סוטה 19a — התלמוד בעברית

ומשום

דכתיב "זאת"

, ובהכרח שהוא בא למעט.

בשני אנשים

[בעלים]

ושני בועלין

-

דכולי עלמא לא פליגי, דהאשה שותה ושונה

-

משום

דכתיב "תורת"

, ובהכרח שהוא בא לרבות.

כי פליגי: באיש

[בעל]

אחד ושני בועלין,

ו

בשני אנשים

[בעלים]

ובועל אחד

.

תנא קמא סבר

:

"

תורת"

-

לרבויי כולהי

[לרבות את כולם], בין שני אנשים ושני בועלים, בין איש אחד ושני בועלים, ובין שני אנשים ובועל אחד -

ואילו

"זאת"

בא

למעוטי איש אחד ובועל אחד

.

ורבנן בתראי

סברי:

"זאת"

-

למעוטי כולהי

, בין איש אחד ובועל אחד, ובין איש אחד ושני בועלים, ובין שני אנשים ובועל אחד.

ואילו "

תורת"

לא בא

לרבויי

אלא

שני אנשים ושני בועלין

.

ורבי יהודה

סבר:

"

זאת

" -

למעוטי תרתי

[שני אופנים], ו"

תורת

" -

לרבות תרתי

.

"

זאת

"

למעוטי תרתי

:

א. למעט

איש אחד ובועל אחד

.

ב. למעט

איש אחד ושני בועלין.

"

תורת

" לרבות תרתי:

א. לרבות

שני אנשים ובועל אחד

.

ב. לרבות

שני אנשים ושני בועלין.

הדרן עלך פרק היה מביא

--- title: "חברותא - סוטה — פרק שלישי - היה נוטל" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02354.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - היה נוטל

Оригинал главы פרק שלישי - היה נוטל

המשנה הבאה מבארת את הנאמר בפרשת סוטה:

"וכתב את האלות האלה הכהן בספר, ומחה אל מי המרים. והשקה את האשה את מי המרים המאררים, ובאו בה המים המאררים למרים".

ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות, שהיתה נתונה בידה קודם להשבעת האשה, כמו שאמר הכתוב -

"והעמיד הכהן את האשה לפני ה', ופרע את ראש האשה, ונתן על כפיה את מנחת הזכרון והניף את המנחה לפני ה'.

והקריב אותה אל המזבח [זו הגשת המנחה אל המזבח כדין כל המנחות, וכפי שנתבאר לעיל יד ב].

וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה, ואחר ישקה את האשה את המים.

והשקה את המים. והיתה אם נטמאה, ותמעול מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים".

מתניתין:

היה

הבעל

נוטל את מנחתה מתוך

ה

כפיפה

ה

מצרית

בה היתה נתונה המנחה, כמבואר במשנה בתחילת הפרק הקודם.

ונותנה לתוך כלי שרת

כדי לקדשה קדושת הגוף, כשאר כל המנחות המתקדשות קדושת הגוף משעת נתינתם לכלי שרת.

ונותנה

לכלי עם המנחה שבו

על ידה

של האשה כדי להניף את המנחה,

וכהן

בא ו

מניח ידו מתחתיה, ומניף

את המנחה, כדי לקיים מה שאמרה תורה בפרשת סוטה: "ולקח הכהן - והניף", ובגמרא ילפינן מגזירה שוה, שאף האשה, שהיא הבעלים של המנחה, מניפה.

הניף

הכהן עם האשה את המנחה.

והגיש

את המנחה אל המזבח בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן, שנאמר בפרשת סוטה "והקריב אותה אל המזבח".

קמץ

הכהן מן המנחה, שנאמר בפרשת סוטה "וקמץ הכהן".

והקטיר

את הקומץ על המזבח, שנאמר בפרשת סוטה "והקטיר המזבחה".

והשאר

, הנותרת מן המנחה

נאכל לכהנים

, שנאמר בסתם מנחה "וזאת תורת המנחה", וממשמע שנאמר "תורת", למדנו לכל המנחות הנקמצות ששייריהן נאכלין.

ונחלקו תנאים בסדר הקרבת המנחה והשקאת האשה:

היה משקה

את האשה,

ואחר כך מקריב את מנחתה

, שהרי נאמר בפרשת סוטה "והשקה את האשה את מי המרים המאררים, ובאו בה המים המאררים למרים. ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות". הרי שאינו מקריב את המנחה אלא לאחר ההשקאה.

רבי שמעון אומר

:

מקריב את מנחתה, ואחר כך היה משקה

.

לפי

שנאמר

"וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה,

ואחר ישקה את האשה את המים

".

ומכל מקום,

אם השקה

אותה תחילה

ואחר כך הקריב את מנחתה

, הרי היא

כשרה

.

גמרא:

שנינו במשנה: וכהן מניח את ידו מתחתיה, ומניף:

אמר ליה רבי אלעזר, לרבי יאשיה דדריה

[לרבי יאשיה האמורא, שהיה בן דורו]:

לא תיתב

[לא תשב], אלא עמוד

אכרעך

[על רגליך],

עד דמפרשת לה להא מילתא

[עד שתפרש לי דבר זה] -

מנין למנחת סוטה ש

היא

טעונה תנופה?

ותמהה הגמרא על השאלה: וכי יש מקום לשאול

מנא לן

שהיא טעונה תנופה!?

והרי "ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות,

והניף

את המנחה לפני ה'" -

כתיב בה

במנחת הסוטה!? ומפרשת הגמרא את שאלתו של רבי אלעזר: זה שהתנופה במנחת סוטה צריכה להיעשות אף

בבעלים

[באשה] -

מנין?

שהרי בתורה לא נזכר אלא כהן.

אמר לו רבי יאשיה לרבי אלעזר:

אתיא

בגזירה שוה "

יד יד

"

מ

תנופת חזה ושוק ואימורים של

שלמים

.

כתיב הכא

גבי מנחת סוטה:

ולקח הכהן

"

מיד

"

האשה

.

וכתיב התם

גבי שלמים: "דבר אל בני ישראל לאמר, המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו.

ידיו תביאנה

את אשי ה' [אלו האימורים הנקטרים על המזבח], את החלב על החזה - יביאנו להניף אותו תנופה לפני ה'".

והרי אנו לומדים בגזירה שוה את דין קרבן שלמים ממנחת סוטה, ואת דין מנחת סוטה מקרבן שלמים:

מה כאן

גבי מנחת סוטה -

כהן

מניף,

אף להלן

גבי שלמים - גם ה

כהן

מניף, ואף שלא נזכרו בפרשה אלא הבעלים.

ומה להלן

גבי שלמים - אף

בעלים

מניפים,

אף כאן

גבי מנחת סוטה - אף

בעלים

מניפים.

הא כיצד?

-

מניח

הכהן את

ידו תחת ידי הבעלים, ומניף

.

שנינו במשנה: א.

הניף והגיש קמץ

והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.

ב.

היה משקה, ואחר כך מקריב את מנחתה

.

ג. רבי שמעון אומר: מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה:

ודנה הגמרא בסתירה שלכאורה בדברי תנא קמא:

הא

כבר

אקרבה

למנחה קודם ההשקאה!?

הרי מכך שהזכיר התנא קמא תחילה את כל סדר המנחה, ואחר כך אמר "היה משקה", מוכח שלדעתו ההשקאה נעשית לאחר הקטרת המנחה.

ואם כן האיך אומר התנא קמא בהמשך דבריו: היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה!?

ומשנינן: התנא שהזכיר את מעשה המנחה תחילה, לא נתכוין לומר שזה מה שהיה עושה עכשיו קודם ההשקאה, אלא

הכי קאמר

התנא דמשנתנו:

סדר מנחות

של סוטה

כיצד: הניף, והגיש, קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים

-

ובהשקאה גופה

, סדר מנחה זה שהיה עושה, מתי היה עושהו, אם קודם השקאה או לאחר השקאה -

פליגי

בה

רבי שמעון ורבנן: דרבנן

[תנא קמא]

סברי: משקה, ואחר כך מקריב את מנחתה

.

ורבי שמעון סבר: מקריב את מנחתה, ואחר כך משקה, שנאמר

"

ואחר ישקה

את האשה את המים".

שנינו במשנה:

ואם השקה, ואחר כך הקריב את מנחתה, כשרה

: