שבת 118b — התלמוד בעברית

והרכבתיך על במתי ארץ

.

והאכלתיך

נחלת יעקב אביך

".

לא כ

נחלתו של

אברהם

שיש בה מיצרים, וכמו

שכתוב בו

[בראשית יג]

"קום התהלך בארץ לארכה

ולרחבה", והיינו הארץ הזאת, ולא יותר .

ולא כ

נחלת

יצחק

שגם היא נחלה עם תחומים, וכמו

שכתוב בו

[בראשית כו]

"כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל

", ולא יותר.

אלא כ

נחלתו של

יעקב, שכתוב בו

[בראשית כח]

"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה

".

רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות. כתיב הכא "והרכבתיך על במתי

ארץ" וכתיב התם

[דברים לג]

"ואתה על במותימו תדרך

".

אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת, נותנין לו משאלות לבו

.

שנאמר

[תהלים לז]

"והתענג על ה'

-

ויתן לך משאלות לבך"

.

עונג זה איני יודע מהו

.

כשהוא אומר וקראת לשבת "ענג

" -

הוי אומר: זה ענג שבת.

במה מענגו?

רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין,

שהוא תבשיל חשוב,

ודגים גדולים, וראשי שומין.

רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו

-

הרי זה עונג

.

מאי היא

דבר מועט?

אמר רב פפא: כסא דהרסנא.

מאכל של דגים קטנים המטוגנים בשמן של קרביהם, יחד עם קמח.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו

,

אפילו

היה

עובד עבודה זרה כדור אנוש

, נכדו של אדם הראשון, שבדורו התחילו לעבוד עבודה זרה [עוד בהיות האדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, בחיים!] -

מוחלין לו

.

שנאמר

[ישעיהו נו]

"אשרי אנוש

יעשה

זאת

: שומר שבת -

מחללו

".

אל תקרי מחללו, אלא: מחול לו.

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה

לא שלטה בהן אומה ולשון

.

שנאמר

[שמות טז]

"ויהי ביום השביעי, יצאו מן העם ללקט". וכתיב

;

בתריה

, בפרשה הבאה -

"ויבא עמלק

". ללמד, שאילו היו שומרים את השבת הראשונה שוב לא היה לשונאי ישראל אפשרות להלחם בהם.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן

-

מיד נגאלים

.

שנאמר

[ישעיהו נו]

"כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי". וכתיב בתריה

"והביאותים אל הר קדשי

".

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת

.

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום.

ומקשינן:

איני

.

והאמר מר: הקורא הלל בכל יום

-

הרי זה מחרף ומגדף!

כיון שקריאת ההלל נתקנה על ידי הנביאים הראשונים לאומרה בפרקי זמן מיוחדים, ובעת שהציבור ניצל מצרה. וזה שאומרה כל יום הרי הוא כמזמר שיר, שנוהגים לזמרו תמיד, והוא נחשב כמתלוצץ, ולא כמי שמהלל ומשבח .

ומשנינן:

כי קאמרינן

שאשרי חלקו -

ב

אומר פסוקי הלל ב

פסוקי דזמרא

, שאומר "הללו את ה' מן השמים", ו"הללו אל בקדשו" . והם פרקי הלולים.

אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה

, בבוקר סמוך לאחר זריחתה, ובערב סמוך לשקיעתה, שבאותה שעה השמים מאדימים, וזהו "דימדומי חמה".

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה.

אמר רבי זירא: מאי קרא?

דכתיב [תהלים עב]

"ייראוך

-

עם

זריחת ה

שמש, ולפני

צאת ה

ירח, דור דורים"

.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי מ

האנשים ה

מתי

ם

בחולי מעיים

, שביסוריהם מתמרקים עוונותיהם.

דאמר מר: רובן של צדיקים

-

מתים בחולי מעיים.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה

.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא

הנמצאת בבקעה, והשבת מקדימה שם לבוא,

וממוציאי שבת בצפורי

, הנמצאת על הר, והשבת יוצאת שם באיחור .

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי מ"מושיבי בית המדרש

", שתפקידם לאסוף ולהביא את התלמידים כל יום,

ולא מ"מעמידי בית המדרש

", שתפקידם להודיע על סיום הלימודים לפי שהגיעה שעת האוכל.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה

הגובים אותה מהציבור,

ולא ממחלקי צדקה

, העלולים לטעות בשיקול הדעת כיצד לחלקה לעניים בצורה הגונה.

ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו.

אמר רב פפא: לדידי חשדן, ולא הוה בי.

אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל.

ומאן אינון

-

רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי חלפתא ברבי יוסי, ורבי אבטילס ברבי יוסי, ורבי מנחם ברבי יוסי.

ופרכינן:

והאיכא

נמי

ורדימס

, בנו של רבי יוסי!?

ומשנינן:

היינו ורדימס

-

היינו מנחם.

ואמאי קרי ליה ורדימס

-

שפניו דומין לורד.

משמע מדבריו של רבי יוסי שהוא בעל רק חמש בעילות.

ותמהינן: וכי יש לנו

למימרא

, לומר,

דרבי יוסי מצות עונה

, שחייב כל בעל לקיים לאשתו,

לא קיים?

אלא, אימא

הכי קאמר רבי יוסי:

חמש בעילות בעלתי ושניתי

, שאירע חמש פעמים שבעלתי בעילה נוספת לאחר הבעילה הראשונה כדי שיהיו לי בנים זכרים. שמכח הבעילה הנוספת זכיתי לחמשת הנטיעות הללו, כדאמרינן במסכת עירובין: הרוצה שיהיו לו בנים זכרים - יבעול וישנה.

אמר רבי יוסי

: גם בשיחת חולין שלי יש לימוד של דבר חכמה:

מימי לא קריתי לאשתי

-

אשתי, ולשורי

-

שורי. אלא

;,

לאשתי

שהיא עיקרו של הבית קריתי

ביתי

.

ולשורי

שהוא עיקרו של שדה, שמכוחו אפשר לחרוש אותה כדי שתגדל את התבואה, קריתי

שדי.

אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה

שלי

, מחמת צניעות.

ופרכינן:

איני, והאמרו ליה לרבי: מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש?

אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי.

ואם כן, מדוע לא נקרא גם רבי יוסי "רבינו הקדוש"?

ומשנינן:

ברבי

-

מילתא אחריתי הוה ביה

שמכחה הוא נקרא קדוש:

שלא הכניס ידו תחת אבנטו

, כלפי חלק גופו התחתון.

ואמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי

, התפורים מצידו הפנימי של הבגד .

והיינו, שנהג בצניעות בשעה שהיה פושט את בגדו. שלא היה פותחו והופכו, אלא היה תחילה מכסה עצמו בסדין, ולאחר מכן פושטו מצד ראשו, כדרך שעושה בשעת לבישתו.

ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן,

אך

אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן

-

אני עולה

.

ואמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר

על אדם אחר בפני שלשה אנשים

וחזרתי

לאחורי

. שאם הייתי מדבר על אדם מסויים דבר אמיתי בפניו אין בכך משום לשון הרע. ואם היה בא אותו אדם לא הייתי חוזר בי אלא אומר לו כי אכן אמרתי עליו את הדברים האמיתיים .

אמר רב נחמן: תיתי לי

[כמו: אשרי חלקי]

דקיימית

שאני מקיים מצות

שלש

סעודות בשבת

.

אמר רב יהודה: תיתי לי, דקיימית עיון תפלה

שהתפללתי בכוונה שלימה.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש

.

אמר רב ששת: תיתי לי דקיימית מצות תפילין

, שאיני הולך ארבע אמות בלעדן .

ואמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית מצות ציצית

, שאיני הולך ארבע אמות בלי לקיים מצות ציצית.

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך במאי זהיר טפי?

אמר ליה: בציצית.

יומא חד הוה קא סליק בדרגא,

עלה בסולם,

איפסיק ליה חוטא

מציציותיו.

ולא נחית ואתא

ולא ירד מהסולם,

כמה

, כל עוד,

דלא רמיה

, שלא תלה את חוטי הציצית בבגד.