גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
סוטה 13a — התלמוד בעברית
ואומרת ואמרה בנבואתה קודם שנולד משה עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל, וכיון וכאשר נולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד עמרם שהיה אביה של מרים ונשקה על ראשה, אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך שראה שכשנולד…
הטקסט המקורי — סוטה 13a
ואומרת
ואמרה בנבואתה קודם שנולד משה
עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל, וכיון
וכאשר
נולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד
עמרם שהיה
אביה
של מרים
ונשקה על ראשה, אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך
שראה שכשנולד משה נתמלא הבית אור, והבין שזהו משום שמשה הוא מושיען של ישראל.
וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה
ודפק
על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך
שמשה הוא מושיען של ישראל
והיינו דכתיב 'ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו',
והיינו שהיא הסתלכה
לידע מה יהא בסוף נבואתה
שאמרה שמשה הוא מושיען של ישראל, ולכן הסתכלה לראות האם ישאר משה בחיים ותתקיים נבואתה.
שנינו במשנה:
יוסף זכה
לקבור את אביו יעקב.
ומקשינן:
מאי שנא מעיקרא, דכתיב
כשהלך יוסף בתחילה לקבור את אביו כתוב
'ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה' וגו', והדר
ורק אחרי כן כתוב שגם 'וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו' עלו עמו לארץ ישראל.
ומאי שנא לבסוף, דכתיב
כשחזרו מארץ ישראל למצרים אחר קבורת יעקב נאמר
'וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו'
הרי שהזכיר קודם את אחי יוסף,
והדר
ורק אחרי כן כתוב שחזרו עמו גם
'וכל העולים אתו לקבור את אביו'
שהם היו עבדי פרעה. וקשה למה בתחילה כתוב קודם עבדי פרעה ואחר כך אחי יוסף, ובסוף כתוב קודם אחי יוסף ואחר כך עבדי פרעה.
ומשנינן:
א"ר יוחנן: בתחילה
כשעלו לארץ ישראל לקבור את יעקב, זה היה
עד שלא ראו
קודם שראו עבדי פרעה
בכבודן של ישראל,
איך יושבי ארץ ישראל כיבדו את אחי יוסף, ולכן
לא נהגו בהן כבוד,
ולכן נכתבו עבדי פרעה קודם אחי יוסף.
ו
אילו
לבסוף
כשחזרו מארץ ישראל למצרים, וזה היה אחר
שראו בכבודן
של אחי יוסף בארץ ישראל,
נהגו בהן
עבדי פרעה
כבוד,
ולכן נכתבו אחי יוסף קודם עבדי פרעה.
והראיה שנהגו באחי יוסף כבוד בארץ ישראל,
דכתיב
כשבאו לארץ ישראל לקבור את יעקב,
'ויבאו עד גורן האטד'
שבאו עד מקום אסיפת קוצים [אטד פירושו קוצים] ומתקשה הגמרא,
וכי גורן יש לו לאטד
וכי דרך לאסוף קוצים ולעשות מהם גורן, אלא דרש
ואמר רב אבהו, מלמד
פסוק זה בא ללמדנו
ש
אנשי ארץ ישראל
הקיפוהו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה
כגורן של תבואה
ש
כדי שלא יגנבו אותו
מקיפים לו
מקיפים אותו ב
אטד
בקוצים שלא יוכלו ליכנס בתוך הגורן, ומכאן משמע שעשו לו כבוד בארץ ישראל.
ומבארינן מי הקיף את ארונו של יעקב בכתרים.
כ
שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה, תנא
ולמדנו ש
כולם למלחמה באו
להרוג את בני יעקב, ורק
כיון שראו כתרו של יוסף
שהיה אז מלך במצרים ופחדו מפניו,
נטלו כולן
כל מלכי עשו ישמעאל וקטורה
כתריהן ותלאום בארונו של יעקב.
תנא
למדנו
שלשים וששה כתרים נתלו
בארונו של יעקב,
כתרו של יוסף, שנים עשר כתרים של נשיאי בני ישמעאל, ועשרים ושלשה כתרים של אלופי בני עשו, הרי שלשים וששה כתרים.
'ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד'
-
תנא,
למדנו, ש
אפילו סוסים ואפילו חמורים
היו שם במספד על יעקב.
וכשבאו לקבור את יעקב,
כיון שהגיעו למערת המכפלה
ששם היה אמור להיקבר יעקב, שהרי אבותיו אברהם ויצחק היו קבורים שם.
אתא עשו, קא מעכב
ורצה לעכב את קבורתו של יעקב.
אמר להן
עשו לבני יעקב, נאמר בפסוק
'ממרא קרית הארבע היא חברון', ואמר רבי יצחק
שהסביר עשו למה נקראת שמה
קרית ארבע,
משום ש
ארבע זוגות
אמורים להיקבר במערה, והזוגות שכבר נקברו במערה
היו אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה,
ונמצא שנשארו שם שני קברים, וטען עשו שאחד מגיע לו ואחד מגיע ל
יעקב, ולאה
שהיתה אשתו של יעקב כבר נקברה שם, ונמצא ש
איהו
יעקב
קברה ללאה
אשתו
בדידיה
בחלק שהגיע לו,
והאי דפריש
והקבר האחרון שנשאר
בידו הוא
שייך לי.
אמרו ליה
בני יעקב לעשו
זבינתה
כשמכרת את הבכורה ליעקב מכרת גם את הזכות שלך בקבר במערת המכפילה ליעקב.
אמר להו
עשו לבני יעקב
נהי דזביני בכירותא
הגם שמכרתי את חלקי המגיע לי בתור בכור,
פשיטותא
את חלקי המגיע לי כשאר הבנים
מי זביני
לא מכרתי, וכיון שנשארו שני קברים במערת המכפילה, אחד מגיע ליעקב שקבר שם כבר את לאה, ואחד מגיע לי, ולכן רצה לעכב את קבורת יעקב במערת המכפילה.
אמרו ליה
בני יעקב לעשו
אין
אכן מכרת גם את חלקך במערה לאבינו
דכתיב
שהרי אבינו יעקב אמר לנו בשעת מיתתו שנקבור אותו
'בקברי אשר כריתי לי', וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק
שנתכוונו לומר לו בזה, שכיון ש
אין כירה אלא לשון מכירה שכן
שהרי
בכרכי הים קורין למכירה כירה,
רואים שאכן מכרת לאבינו יעקב את חלקך במערה.
אמר להו
עשו לבני יעקב
הבו לי איגרתא
הראו לי את שטר המכירה שבו מכרתי את חלקי במערה ליעקב.
אמרו ליה
בני יעקב לעשו
איגרתא
שטר המכירה נמצא
בארעא דמצרים היא.
ומאן ניזיל
והסתפקו בני יעקב מי מהם ילך למצרים להביא את שטר המכירה, והחליטו ש
ניזיל נפתלי
שישלחו את נפתלי ומשום
דקליל כי איילתא
שהוא זריז וקל כאיילה,
דכתיב 'נפלתי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר', וא"ר אבהו אל תקרי אמרי "שפר" אלא אמרי "ספר",
וזהו השטר מכירה שנשלח נפתלי המהיר כאילה, להביא ממצרים.
ובינתיים,
חושים בריה דדן
חושים בנו של דן בן יעקב,
תמן הוה
ואולם כיון ש
יקירן ליה אודניה
לא שמע טוב באזניו את כל המשא ומתן שהתנהל בין עשו לבני יעקב.
אמר להו
חושים שאל את בני יעקב
מאי האי
למה אינכם קוברים את יעקב,
אמרו ליה, קא מעכב האי
שעשו מעכבם מלקברו
עד דאתי נפתלי,
עד שיחזור נפתלי
מארעא דמצרים
ויביא את שטר המכירה שמכר עשו ליעקב את הקבר במערה ואז יקברו אותו.
אמר להו
חושים בן דן לבני יעקב
ועד דאתי
וכי עד שיחזור
נפתלי מארעא דמצרים
ויביא את שטר המכירה
יהא אבי אבא
סבי יעקב
מוטל בבזיון
בלא קבורה.
שקל
חושים בן דן
קולפא
מקל
מחייה ארישיה
והכה בראשו של עשו, ומכח המכה
נתרן עיניה
נפלו עיניו של עשו
אכרעא דיעקב
על רגלי יעקב, ואז
פתחינהו יעקב לעיניה
פתח יעקב את עיניו
ו
כשראה מה שנעשה לעשו,
אחיך
חייך ושמח במפלתו של עשו.
והיינו דכתיב
בספר תהלים
שמח צדיק
יעקב אבינו,
כי חזה נקם
שנפקחו עיניו וראה את הנקמה שנשעתה בעשו,
פעמיו ירחץ בדם הרשע
בדרך הילוכו ירחץ הצדיק בדם הרשע.
באותה שעה
שנהרג עשו
נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב
שנתנבאה
'למה אשכל שניכם ביום אחד',
ואכן יעקב ועשו בניה מתו ביום אחד.
ואע"ג דמיתתן לאו ביום אחד הואי
שהרי יעקב מת קודם עשו, שהרי משמת יעקב עברו כמה ימים עד שהגיעו ממצרים לארץ ישראל ורק אז מת עשו.
מכל מקום
קבורתן
של יעקב ועשו
מי הא ביום אחד הואי,
ובזה נתקיימה נבואתה של רבקה שביום אחד נקברו שניהם.
ומקשינן על מה שנאמר במשנה, שיוסף זכה לקבור את אביו וכן משמעות הפסוק, שנאמר "ויעל יוסף לקבור את אביו", ורואים מזה שקבורת יעקב נקראת שנעשתה על שם יוסף.
ולכאורה איך הניחו אחי יוסף ליוסף שתקרא קבורת יעקב על שמו שנראה מזה ש
אי לא עסק ביה יוסף
אם לא היה מתעסק יוסף בקבורתו
אחיו לא הוו מעסקי ביה
אחיו לא היו מתעסקים בקבורת יעקב.
והכתוב
והרי כתוב
'וישאו אותו בניו ארצה כנען',
ורואים מזה שגם הם היו עסוקים בקבורת יעקב, וא"כ למה הסכימו שקבורת יעקב תקרא על שם יוסף.
ומשנינן:
אמרו
בני יעקב
הניחו לו
ליוסף שיתעסק ויקרא על שמו קבורת יעקב, ומשום ש
כבודו
של יעקב אבינו שיקרא שנקבר
במלכים
ע"י יוסף שהיה מלך
יותר מ
אשר יקרא שנקבר על ידינו ויגידו שנקבר
בהדיוטות
ע"י אנשים פשוטים כמונו.
שנינו במשנה:
מי לנו גדול מיוסף
שלא נתעסק בו אלא משה.
תנו רבנן: בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה
כמו שנאמר וינצלו את מצרים
והוא נתעסק במצות
של עצמות יוסף
שנאמר
"
חכם לב יקח מצות
".
ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור?
אמרו
לו:
סרח בת אשר נשתיירה מאותו
הדור
ואפשר שהיא יודעת היכן קבור יוסף.
הלך משה אצלה
.
אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור?
אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו
שיקעו את הארון
בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו
שתמיד יעלה הנילוס וימלא את היאורים והחריצים הנמשכים ממנו על פני כל הארץ שמהן משקין את השדות. לפי שהגשמים אינם יורדים במצרים.
הלך משה ועמד על שפת
ה
נילוס
.
אמר לו: יוסף יוסף! הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל
שיעלו את עצמותך ממצרים אתם
אם אתה מראה עצמך מוטב, אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך!
מיד צף ארונו של יוסף!
ואל תתמה היאך ברזל צף?
שהרי כתיב
במלכים אצל תלמידי אלישע "
ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל
[הגרזן]
נפל אל המים
ויצעק ויאמר
אהה אדני והוא שאול
[ואין לי לשלם תחתיו]
ויאמר איש האלקים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב
[חתך]
עץ וישלך שמה ויצף הברזל
".
והלא דברים קל וחומר, ומה אלישע
שהוא
תלמידו של אליהו, ואליהו תלמידו של משה
שלמד תורת משה
צף ברזל מפניו, מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה
.
רבי נתן אומר: בקברניט
בבית קברות
של מלכים היה קבור
יוסף, ולא היה ידוע באיזה קבר.
הלך משה ועמד על קברניט של מלכים, אמר: יוסף! הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך!
באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף! נטלו משה והביאו אצלו
.
וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת
של יוסף
ואחד של שכינה
ובו הלוחות
מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו?
אמרו
ישראל:
אחד של מת ואחד של שכינה!
שאלו העוברין ושבין:
וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה?