שבת 70b — התלמוד בעברית

אך כיון דכתב

"מאחת"

בא הכתוב לרבות, שאפילו כתב רק מקצתה של המילה שהתכוון לכתוב, כגון שכתב

"שם" מ

המילה

"שמעון", גם כן חייב, הואיל ו"שם" הוא גם כן שם של אדם.

אבל אם כתב "נפ" מ"נפתלי" אינו חייב, כי לפי שלא כתב דבר בעל משמעות, לא עשה מלאכה.

והשתא דרשינן את האות מ"ם של "מה נה"

:

"הנה"

משמע

אבות

.

ואילו ריבוי האות מ"ם של

"מהנה"

בא לרבות

תולדות.

והדרינן לפרש הא דלעיל:

"אחת שהיא הנה"

-

זדון שבת ושגגת מלאכות

, שאז הוא חייב הרבה חטאות, על כל מלאכה - חטאת נפרדת.

"הנה שהיא אחת"

-

שגגת שבת וזדון מלאכות

, שאז אינו חייב אלא חטאת אחת על כל שבת, שהסיבה לכל המלאכות היא שגגה אחת, שגגת השבת.

ותקשי לשמואל: למה לא דרש חילוק מלאכות מהכא?

ומתרצינן:

ושמואל

, הך דרשא ד

אחת שהיא הנה, והנה שהיא אחת

-

לא

משמע ליה

. היות ודריש כוליה קרא לכותב "שם משמעון", ולתולדות.

בעא מיניה רבא מרב נחמן

: מי שהיה

העלם זה וזה בידו

, שגם שכח ששבת היום, וגם אינו יודע ששלשים ותשע המלאכות אסורות. דהיינו, ששגג בין בשגגת שבת ובין בשגגת מלאכות, ועשה הרבה מלאכות בשבת אחת -

מהו?

האם הוא חייב על כל מלאכה כבשגגת מלאכות, או אינו חייב אלא אחת כבשגגת שבת.

אמר ליה

רב נחמן:

הרי העלם שבת בידו, ואינו חייב אלא אחת

.

ומקשינן:

אדרבה. הרי העלם מלאכות

בידו, ו

צריך להיות

חייב על כל אחת ואחת?!

אלא, אמר רב אשי: חזינן: אי משום שבת קא פריש

, שעל ידי שהזכירו לו ששבת היום פרש מלעשות מלאכות -

הרי העלם שבת בידו

, כי מוכח שכל שגגתו היתה משום שכחת השבת,

ואינו חייב אלא אחת

.

ואי משום מלאכה קפריש

, שהזכירוהו שאלו הם מלאכות האסורות, ועל ידי כן פרש -

הרי העלם מלאכות בידו

. שמוכח כי שגגתו היא שכחת המלאכות,

וחייב על כל אחת ואחת.

אמר ליה רבינא לרב אשי: כלום פריש מ

חילול

שבת

-

אלא משום מלאכות!

שהרי זה שהוא נזכר שהיום שבת אין בכך להפרישו מהמלאכות, אלא מתוך שאמרו לו ששבת היום הוא מבין שמתכוונים לומר לו גם כי המלאכות אסורות. שהרי עד עתה הוא לא ידע מאיסורן של המלאכות.

ו

כלום פריש ממלאכות

, לאחר שנודע לו איסורן -

אלא משום שבת!

שמתוך שהזכירוהו שמלאכות אסורות הוא מבין ונזכר ששבת היום.

נמצא שתמיד הוא פורש מתוך שהוא נזכר בשניהם יחד.

אלא, לא שנא!

שבין כך ובין כך אינו חייב אלא אחת, כרב נחמן.

ומקשינן: הא

תנן

בפרקין:

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת

הן.

והוינן בה: מנינא למה לי?

ואמר רבי יוחנן

: ללמדך

שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת.

והרי אם שגג בכל המלאכות, משום שסבור שכולן מותרות, הוא אינו יודע כלל ש"שבת" היום. כי מה ההבדל אצלו בין שבת ליום רגיל. ואם כן, הוי ליה העלם זה וזה בידו.

אי אמרת בשלמא: העלם זה וזה בידו

-

חייב על כל אחת ואחת

.

שפיר

חייב על כל אחת ואחת, אפילו כששגג בכולן.

אלא, אי אמרת

דהעלם זה וזה הוי כ

העלם שבת בידו

ו

אינו חייב אלא אחת

. אם כן,

היכי משכחת לה

שיתחייב על כל אחת ואחת?

על כרחך, רק

בזדון שבת ושגגת מלאכות

.

והכא במתניתין ששגג בכל המלאכות - במה הוי זדון שבת? והרי אם כל המלאכות מותרות לדעתו אין יום השבת מקודש בעיניו משאר הימים?

הניחא אי סבר ליה כרבי יוחנן, דאמר: כיון ששגג ב

עונש

כרת

, שאינו יודע מחומרת חילול השבת שעונשו כרת, אזי

אף על פי שהזיד בלאו

, שיודע שאסור לעשות בו מלאכה, בכל זאת הוי "שוגג" [מחמת אי ידיעת חומרת העונש], ולכן חייב עליה קרבן -

משכחת לה

"זדון שבת" משום

דידע ליה לשבת בלאו

, ורק את עונש הכרת אינו יודע, ולכן הוא נקרא שוגג.

אלא, אי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש

,,

דאמר

: אין אדם נקרא שוגג ביחס לחיוב קרבן חטאת

עד שישגוג בלאו וכרת

. תיקשי, מאחר שהוא שוגג על כל המלאכות, וסבר שאין בהן לא לאו ולא כרת -

דידע ליה שבת במאי?!

ואם כן, הוי ליה העלם זה וזה בידו, ואמאי חייב על כל אחת ואחת?!

ומתרצינן:

דידע ליה

לשבת

בתחומין

, שיש איסור לצאת חוץ לתחום בשבת,

ואליבא דרבי עקיבא

, דסבר איסור תחומין דאורייתא הוא.

אמר רבא: קצר וטחן כגרוגרת

["גרוגרת" הוא השיעור שחייבין עליו בכל מלאכות שבת שנעשות בדבר מאכל]

בשגגת שבת וזדון מלאכות

, שאינו חייב אלא חטאת אחת על שניהם.

ונודע לו כי שבת היום. ולאחר מכן נתעלמו ממנו איסור מלאכות, ולכן:

וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות

, שעל אף שבינתיים נודע לו ששבת היום, הוא שכח שמלאכות אלו אסורות [ומכל מקום הכל נחשב להעלם אחד, שהרי לא היתה לו "ידיעת חטא" באמצע, כי מיד שנודע לו ששבת היום שכח מאיסור המלאכות].

ועל הקצירה והטחינה השניה היה עומד, לכאורה, להתחייב שתי חטאות, לכשיודע לו שחטא, כי הן שתי שגגות בשתי מלאכות נפרדות.

ונודע לו על קצירה וטחינה

הראשונות

של שגגת שבת וזדון מלאכות

, והפריש חטאת אחת על שתיהן, שהרי רק חטאת אחת הוא חייב על שגגת שבת. ושמה של החטאת הוא "חטאת שגגת שבת".

ו

אחר שהפריש את החטאת על שגגת השבת,

חזר ונודע לו על קצירה וטחינה

השניות

של זדון שבת ושגגת מלאכות

אינו צריך להביא חטאת נוספת על הקצירה והטחינה השניה.