סוכה 26a — התלמוד בעברית

משום רבי שילא אמרו

:

חתן פטור

אפילו מקריאת שמע כיון שהוא טרוד יותר מהם, ואינו יכול לכוין אפילו פסוק ראשון.

והשושבינין וכל בני החופה

בלבד

חייבין

בקריאת שמע, הואיל ואינם טרודים כל כך שלא יוכלו לכוין אפילו שעה קלה.

תניא: אמר רבי חנניא בן עקביא: כותבי

ספרים תפילין ומזוזות, הן ותגריהן

[לוקחים מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם, רש"י]

ותגרי תגריהן

[הקונים מן הקונים למכור מעט מעט]

וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת

[ציצית] -

פטורין מקריאת שמע, ומן התפלה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה

-

לקיים דברי רבי יוסי הגלילי

.

שהיה רבי יוסי הגלילי אומר: העוסק במצוה פטור מן המצוה

.

תנו רבנן

:

א.

הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום

, דכתיב: בסוכות תשבו כעין ישיבת ביתו, וכשם שכל השנה אינו נמנע מללכת בדרך לסחורה, כך כל ימות החג לא הצריכו הכתוב לימנע מלילך בדרך [רש"י],

וחייבין בלילה

.

ב.

הולכי דרכים בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום

.

ג.

הולכי דרכים

בין

ביום ו

בין

בלילה, פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה

.

אבל

הולכין לדבר מצוה

ביום,

פטורין בין ביום ובין בלילה

, ואף על פי שאין הולכין אלא ביום [תוספות לעיל], משום דטרודים ודואגים במחשבת המצוה ותיקוניה, פטורין מן המצוה.

כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא

[כשהיו באים בשבת של סוכות לריש גלותא] שהיה גר בסורא,

הוו גנו ארקתא דסורא

[היו ישנים על שפת הנהר] -

כי

אמרי

[היו אומרים]:

אנן שלוחי מצוה

אנן

שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא,

ופטורין

מן הסוכה.

תנו רבנן

:

א.

שומרי העיר

מגייסות שלא יבואו עליהם וצריכין לילך סביב העיר לשומרן ואין יכולין לעשות סוכה במקום אחד [משנה ברורה] -

אם שומרין

ביום פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה

.

ב.

שומרי העיר בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום

.

ג.

שומרי העיר בין ביום ובין בלילה, פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה

.

וכן

שומרי גנות ופרדסים

שאינם זזין משם

פטורין בין ביום ובין בלילה

.

ומפרשינן: למה פטורים הם,

וליעבדי סוכה התם וליתבו

, יעשו סוכה במקום שמירתם וישבו בה?!

אביי אמר: תשבו כעין תדורו

, כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח.

רבא אמר: פרצה קוראת לגנב

, אם יראהו הגנב יושב בסוכה, יכנס הגנב מרוח אחרת ויגנוב הפירות.

מאי בינייהו

:

איכא בינייהו: דקא מנטר כריא דפירי

[שומר כרי של פירות] שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן מתוך סוכתו, ואין כאן פירצה קוראת לגנב.

שנינו במשנה:

חולים ומשמשיהם

פטורין מן הסוכה:

תנו רבנן: חולה שאמרו

שהוא פטור מן הסוכה,

לא

רק

חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה

, ו

אפילו חש בעיניו ואפילו חש בראשו

וישיבת הסוכה קשה לו [משנה ברורה].

אמר רבן שמע

ו

ן בן גמליאל: פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי, והתיר רבי יוסי בריבי

[רבי יוסי בן חלפתא החכם חריף שבדורו]

לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה

.

רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה

[התיר לו רב לישון בכילה שבסוכה] שיש לה גג וגבוהה עשרה טפחים, והיושן בה כיושן חוץ לסוכה -

משום בקי

[יתושים, ר"ן].

רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא, למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא

, התיר לו רבא לישון חוץ לסוכה, משום שהיה מצטער מהריח של קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה.

ומפרשינן:

רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער

שהסוכה מצערתו [רש"י]

פטור מן הסוכה

.

ותמהינן על רבא:

והא אנן תנן

במשנתנו: "

חולין

"

ומשמשיהם פטורין מן הסוכה

, והרי משמע:

חולה אין

אכן פטור הוא מן הסוכה, אבל

מצטער לא

פטור.

אמרי

בני הישיבה לשנויי: "

חולה

"

הוא ומשמשיו פטורים

, ואילו "

מצטער

"

הוא

אמנם

פטור

, אבל

משמשיו לא

פטורים; ועל כן במשנתנו הפוטרת אף את המשמשים קתני: חולין ומשמשיהן.

שנינו במשנה:

אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה

:

וכמה

היא

אכילת עראי

המותרת חוץ לסוכה?

אמר רב יוסף: תרתי או תלת

, שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו [רש"י] והוא שתים או שלש ביצים [תוספות].

אמר ליה אביי: והא זמנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי

[הרי פעמים רבות שדי לו לאדם באכילה כזו],

והוה ליה סעודת קבע?!

אלא אמר אביי

: שיעור אכילת עראי היא:

כדטעים בר בי רב ועייל לכלה

[כשיעור שטועם תלמיד בבוקר כשהולך לבית המדרש], שדואג שמא יימשכו השמועות וטועם מלא פיו [רש"י], והיינו כביצה שהוא אוכל הנאכל בבליעה אחת [רש"י כז א].

תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה

.

ומפרשינן:

מאי טעמא?

אמר רב אשי: גזירה שמא ירדם

, שמא תחטפנו שינה, ויישן שינת קבע.

אמר ליה אביי

לרב אשי: לדבריך שאתה חושש שמא ירדם,

אלא הא דתניא: ישן אדם שינת עראי בתפילין, אבל לא שינת קבע

שמא יפיח בהן -

והרי

ליחוש שמא ירדם?!

אמר

משני

רב יוסף בריה דרב עילאי

: הברייתא דתפילין מדברת

במוסר שינתו לאחרים

, אומר לחבירו: אם אירדם העירני!

מתקיף לה רב משרשיא

: והרי

ערביך ערבא צריך

[הערב שערב לך אף הוא צריך ערב להתחייבותו] כלומר: הרי יש לחוש שמא אף השומר ישכב ויישן.

אלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

ביאור אחר בבריתא דתפילין:

במניח ראשו בין ברכיו עסקינן

, ואין לחוש שמא ירדם באופן זה.

רבא אמר

טעם אחר במה שאין ישנין שינת עראי חוץ לסוכה, ולא משום שמא ירדם כרב אשי, כי אין חוששין לזה והיינו טעמא דתפילין [רש"י] , אלא:

משום ד

אין קבע לשינה

ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה, שאין אדם קובע עצמו לשינה, שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך, הילכך זו היא שינתו; ורק גבי תפילין דטעמא משום שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה, לפיכך כשהוא מנמנם מעט לא יבוא לידי הפחה.

תני חדא

[למדנו בריתא אחת]:

ישן אדם בתפילין שינת עראי, אבל לא שינת קבע

.

ותניא אידך

: ישן אדם בתפילין

בין קבע בין עראי

.

ותניא אידך

: לא יישן אדם בתפילין

לא קבע ולא עראי

.

ומפרשינן לכל הברייתות שלא יסתרו זה לזה,

לא קשיא

:

הא

דאסור לישן בהם לא עראי ולא קבע - מיירי:

דנקיט להו בידיה

[אוחז התפילין בידיו], הואיל ויש לחוש שמא יפלו מידו לא יישן בהם כלל.

הא

דמותר לישן בהם עראי ולא קבע -

דמנחי ברישיה

[תפילין בראשו, כדרכם].

הא

דמותר לישן בהם בין עראי ובין קבע -

דפריס סודרא עלויה

[כיסה את התפילין בסודר] והניחם אצל מראשותיו, ומותר לישן כיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת [רש"י].

ומפרשינן:

וכמה שינת עראי?

תני רמי בר יחזקאל: כדי הילוך מאה אמה

.

תניא נמי הכי

ששיעור שינת עראי הוא כדי הילוך מאה אמה:

הישן

שינת עראי [תוספות ]

בתפילין ורואה קרי

צריך לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו, והרי זה

אוחז ברצועה

של התפילין

ואינו אוחז בקציצה

, בתפילין עצמן, מפני שהיא קדושה עצמה מפני שי"ן של תפילין [ריטב"א],

דברי רבי יעקב

.