שבת 116b — התלמוד בעברית

דהוה שקיל שמא

שהיה דואג לפרסם את שמו הטוב

דלא מקבל שוחדא

, אך היה מקבלו בסתר.

בעו לאחוכי ביה

. רצו רבן גמליאל ואחותו אימא שלום ללגלג עליו.

אעיילא ליה

אימא שלום

שרגא דדהבא,

הכניסה לו מנורת זהב כשוחד,

ואזול לקמיה

. ובאה לפניו.

אמרה ליה: בעינא

רצוני

דניפלגי לי

שיתנו לי חלק בירושה,

בנכסי דבי נשי

, בנכסים המגיעים לחלקן של הנשים בירושה.

אמר להו: פלוגו

, ותנו לה את חלקה כיורשת.

אמר ליה

רבן גמליאל:

כתיב לן

בתורתנו:

במקום ברא

, במקום שיש בן, רק הוא יורש, ואילו

ברתא

, הבת

לא תירות

אינה יורשת.

אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון

מיום שגליתם מארצכם

איתנטלית אורייתא דמשה,

ניטלה מכם תורת משה,

ואיתיהיבת ספרא אחריתא

. וניתן לכם ספר אחר.

וכתיב ביה: ברא וברתא

-

כחדא ירתון.

למחר, הדר עייל ליה איהו

, רבן גמליאל

חמרא לובא.

חמור לובי שהוא יקר ערך.

אמר להו: שפילית

המשכתי וקראתי

לסיפיה דספרא

לסוף של הספר האחר שניתן לכם,

ו

נוכחתי ש

כתב ביה: אנא

, מחבר ספר זה,

לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי.

שאינו בא לשנות את חוקי התורה,

וכתיב ביה

בספר של משה:

במקום ברא

-

ברתא לא תירות.

אמרה ליה

אימא שלום:

נהור נהוריך

, האר נא אורך

כשרגא

, כמנורת הזהב שנתתי לך, ופסוק לטובתי.

אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא

בא החמור הלובי שנתתי לך,

ובטש

ובעט

לשרגא

למנורת הזהב. ועשו כן לפרסם את גנותו.

שנינו במשנה:

ומפני מה אין קורין

בכתובים.

אמר רב: לא שנו

שאין קורין בכתובים

אלא בזמן בית המדרש

.

אבל שלא בזמן בית המדרש

-

קורין

.

ושמואל אמר: אפילו שלא בזמן בית המדרש אין קורין.

ופרכינן:

איני, והא נהרדעא, אתריה דשמואל הוה, ובנהרדעא פסקי סידרא

היו נוהגים לקרוא

בכתובים ב

זמן

מנחתא דשבתא!

אלא, אי איתמר הכי איתמר

:

אמר רב: לא שנו אלא במקום

שהחכם דורש, ב

בית המדרש, אבל שלא במקום בית המדרש

-

קורין.

ושמואל אמר: בין במקום בית המדרש בין שלא במקום בית המדרש, בזמן בית המדרש

-

אין קורין,

לפי שמבטלו מלילך לשמוע.

שלא בזמן בית המדרש

-

קורין.

ואזדא שמואל לטעמיה, דבנהרדעא פסקי סידרא דכתובים במנחתא דשבתא.

ובמנחה אין זה זמן הדרשא.

רב אשי אמר:

לעולם כדאמרן מעיקרא,

שלשמואל אין קורין כלל.

ושמואל כרבי נחמיה.

דתניא: אף על פי שאמרו כתבי הקדש אין קורין בהן

-

אבל שונין בהן ודורשין בהן

.

נצרך לפסוק

-

מביא ורואה בו.

אמר רבי נחמיה: מפני מה אמרו, כתבי הקדש אין קורין בהן

-

כדי שיאמרו: בכתבי הקדש אין קורין, וכל שכן בשטרי הדיוטות

. וכיון שזה טעם האיסור אין לחלק כלל בין זמן בית המדרש לזמן אחר.

ושמואל עצמו סבר כרבי נחמיה, אלא שהוא הנהיג בנהרדעא לפי חכמים שאין קורין בזמן הדרשה, אבל שלא בשעת הדרשה קורין.

מתניתין:

מצילין תיק הספר עם הספר

. ותיק התפילין עם התפילין, ואף על פי שיש בתוכן

מעות

.

ולהיכן מצילין אותן?

למבוי שאינו מפולש

.

בן בתירא אומר: אף למפולש.

גמרא:

תנו רבנן: ארבעה עשר

בניסן

שחל להיות בשבת

, ושוחטין בו קרבן פסח -

מפשיטין את

עור קרבן

הפסח

החל מרגליו האחוריות

עד החזה,

כדי שיוכלו להוציא ממנו את אימוריו ולהקטירם על המזבח בשבת, ויותר אינו מפשיט,

דברי רבי ישמעאל, בנו של רבי יוחנן בן ברוקה

.

וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו.

והוינן בה:

בשלמא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה

מובן שאין מפשיטים אלא עד החזה -

דהא איתעביד ליה

בכך

צורך גבוה

, שהרי במצב שכזה אפשר כבר ליטול את האימורים.

אלא לרבנן

-

מאי טעמא

התירו להפשיט את כולו בשבת? והרי אין זה צורך גבוה, ומלאכת מפשיט עור היא אחת מאבות מלאכות?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דאמר קרא

[משלי טז]

"כל פעל ה'

-

למענהו

", לכבודו. שכל עשיה שבמקדש אשר יש בה כבודו של ה', הותרה בשבת .

והכא,

בהפשט כל העור בשבת -

מאי

"למענהו

" של ה'

איכא?

רב יוסף אמר

: כדי

שלא יסריח

בשר הקרבן, שמתחמם אם לא יפשיטו אותו מעורו. ואין זה כבוד לה' שיהיה מאכלם של האוכלים משולחנו מסריח.

רבא אמר

: כדי

שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו: דמנח אפתורא דדהבא

, אם הניחו את הקרבן שלא הופשט כולו על שולחן זהב. שאין הקרבן מוטל כנבילה אך הוא מסריח.

אי נמי

-

יומא דאסתנא

, שמנשבת בו רוח צפונית, שאז אין בשר הקרבן מסריח, אבל הוא מוטל כנבילה.

ותו הוינן בה:

ורבי ישמעאל בנו של רבי

יוחנן בן ברוקה,

האוסר להפשיט את כולו,

האי "פעל ה' למענהו

" -

מאי עביד ליה?

והיינו מהו כבוד ה' שיש לחוש לו, לפיו?

ומשנינן: ללמד

שלא יוציא את האימורין

מן הבהמה על ידי עשיית חתך בדופן הקרבן

קודם הפשטת העור.

מאי טעמא?

אמר רב הונא בריה דרב נתן: משום נימין

של צמר שיכרכו באימורים בשעה שיוציאם דרך החתך.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי אהדרו ליה חברייא

, החולקים,

לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה?

הכי קאמרי ליה: אם מצילין

מפני הדליקה

תיק הספר

תורה, אף על פי שיש בו מעות,

עם הספר

, שמשום כבוד ה' מתירים גם אם יש באותה עשייה צורך הדיוט [האסורה בשבת] -

לא נפשיט את

קרבן

הפסח

מעורו

על אף שיש בכך כבוד ה', משום שתהיה בהפשטתו גם עשיה לצורך הדיוט!?

ופרכינן:

מי דמי

הצלת הספר עם התיק שיש בו מעות להפשט כל העור?

התם

, בהצלת הספר כל איסורו הוא

טלטול

מוקצה, שאינו אסור בהדיוט אלא מדרבנן.

ואילו

הכא,

הפשט העור אב

מלאכה

דאורייתא הוא!

אמר רב אשי: בתרתי

בשני ענינים של קרבן פסח

פליגי

חכמים עם רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה.

פליגי בטלטול

הקרבן עם עורו אחר שהוצאו אימוריו, בדין מוקצה שאיסורו מדרבנן. שלפי רבי ישמעאל אסור לטלטל את קרבן הפסח אפילו מחמה לצל, כיון שעורו הוא מוקצה.

ופליגי

נמי בהפשט העור, שהיא מחלוקת

במלאכה

דאורייתא.

והכי קאמרי ליה

ביחס לאיסור שאסר רבי ישמעאל לטלטל את קרבן הפסח:

אם מצילין תיק הספר עם הספר

, למרות טילטול המעות, -

לא נטלטל עור

הקרבן

אגב בשר

, שכבוד שמים הוא שהבשר לא יסריח, ואגב טילטול בשר הקרבן נטלטל גם את עורו.