שבת 24a — התלמוד בעברית

תניא כוותיה דרב חסדא

שהטעם שאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שאין שורפין קדשים ביום טוב.

דתניא בברייתא:

כל אלו

השמנים

שאמרו

חכמים ש

אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן ביום טוב. חוץ משמן שריפה,

והטעם:

לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

שנינו לעיל שקבעו את ימי חנוכה בהלל והודאה בתפילה.

איבעיא להו: מהו להזכיר

את ענין

של חנוכה בברכת המזון?

וצדדי הספק:

כיון

דימים אלו

מדרבנן הוא

דנהיגי, להכי

לא מדכרינן,

לא חייבוהו להזכיר.

או דילמא, משום פירסומי ניסא

-

מדכרינן.

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מ

חויב לה

זכיר

.

ואם בא

ורוצה

להזכיר

-

מזכיר

ענין היום

בהודאה

, בברכת הארץ .

רב הונא בר יהודה איקלע

, נזדמן,

לבי רבא. סבר, לאדכורי

לחנוכה בברכת המזון;

ב

ברכת

בונה ירושלים.

אמר להו רב ששת

: מזכיר בברכת המזון

כ

מו ב

תפילה: מה תפילה

מזכיר ענין היום

בהודאה

[אחרי מודים],

אף

כשמזכיר

בברכת המזון

מזכיר

בהודאה,

בנודה לך.

איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש

בברכת המזון?

וצדדי הספק:

אם תמצי לומר

ש

בחנוכה

הטעם הוא משום שימים אלו הם תקנה

מדרבנן

ולכן

לא צריך

להזכיר ענינו של יום. אבל

ראש חודש

שהוא

דאורייתא צריך

להזכירו בברכת המזון.

או דילמא: כיון ד

ראש חודש

לא אסור בעשיית מלאכה

להכי

לא מזכרינן.

פליגי בה אמוראי

:

רב אמר: מזכיר.

רבי חנינא אמר: אינו מזכיר.

אמר רב זריקא: נקוט

מילי

דרב

, דאמר מזכיר,

בידך

.

מאי טעמא? משום

דקאי רבי אושעיא כו ותיה.

דתני רבי אושעיא: ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון: ראש חודש, וחולו של מועד

, הרי כשמתפלל

ערבית, ושחרית, ומנחה

-

מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע

, דהיינו "יעלה ויבוא",

בברכת עבודה

. שמבקש כי ישיב הקב"ה את עבודת הקרבנות למקומה ויקריבו קרבנות היום.

ואם לא אמר

, שלא הזכיר מעין המאורע -

מחזירין אותו.

ו

כמו כן, בראש חודש ובחול המועד -

אין בהן קדושה

, קידוש

על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון.

אבל,

ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון

: ימי

שני וחמישי, ותעניות, ומעמדות

אם לא הזכיר מענינו של יום,

אין מחזירין אותו

.

שמואל ודוד תקנו שיהיו נציגים מכל ישראל עומדים בעזרה בשעת הקרבת קרבנות הצבור. והיו מחולקים לכ"ד מעמדות [כמנין משמרות הכהונה]. ואנשי המעמד היו מתענין בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי. [תענית כו א. רמב"ם כלי מקדש פ"ו]

והוינן בדברי רבי אושעיא: ימי

שני וחמישי

\-

מאי עבידתייהו

לחלקם משאר ימות השנה?

ומבארינן:

אלא

הכי קאמרינן: ימי

שני וחמישי של תעניות, ו

כן של אנשי

מעמדות

בתפילת

ערבית, ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה

.

ואומר מעין המאורע

היינו תפלת "עננו"

בשומע תפילה

.

ואם לא אמר

-

אין מחזירין אותו

.

ואין בהם אזכרה בברכת המזון.

כשסועד ערבית קודם התענית, וכל שכן לאחריה.

איבעיא להו: מהו להזכיר

ענינו

של חנוכה

[היינו "על הניסים"]

ב

תפילת

מוספין

של שבת וראש חודש שבימי החנוכה?

וצדדי הספק הם:

כיון דלית ביה

קרבן

מוסף בדידיה,

מדין חנוכה, להכי

לא מדכרינן.

או דילמא

: שבת או ראש חודש -

יום הוא שחייב בארבע תפילות,

וכיון שבימים אלו מחויב בתפילת מוסף, לא גריעא משאר תפילות [אף שחובתה מצד השבת והראש חודש] ומזכיר בה ענין היום בברכת ההודאה.

פליגי בה אמוראי:

רב הונא ורב יהודה דאמרי תרויהו: אינו מזכיר

של חנוכה במוספין של שבת וראש חודש.

רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: מזכיר

בהם.

אמר אביי לרב יוסף: הא

מילתא

ד

אמרו

רב הונא ורב יהודה

שאינו מזכיר -

דרב הוא

.

דאמר רב גידל אמר רב: ראש חודש שחל להיות בשבת

-

המפטיר בנביא בשבת,

אינו צריך להזכיר

בברכות ההפטרה מענינו

של ראש חודש.

וטעמו: משום

שאילמלא

יום

שבת, אין

קורין ב

נביא בראש חודש.

וכשם שבהפטרה אזלינן אחר היום ה"מחייב" של הקריאה, הוא הדין לגבי הזכרת חנוכה במוספי שבת וראש חודש. שהואיל ואין חיוב המוסף מחמת החנוכה אינו מזכיר בהם של חנוכה.

ודחינן:

מי דמי?

! התם

, בהפטרה,

נביא בדראש חודש

-

ליכא כלל.

וכיון שאין בו בראש חודש קריאת הפטרה הרי גם כשאירע ראש חודש בשבת אין מזכירים אותו בברכת ההפטרה. וזו היא סברתו של רב גידל שאינו מזכיר בברכת הפטרה בשבת את ענין ראש חודש.

אבל

הכא

בחנוכה, הרי

איתיה

להזכרת היום

ב

תפילת

ערבית ושחרית ומנחה.

ולכך יום שמחויב בארבע תפילות, כגון שבת או ראש חודש, מזכיר אף במוסף ענינו של יום.

אלא, להא דמיא

מילתא דרב הונא ורב יהודה.

דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת

-

המפטיר בנביא ב

תפילת

מנחה בשבת

[ובימיהם היו רגילים לקרא בשבת במנחה עשרה פסוקים מנביא] -

אינו צריך

להזכיר בברכת הפטרה ענינו של

יום טוב.

והטעם: משום

שאילמלא שבת, אין

קורין ב

נביא ב

תפילת

מנחה ביום טוב.

ואף שבשחרית קורין בנביא, מכל מקום הואיל ודין הקריאה של מנחה היא מחמת השבת ולא מחמת היום טוב, לכן אין מזכיר בברכותיה את היום טוב.

וכמו כן לגבי הזכרת ענין חנוכה בתפילת מוסף של ימי חנוכה. כיון שחובת התפילה אינה מחמת החנוכה לא מזכיר בה ענינו של חנוכה.