גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
סוטה 26a — התלמוד בעברית
מעוברת חבירו ומינקת חבירו, לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר . שהיה רבי מאיר אומר: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא, יוציא ולא יחזיר עולמית , שכך קנסוהו חכמים לפי שעבר על האיסור…
הטקסט המקורי — סוטה 26a
מעוברת חבירו ומינקת חבירו, לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר
.
שהיה רבי מאיר אומר: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא, יוציא ולא יחזיר עולמית
, שכך קנסוהו חכמים לפי שעבר על האיסור, ונמצא שאינו ראוי לקיימה, ולפיכך אינה שותה.
וחכמים אומרים: יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס
, כשימלאו שנתיים לתינוק,
יכנוס
, ולכן היא שותה, שהרי ראויה היא לקיימה.
והרובא
, בחור [שיכול להוליד]
שנשא עקרה
וזקינה, ואין לו אשה
אחרת או
בנים מעיקרא
, מלפני כן,
לא שותה ולא נוטלת כתובה
.
רבי אליעזר אומר
: שותה, ש
הרי יכול הוא לישא אחרת ולפרות ולרבות הימנה
.
אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, ו
רק
משכנסה
[לאחר שכנסה]
נסתרה, או שותה או לא נוטלת כתובתה
. כלומר דינה כסוטה רגילה, ששותה, הואיל והסתירה היתה לאחר הנישואין, ואם אינה רוצה לשתות תפסיד כתובתה.
מעוברת ומינקת עצמו
, שהיתה אשתו מעוברת מינקת וקינא לה, ונסתרה,
או שותה או לא נוטלת כתובתה
. שזאת שותה אפילו בעודה מעוברת ולא ממתינים עד שתלד, ואף על פי שהולד עלול למות אם היא טמאה.
הרובא
בחור
שנשא עקרה וזקינה, ויש לו
אשה
או
בנים, או שותה או לא נוטלת כתובה
, שהרי מותר לו לקיימה.
אשת ממזר
, כלומר אשה שראויה לינשא לממזר, כגון ממזרת או גיורת, הנשואה
לממזר, ואשת נתין
נתינה הנשואה
לנתין, ואשת גר ועבד משוחרר
, ולהלן יתפרש מה החידוש בכל אלה,
ואיילונית
שיש לבעלה אשה או בנים,
או שותה או לא נוטלת כתובה
.
ומסקינן לקושיא:
קתני מיהא איילונית
, ששותה באופן שיש לבעלה אשה או בנים!
תיובתא דרב נחמן!
שהרי לשיטתו גם באופן זה היא אינה שותה משום שהכתוב מיעטה בגלל שאינה ראויה להזריע, ואין הבדל בין ראויה לקיום או לא?
ומתרצינן:
אמר לך רב נחמן: תנאי היא
, הדבר שנוי במחלוקת תנאים אם איילונית שונה מיתר הנשים שאינן יולדות או לא.
ואנא דאמרי כי האי תנא
, שסובר איילונית אכן יש בה סיבה מיוחדת, וכולם מודים שאינה שותה.
דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה
, לפי
שנאמר
"
ונקתה ונזרעה זרע
",
מי שדרכה להזריע, יצאתה זו שאין דרכה להזריע
.
ומאחר והתנא הזה הזכיר רק איילונית ולא עקרה וזקינה ונקט הטעם של "דרכה להזריע" ולא משום שאינה ראויה לקיימה, בעל כרחך שהוא סובר כרבי אליעזר שחולק על הטעם שאינה ראויה לקיימה, משום שהוא יכול לישא אשה אחרת, ובכל זאת הוא מודה באיילונית בגלל שאין דרכה להזריע, והרי זה הוכחה לשיטתי, שאיילונית לדברי הכל אינה שותה.
והוינן בה:
ורבנן
, התנא של הברייתא דלעיל, הסובר שאיילונית אינה שונה משאר הנשים שאינן יולדות,
האי
"
ונקתה ונזרעה זרע
",
מאי עבדי ליה?
ומשנינן: מיבעי להו לכדתניא: "
ונקתה ונזרעה
[
זרע
] ", מלמד הכתוב
שאם היתה עקרה
מלפני כן,
נפקדת
לאחר שניקתה ע"י השתיה,
דברי רבי עקיבא
.
אומר לו רבי ישמעאל: אם כן, יסתרו כל העקרות, ויפקדו, וזו
העקרה הצנועה
הואיל ולא נסתרה, הפסידה?!
אם כן, מה תלמוד לומר
"
ונקתה ונזרעה זרע
"? -
שאם היתה יולדת
לפני כן ב
צער, יולדת
מעתה
בריוח
בקלות, ואם היתה
יולדת נקבות, יולדת
מעתה
זכרים, קצרים יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים
.
שנינו בברייתא:
אשת ממזר
או שותה או לא נוטלת כתובתה.
והוינן בה:
פשיטא
שהיא שותה, שהרי היא ראויה לקיימה?
ומשנינן:
מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש
, מה לנו להרבות פסולי קהל בישראל, ועדיף שלא להשקותה ושלא לעשות שלום ביניהם כדי שלא יולדו ממזרים.
קא משמע לן
שבכל זאת משקין אותה.
שנינו בברייתא:
אשת גר ועבד משוחרר
.
והוינן בה:
פשיטא
שהיא שותה? ומשנינן:
מהו דתימא
מדכתיב בראש הפרשה של סוטה "
דבר אל בני ישראל
" נדרוש דוקא בני ישראל
ולא גרים
.
קא משמע לן
שגם בגרים נאמר דין שתיה.
ומקשינן:
ואימא הכי נמי
שנמעט באמת גרים?
ומשנינן: "
ואמרת
", האמור שם בהמשך,
ריבויא הוא!
לרבות גם את הגרים.
שנינו במשנה:
אשת כהן שותה
.
והוינן בה:
פשיטא
שהיא שותה?
ומשנינן:
מהו דתימא
הואיל וכתוב בפרשת סוטה "
והיא לא נתפשה
", משמע שרק כשזינתה ברצון היא
אסורה
על בעלה,
הא
אם
נתפשה
, שנאנסה,
מותרת, וזו
אשת כהן,
הואיל ו
גם אם
נתפשה אסורה
על בעלה הכהן [דדרשינן מ"והיא" למעט אשת כהן] הרי הפרשה לא מדברת בה, ו
אימא לא תשתה
.
קא משמע לן
שגם אשת כהן שותה.
שנינו במשנה: אשת כהן שותה
ומותרת לבע לה
.
והוינן בה:
פשיטא
שאם נמצאה טהורה הרי היא מותרת לבעלה? ומשנינן:
אמר רב הונא: במתנוונה
שחלתה ע"י שתית המים המרים ואעפי"כ איננו חוששין שמא זינתה.
ומקשינן:
מתנוונה הא בדקוה מיא
ונתברר שאכן זינתה והסיבה שלא מתה בגלל שהיה לה זכות כמו ששנינו במשנה לעיל [כ - א]?
ומתרצינן:
במתנוונה דרך אברים
, שלא חלתה במעים ובירכים אלא בראשה ושאר אבריה, ואילו היתה מזנה היה לה לחלות במעים ובירכים, כדרך בדיקת המים.
מהו דתימא, הא
, אשה זו
זנויי זנאי
, אלא שלא זינתה ברצון רק באונס,
והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה
במעיים ובירכיים
משום דבאונס זנאי, ולגבי כהן אסירא
.
קא משמע לן
שהיא מותרת לבעלה.
שנינו במשנה:
אשת סריס שותה
.
והוינן בה:
פשיטא?
ומשנינן:
מהו דתימא
"ויתן איש בך את שכבתו
מבלעדי אישך
",
אמר רחמנא
, ומשמע שאישה הוא בר שכיבה,
והא
הסריס,
לאו בר הכי הוא
, ולא נאמר בו פרשת סוטה.
קא משמע לן
שהפסוק אינו בא אלא להקדים שכיבת הבעל לבועל, ולא למעט אשת סריס, וסריס אכן בר שכיבה הוא, אלא שאינו בר זריעה.
שנינו במשנה:
על ידי כל עריות מקנין
.
והוינן בה:
פשיטא
שיכול לקנאות לה שלא תסתר עם קרוביה?