שבת 150b — התלמוד בעברית

אבל

חשבונות של מלך

ושל מה בכך, מותר לחושבן

בשבת. וקא סלקא אדעתין השתא, ד"חשבונות שעברו", היינו חשבונות שכבר אין לו צורך בהן.

ורמינהו

: תניא:

חושבין חשבונות שאינן צריכין

להם.

ואין מחשבין חשבונות שצריכין

להם,

בשבת.

כיצד?

-

אומר אדם לחבירו: כך וכך פועלים השכרתי על

מלאכת

שדה זו

. או,

כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו

.

אבל לא יאמר לו

לחבירו:

כך וכך דינרין הוצאתי

, אבל עדיין לא גמרתי את הוצאותי,

וכך וכך

עוד

אני עתיד להוציא

.

קתני מיהת, דמותר לומר "כך וכך הוצאתי", דהיינו חשבונות שעברו. ואילו לעיל תנינא דחשבונות שעברו אסורים.

ומהדרינן:

וליטעמיך

, דסברת ד"חשבונות שעברו" היינו שאין לו צורך בהן,

קשיא לך

ברייתא דלעיל

היא גופא

מינה ובה. דהא קתני התם בסיפא, "ושל מה בכך, מותרין לחושבן בשבת".

אלא בהכרח, ד

הא

דקתני ברישא דחשבונות שעברו אסורין, איירי ב

דאיכא אגרא דאגירי

[שכר הפועלים]

גביה

. שעדיין לא שילם לפועלים. נמצא שהוא צריך לחשבונות אלו. ו

הא

דקתני בסיפא דשל מה בכך מותרין, וכן באידך ברייתא "כך וכך הוצאתי", איירי ב

דליכא אגרא דאגירי גביה

. שכבר פרע את שכרם, וכבר אין לו צורך בחשבון כלל.

שנינו במתניתין:

אין מחשיכין

על התחום.

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שנפרצה פרץ

[פירצה]

בתוך שדהו, ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא. ו

מתוך כך

נמנע אותו חסיד

מכך

ולא גדרה. ונעשה לו נס, ועלתה בו

בשדהו

צלף

[אילן גדול שיש בפירותיו ג' מיני אוכלין, אביונות, קפריסין, ולולבין].

וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו

.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו בשבת: לכרך פלוני אני הולך

למחר

. [והוא הדין שיכול לומר לחבירו, לך אתה לשם למחר. תוספות] . ואף על פי שאותו הכרך הוא מחוץ לתחום, וכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור אף באמירה, הכא מותר באמירה. משום

שאם יש בורגנין

[סוכות של שומרי העיר] בין שני הכרכים, הרי הוא

הולך

מעיר לעיר.

דקיימא לן: בית שנמצא בתוך שבעים אמות ושני שלישי האמה מהעיר, נחשב כחלק מהעיר. וממנו ואילך מתחילים למנות תחום אלפיים אמה. ואם גם מעברו השני הוא עומד בתוך שבעים אמה ושני שליש לעיר אחרת, הרי הוא מחבר את שתי הערים, ונחשבות שתיהן לעיר אחת. ומותר לילך מאחת לשניה ומחוצה להן עד אלפים אמה.

ואין צריך לזה בית קבוע, אלא אף סוכת ארעי של שומרי העיר נחשבת כבית לענין זה.

וכן אם מרוחקות שתי הערים זו מזו הרבה, אלא שיש ביניהן כמה סוכות זו אחר זו, וכל סוכה נמצאת תוך שבעים אמה ושיריים לחבירתה, נחשבות שתיהן וכל השטח שביניהן לעיר אחת.

וקאמר שמואל, דאף דעתה אין סוכת בורגנין בין שני הכרכים, ואסור לילך מעיר אחת לשניה, אבל מאחר ואילו תהיה שם סוכת בורגנין, יהיה מותר ללכת מעיר לעיר, מותר לו לומר בשבת שילך למחר לשם. שכל דבר שיש לו בשבת היתר על ידי תקנה, הרי הוא מותר באמירה. ואף דאכתי ליכא להיתר בפועל.

ומקשינן:

תנן: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות

.

וקשיא,

בשלמא

, אסור להחשיך כדי

לשכור פועלים

, אתי שפיר. משום

דבשבת

עצמה

לא מצי אגר

להו, ואין שום תקנה להתיר זאת.

אלא להביא פירות

, אמאי אסור להחשיך?

לימא

מתניתין, דכיון

שאם יש שם מחיצות

המקיפות את הפרדס ואת ביתו, הרי אף בשבת גופה הוא

מביא

משם פירות.

שכשם שאמר שמואל, כל דבר שיש לו היתר על ידי תקנה מותר בשבת באמירה, כן יש לומר, כל דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת, מותר להחשיך עבורו. דהתנן: כל דבר שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו .

ומשנינן:

משכחת לה

שאין לו היתר על ידי תקנה,

בפירות המחוברים

לקרקע. שאין להם שום היתר בשבת, דהא אסורים בתלישה. הלכך אסורים אף באמירה, ואין להחשיך עליהם.

ותו מקשינן:

והתני רבי אושעיא: אין מחשיכין על התחום

בשבת, כדי

להביא תבן וקש

למוצאי שבת.

בשלמא "קש

" שהוא זנבות השבלים הנותרות לאחר הקצירה,

משכחת לה

שאין לו היתר בשבת, וכגון

ב

קש

מחובר

. שאסור לתולשו משום שהוא מייפה בכך את הקרקע, והוה תולדה ד"חורש" [תוספות] .

אלא "תבן

", הא לעולם הוא תלוש, ו

היכי משכחת לה

שאין לו היתר? והרי יכול להביאו על ידי מחיצות, וקשיא לשמואל.

ומשנינן: משכחת לה

בתיבנא סריא

[תבן סרוח] שאינו ראוי לכלום. ואף על ידי מחיצות אסור בטלטול, משום איסור מוקצה. וכיון דאין לו תקנה להתירו, אסור להחשיך עליו.

ותו מקשינן:

תא שמע: מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת

.

ודייקינן:

על עסקי

ה

כלה ו

על עסקי ה

מת

בדוקא,

אין

[מחשיכין]. משום דחפצי שמים הם. אבל

על עסקי

צורך

אחר

דומיא דהני,

לא

מחשיכין.

והוינן בה:

בשלמא

צורך

אחר דומיא ד

עסקי

כלה, משכחת לה

כשמחשיך ומקרב עצמו בשבת למקום ההדסים, בכדי

למיגזא ליה אסא

[הדס] מיד למוצאי שבת. דמותר להחשיך דוקא להדסים שהם לצורך חופת הכלה. אבל לא להדסים שאינם של מצוה. וגזיזת הדסים ודאי הויא דבר שאין לו תקנה להתירו בשבת. הלכך אין מחשיכים עליו.

אלא

עסקי ה

מת, מאי ניהו?

הלא הם

להביא לו ארון ותכריכים. וקתני

דדוקא

למת, אין

[מחשיכים].

אבל

לצורך

אחר לא

. וקשיא לשמואל דאמר, כל שיש לו תקנה להתירו בשבת מחשיכים עליו,

אמאי

אין מחשיכין?

לימא

, כיון

שאם יש שם מחיצות

הסובבות את מקום הארון ואת ביתו, הרי הוא

מביא

ארון ותכריכים אף בשבת. הלכך יהא מותר להחשיך אף כל זמן דליכא להיתר המחיצות.

ומשנינן: צורך אחר דומיא דצורך ה

מת, נמי משכחת לה

בגוונא דאין לו תקנה בשבת. וכגון דמחשיך כדי

למיגזא

[לגזור]

ליה גלימא

למת ולתקן את תכריכיו. דמותר להחשיך לשם כך דוקא לצורך המת. משום שהם חפצי שמים. אבל לצורך אחר אסור. דהא אין לו היתר בשבת כלל.

שנינו במתניתין:

אבל מחשיך

הוא כדי לשמור את פירותיו, ומביא פירות בידו.

והוינן בה: וכי מיד למוצאי שבת הוא יוצא לפרדס ומביא פירות לביתו,

ואף על גב ד

עדיין

לא אבדיל?

והאמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל

.

וכי תימא, ד

קודם מתפלל היכן שנמצא, ו

אבדיל בתפלה

ואומר "אתה חוננתנו" - והא לא סגי בהא.

ד

האמר רב יהודה אמר שמואל: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל

אף

על הכוס

.

וכי תימא

דאיירי

ד

כבר

אבדיל על הכוס

קודם לכן - הא ליכא למימר הכי. שהרי יצא מן העיר מבעוד יום והחשיך בשדה. ו

כוס בשדה מי איכא?

ומשנינן:

תרגמא רבי נתן בר אמי קמיה דרבא

: הא דקתני "ומביא פירות בידו", בהחשיך

בין הגיתות שנו

. דאיכא התם כוס יין.

אמר ליה רב אבא לרב אשי

: בלאו הכי לא קשיא מידי. דהרי

במערבא אמרינן הכי: "המבדיל בין קודש לחול

" - להיכרא בעלמא, בשביל ללוות את המלך -

ו

אחר כך

עבדינן צורכין

. ואחר כך היינו מבדילים על הכוס. ואף דעדיין צריך להבדיל על הכוס, כדאמר שמואל, אבל מותר לעשות מלאכה אף קודם לכן . וכל שכן שאם כבר הבדיל בתפלה ואמר "אתה חוננתנו", דמותר לעשות מלאכה קודם הבדלה על הכוס .

אמר רב אשי: כי הוינא בי רב כהנא, הוה אמר

רב כהנא,

"המבדיל בין קודש לחול

",

ו

אחר כך

מסלתינן סילתי

[חוטבים עצים]. על אף שעדיין לא הבדלנו על הכוס.

שנינו במתניתין:

כלל אמר אבא שאול: כל שאני

זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו.

והוינן בה:

אבא שאול אהייא

בבא דמתניתין קאי?

אילימא ארישא קאי

, דקתני בה

"אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות

", והא ליכא לאוקמה בהכי.