש ברוך הוא להרגנו באופן אחר.

אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך,

שאתה תהרגינו

אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך

[כדי שיפרע את עונש הריגתנו ממך].

ו

אף על פי כן,

אף ששמע טוריינוס את דבריהם, לא שת ליבו לכך, אלא

הרגן מיד

.

אמרו: לא זזו משם

[לא הספיקו טוריינוס וחבורתו לזוז משם], ממקום ההריגה,

עד שבאו דיופלי

[שני שרים ]

מרומי, ופצעו את מוחו

של טוריינוס

בגיזרין

[במקלות ].

שנינו במשנתנו:

אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו' אין גוזרין תענית בראשי חדשים כו'

ואם התחילו - אין מפסיקין. אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין, מודה היה שאין משלימין.

הרי לנו, שאף שאין גוזרין תענית בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים, מכל מקום, אם התחילו כבר בתענית מקודם, אין מפסיקין את התענית כאשר מגיעים אותם ימים.

ו

עתה, עלינו לברר

כמה הויא התחלה

[כמה זמן נחשב התחלה, שאז כבר אין מפסיקין את התענית]?

רב אחא אמר: שלש

תעניות . דהיינו, שני וחמישי ושני. אם כבר התענו בימי שני חמישי ושני קודם שהגיעו אותם ימי שמחה, שוב אין מפסיקין את התענית.

רבי אסי אמר

: אף אם התחילו להתענות תענית

אחת

הרי זה נחשב התחלה, ושוב אין מפסיקין תעניתן.

אמר רב יהודה אמר רב: זו,

מה ששנינו במשנתינו, שאף שאין מפסיקין לגמרי את התעניות, מכל מקום אין משלימין תעניתן, אלא אוכלין קודם חשיכה,

דברי רבי מאיר, שאמר משום

[בשם]

רבן גמליאל

היא.

אבל חכמים אומרים

: באופן כזה, שכבר התחילו בתענית קודם לכן,

מתענה

בראש חודש, חנוכה ופורים,

ו

אף

משלים

את תעניתו עד הערב.

דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא

: פסק

הלכה

אם התחיל את התעניות מקודם,

מתענה ומשלים

.

הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד

--- title: "חברותא - תענית — פרק שלישי - סדר תעניות אלו" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02346.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - סדר תעניות אלו

Оригинал главы פרק שלישי - סדר תעניות אלו

מתניתין:

סדר תעניות אלו האמור

בפרק הקודם, שבתחילה מתענין יחידין, ואחר כך מתענין הציבור, ואחר כך מחמירין את תעניתן, וכל הסדר האמור שם, מדובר

ב

אופן שהגיע זמן

רביעה ראשונה

של גשם - ולא ירדו גשמים.

אבל צמחים ששנו

ממנהגן, דהיינו, שתחת חטה יצא חוח [מין קוץ], או שתחת שעורה עלתה באשה -

מתריעין

עליהן מיד

. שכבר בתעניות הראשונות, נוהגת חומרת התעניות האחרונות המוזכרות במשנה לעיל .

וכן

באופן

שפסקו גשמים בין גשם לגשם

[שהיתה הפסקה בירידת הגשמים בין רביעה ראשונה לשניה] למשך

ארבעים יום,

מתריעין עליהן, מפני שהיא מכת בצורת

[שזהו סימן למכת בצורת ].

וכן באופן ש

ירדו

גשמים

לצמחין, אבל לא ירדו לאילן

[כלומר, שירדו באופן שהם מועילים רק לצמחים, ואינם מועילים לאילן. ובגמרא יתבאר באיזה אופן מדובר], או שאירע להיפך, שירדו גשמים

לאילן, ולא

ירדו

לצמחין,

או שירדו גשמים

לזה ולזה,

לצמחין ולאילן,

אבל לא

ירדו

לבורות לשיחין ולמערות

[בור - חפירה עגולה היא. שיח - ארוך וצר. מערה - חפירה מקורה], שהם מקומות לכינוס מים לשתיה ולכיבוס בגדים -

בכל המקרים הללו,

מתריעין עליהן מיד

.

וכן

באופן שירדו גשמים במדינה, אבל יש

עיר

אחת

שלא ירדו עליה גשמים,

כפי שמצינו

דכתיב

בספר עמוס: "נשבע ה' וגו'

והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וגו'"

,

שסימן קללה הוא ,