סוטה 35b — התלמוד בעברית

"

מאן אמריך דאימריית

[מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן השביה],

ומאן אתא עלך דאיפייסת

[ועתה מי פייסך שנתפייסת לבוא מאליך]!?

כתיב: "

ויך בעם

[באנשי בית שמש]

שבעים איש וחמשים אלף איש

":

ומדכפל לשון "איש", וגם אמר "וחמשים", משמע שאין הכוונה לחמשים אלף ושבעים איש; ונחלקו בפירוש הפסוק

רבי אבהו ורבי אלעזר

:

חד

מהם

אמר: שבעים איש היו, וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף

.

וחד

מהם

אמר: חמשים אלף היו, וכל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין

.

תו מפרשינן: כתיב בשמואל: "וילך דוד, ויעל את ארון האלהים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה.

ויהי כי צעדו נושאי ארון ה'

ששה צעדים, ויזבח שור ומריא

[שור מפוטם] -

ו

אילו בדברי הימים

כתיב

: "ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים ההולכים להעלות את ארון ברית ה' מן בית עובד אדום בשמחה. ויהי בעזור האלהים את הלויים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו

שבעה פרים ושבעה אילים

"!?

אמר

פירש

רב פפא בר שמואל

:

על כל פסיעה ופסיעה

היו זובחים

שור ומריא

, ו

על כל שש ושש פסיעות

, היו זובחים

שבעה פרים ושבעה אילים

.

אמר ליה רב חסדא

לרב פפא בר שמואל:

אם כן

שעל כל פסיעה ופסיעה היו זובחים -

מילאת את כל ארץ ישראל במות

[מזבחות]!?

אלא אמר רב חסדא

ליישב את הפסוקים:

על כל שש פסיעות

זבחו

שור ומריא

, ו

על כל ששה סדרים של שש פסיעות

[שלשים ושש פסיעות], היו זובחים

שבעה פרים ושבעה אילים

.

תו מקשינן:

כתיב

בדברי הימים [א יג ט]: "ויבואו עד גורן

כידון

, וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון כי שמטו הבקר. ויחר אף ה' בעוזא ויכהו על אשר שלח ידו אל הארון וימת שם לפני אלהים".

ו

אילו בשמואל

כתיב

: "ויבואו עד גורן

נכון

, וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו, כי שמטו הבקר"!?

אמר רבי יוחנן: בתחילה

כשבא הארון לשם נעשה להם הארון כ

כידון

ההורג, שהרי הרג את עוזא.

ולבסוף

כשהוטה הארון לבית עובד אדום, נעשה "

נכון

" שהכין את ביתו, וכמו שנאמר: "וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים, ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו".

א. כאן ממשיכה הגמרא להביא את הברייתא בענין מעבר הירדן, שנפסקה לעיל בעמוד א; וכך הוא נוסח הברייתא: "עודם בירדן, אמר להם יהושע: הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל [כדי שיתן אותם יהושע תחת מצב רגלי הכהנים] וכו', סימן לבנים שעברו אבות את הירדן; עודם בירדן אמר להן יהושע: שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכן שתים עשרה אבנים [אחרות], והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה, [יכול בכל מלון ומלון, תלמוד לומר אשר תלינו בו הלילה]; אמר רבי יוסי בן חלפתא וכו', מכאן אתה מחשב לכובדו של אשכול; וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן, חזרו מים למקומן, שנאמר וכו' נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד, נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר וכו'; נמצאת אתה אומר וכו'".

ב. סדר הפסוקים ביהושע:

[ד ח]: "למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר, מה האבנים האלה לכם. ואמרתם להם, אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם. ויעשו כן בני ישראל כאשר צוה יהושע, וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן, כאשר דבר ה' אל יהושע, למספר שבטי בני ישראל, ויעברום עמם אל המלון, ויניחום שם. ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן, תחת מצב רגלי הכהנים נושאי ארון הברית, ויהיו שם עד היום הזה. והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן, עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר צוה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו. ויהי כאשר תם כל העם לעבור, ויעבור ארון ה'

והכהנים לפני העם. ויעברו בני גד ובני ראובן".

"ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן, נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה, וישובו מי הירדן למקומם, וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו. והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו. ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן, הקים יהושע בגלגל".

נמצאת אתה אומר: שלשה מיני אבנים היו

:

א.

אחד שהקים משה בעבר הירדן

[המזרחי]

בארץ מואב

.

ומנין שהקים שם אבנים, וכתב עליהם את דברי התורה:

שנאמר

[דברים א ה]:

"

בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר

את התורה הזאת לאמר".

ולהלן

[דברים כז ה]

הוא אומר

: "ובנית שם [בהר עיבל] מזבח לה' אלהיך, מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל.

וכתבת על האבנים

[של המזבח]

את כל דברי התורה הזאת

באר היטב".

ואתיא

זה מזה בגזירה שוה: "הואיל משה

באר

" - "

באר

היטב", מה להלן בהר עיבל נצטוו להקים אבנים ולכתוב עליהן את דברי התורה, אף משה הקים בארץ מואב אבנים, וכתב עליהן את דברי התורה.

ב.

ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן; שנאמר

: "

ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן

".

ג.

ואחד שהקים

יהושע - אחר שהקים אותם תחילה בהר עיבל ועשה שם מזבח -

בגלגל, שנאמר

: "

ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו

מן הירדן הקים יהושע בגלגל".

תנו רבנן

:

כתיב [דברים כז ד]: "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד"; וכתיב [שם]: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת".

ו

כיצד כתבו ישראל את התורה

על האבנים שהיו מסויידות בסיד, האם קודם שסיידו כתבוה, או לאחר שסיידו כתבוה?

רבי יהודה אומר: על גבי

ה

אבנים

עצמם

כתבוה, שנאמר

: "

וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת

",

ואחר כך סדו אותן בסיד

.

אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות

העולם

של אותו הזמן

-

תורה!?

והרי לשם כך נצטוו לכתוב את התורה בשבעים לשון, כדי שיוכל כל אחד מאומות העולם ללמוד את התורה, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר: לא היה לנו מהיכן ללומדה; ואם סדו אותם בסיד לאחר הכתיבה, האיך ילמדוה!?

אמר לו

רבי יהודה לרבי שמעון:

בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא

באומות העולם,

ושיגרו נוטירין

[סופרים]

שלהם, וקילפו את הסיד

כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים,

והשיאוה

[העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם

של אומות העולם

לבאר שחת

[גיהינום],

שהיה להן ללמוד

אחר שהעתיקו

ולא למדו

.

רבי שמעון אומר

:

א.

על גבי סיד כתבוה

.

ב.

וכתבו להן

ישראל לאומות העולם

למטה

מן הכתב: "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם, החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי, כאשר צוך ה' אלהיך.

למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל

תועבותם אשר עשו לאלהיהם, וחטאתם לה' אלהיכם".

ולכך כתבו כן מלמטה, כדי ללמד לאותם אנשים משבעת האומות שיצאו ארץ ישראל, שלא נצטוינו להחרימם, כי רק אלו שבתוך גבול ארץ ישראל נצטוינו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים, אבל את שבחוץ לארץ אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם.

הא

למדת: שאם היו

אנשים משבעה עממין היושבים בחוצה לארץ -

חוזרין בתשובה, היו מקבלין אותן;

אבל לדעת רבי יהודה, כל שהוא משבעה עממין אין מקבלין אותם ונהרגים, והם בכלל "לא תחיה כל נשמה".

הגמרא מפסיקה כאן בהבאת הברייתא, והיא ממשיכה להביאה בדף לו א: "בא וראה".

אמר רבא בר שילא: מאי טעמא דרבי שמעון

, שהוא סובר: על גבי סיד כתבוה, והרי ממה שאמרה תורה: "וכתבת על האבנים" הרי משמע כדקדוקו של רבי יהודה, שעל גבי אבנים כתבוה!?

ומפרשינן טעמא משום

דכתיב

[ישעיה לג יב]: "

והיו עמים משרפות סיד

",

על עסקי

סיד

הם נשרפים, שהיתה מגולה לפניהם על הסיד, ובכל זאת לא למדוה.

ורבי יהודה

מפרש את הפסוק "והיו העמים משרפות סיד" : העמים כל שאין הם מתגיירין ושם "עמים" עליהם, הרי הם

כי סיד, מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה, אף אותם הכותים אין להם תקנה אלא שריפה

בגיהינום.

כמאן אזלא הא דתניא

[כדעת מי היא הברייתא הבאה]: כתיב: כי תצא [מארץ ישראל לחוץ לארץ] למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה ולקחת לך לאשה".

ומה שאמר הכתוב "ושבית שביו" מיותר הוא, ובא הכתוב

לרבות כנענים

[או משאר שבעה אומות]

שבחוצה לארץ, שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן

, ויכול ליקח מהם אשת יפת תואר.