סנהדרין 92b — התלמוד בעברית

ואם תאמר: אותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהן את עולמו,

ויהיה העולם חרב אלף שנים ,

שנאמר: "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא",

שהקדוש ברוך הוא ייותר לבדו, ושאר כל העולם יחרב [ויום של הקדוש ברוך הוא - אלף שנים הוא], צדיקים אלו, שאין חוזרין לעפרן,

מה הן עושין

באותו זמן?

הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים כנשרים

146 , ושטין על פני המים

. שנאמר: "על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים".

וכך הוא פירוש הפסוק: לא נירא בהמיר ארץ, כשיחליף הקדוש ברוך הוא את עולמו, לפי שאנו בלב ימים.

ושמא תאמר,

ש

יש להם צער

מכך שעליהם לעופף בשמים זמן רב כל כך!

תלמוד לומר: "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו".

והיינו, שיהא בהם כח לשוט ולעופף בלא צער.

ומקשינן:

ונילף ממתים שהחיה יחזקאל,

שחזרו אחר כך לעפרן, כך גם הצדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות, יחזרו לעפרם!

ומתרצינן: תנא דבי אליהו

סבר לה כמאן דאמר

שלא החיה יחזקאל מתים, אלא,

באמת משל היה

. שהיה יחזקאל מרמז להם על הגלות, שכשם שאדם חוזר וחי, כך ישובו ישראל מן הגלות.

דתניא, רבי אליעזר אומר: מתים שהחיה יחזקאל, עמדו על רגליהם, ואמרו שירה

\-

ו

מיד

מתו.

ו

מה שירה אמרו?

"ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים"

.

רבי יהושע אומר: שירה זו אמרו: "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל"

.

רבי יהודה אומר: אמת משל היה.

ולכאורה יש סתירה בדברי רבי יהודה, שהרי אמת היא ההיפך ממשל! ולכן

אמר לו רבי נחמיה: אם אמת

היה -

למה

אמרת

משל, ואם משל

-

למה אמת?

אלא,

ודאי כך נתכונת לומר:

באמת

[בבירור] -

משל היה.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל, עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות

.

עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר: אני מבני בניהם

של אותם מתים שהחיה יחזקאל,

והללו תפילין

[ותפילין אלו]

שהניח לי אבי אבא

-

מהם

[מאותם מתים הם].

ומאן נינהו

[מיהם] אותם

מתים שהחיה

יחזקא ל?

אמר רב: אלו בני אפרים, שמנו ל

זמן ה

קץ

של יציאת מצרים -

וטעו

במניינם.

ומה היתה טעותם?

שבאמת זמן גזירת "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים, התחיל מזמן שנולד יצחק. שהרי נאמר לאברהם: "כי גר יהיה זרעך", וזהו יצחק, שהרי כתוב: "כי ביצחק יקרא לך זרע".

ובני אפרים טעו, ומנו את השנים מברית בין הבתרים, שעה שבישר הקדוש ברוך הוא את אותה גזירה לאברהם.

ותניא בסדר עולם: "אברהם אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים - בן שבעים שנה היה". ומזמן ברית בין הבתרים עד שנולד יצחק, עברו שלשים שנה. כדכתיב: "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". יוצא, שמזמן ברית בין הבתרים עד שיצאו ממצרים - היו ארבע מאות שנה.

ובאותן שלשים שנה שהיו עד לידת יצחק - טעו בני אפרים, ולכן הם סברו שכבר עבר זמן הגזירה, ויצאו ממצרים קודם זמנם - ונהרגו.

ומנין לנו דבר זה?

שנאמר: "ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד, והרגום אנשי גת

הנולדים בארץ וגו'." וכתיב: "ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו".

ושמואל אמר

: אותם מתים שהיה יחזקאל -

אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים.

שנאמר: "ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו".

ומזה שאמרו: "אבדה תקותנו" מוכח שכפרו בתחיית המתים, וסברו שאין להם תקוה יותר.

והעצמות הללו שחיו - סימן הן לכל ישראל, שעתידין לחיות בתחיית המתים כמו אלו. שהרי אלו אמרו "אבדה תקותנו", ועכשו ידעו שאני מחיה את המתים.

ובאמת לא מן הדין חיו, שהרי שנינו במשנה שהכופר בתחיית המתים - אין לו חלק לעולם הבא! אלא משום סימן לכל ישראל חיו, שמכאן ראיה שתהיה תחית המתים לעתיד לבוא.

רבי ירמיה בר אבא אמר: אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית

של מצוה

. שנאמר: "העצמות היבשות שמעו דבר ה'."

רבי יצחק נפחא אמר: אלו בני אדם שחיפו

את ההיכל כולו שקצים ורמשים [שהיו מציירין צלמים על קירות ההיכל].

שנאמר: "ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב וגו'"

.

וכתיב התם: "והעבירני עליהם סביב סביב".

והיינו, שעל אותם אנשים שחיפו את ההיכל, שכתוב עליהם לשון "סביב", עבר עליהם יחזקאל להחיותם.

רבי יוחנן אמר

: אותן עצמות שהחיה יחזקאל -

אלו מתים שבבקעת דורא,

שהמיתן נבוכדנצר, וכפי שמסופר להלן.

ואמר רבי יוחנן

: אותם מתים היו

מנהר אשל עד רבת בקעת דורא

[מקומות הן בבקעת דורא].

שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל, היו בהן בחורים, שהיו מגנין את החמה ביופיין

[שהיו יפים כל כך, עד שזריחת השמש היתה מגונה כנגדן].

והיו

ה

כשדיות רואות אותן

-

ושופעות זבות

מחמת תאוה.

אמרו

זאת אותן נשים

לבעליהן, ובעליהן

אמרו

למלך.

צוה המלך

-

והרגום.

ועדיין,

אף לאחר שנהרגו אותם בחורים,

היו

הכשדיות

שופעות זבות,

שעדיין היה נראה זיו תארם.

צוה המלך

-

ורמסום.

שעל ידי שיראום מנוולים, תפסק תאוותם.

תנו רבנן: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש

[שהקים נבוכדנצר פסל זהב גדול, גבהו ששים אמה, ורחבו שש אמות, וציוה שישתחוו לו כל העולם, ומי שלא ישתחווה - יושלך לכבשן האש. וחנניה מישאל ועזריה סירבו להשתחוות],

אמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: לך והחייה מתים בבקעת דורא

.

כיון שהחייה אותן, באו עצמות, וטפחו לו לאותו רשע

[לנבוכדנצר]

על פניו,

והלכו להן .

אמר

נבוכדנצר:

מה טיבן של

עצמות

אלו?

אמרו לו: חבריהן של אלו

[של חנניה מישאל ועזריה],

מחייה מתים בבקעת דורא.

פתח

נבוכדנצר ושבח את הקדוש ברוך הוא

ואמר: "אתוהי כמה רברבין, ותמהוהי כמה תקיפין, מלכותיה מלכות עלם, ושלטנה עם

דר ודר וגו'"

[אותותיו כמה גדולים, ונפלאותיו כמה חזקים! מלכותו מלכות עולם, ושלטונו עם כל דור ודור. דהיינו, בכל הדורות].

אמר רבי יצחק: יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע

[לשון קללה הוא. אלא מתוך שמדובר בשבחו של נבוכדנצר, נקט לשון מעולה "יוצק זהב" ].

שאילמלא בא מלאך

וסטרו

[הכהו באחורי ידו] לנבוכדנצר

על פיו, ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים.

משום שנבוכדנצר התחיל לומר שבחות נאות יותר משל דוד, ואילו היה מסיים דבריו, היה הקדוש ברוך הוא נוטה אחריהן יותר מאחרי השירות שאמר דוד .

תנו רבנן: ששה נסים נעשו באותו היום

שהושלכו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש.

ואלו הן

:

א.

צף הכבשן.

שמתחילה שקוע היה בארץ כמו כבשן של סיד, וצף ועלה למעלה, כדי שיראוהו כל העולם [והמפרשים על הפסוק כתבו, שצף כדי שיצאו מהכבשן בנקל] .

ב.

ונפרץ הכבשן.

דהיינו, נפלו מקצת כתליו, כדי שיוכלו כולם לראות את הנעשה בתוכו.

ג.

והומק סודו

[נשפל גאוותו ].

ד.

ונהפך צלם

הזהב שהקים נבוכדנצר

על פניו.

ה.

ונשרפו ארבע מלכיות

[מלכים ואנשיהם שסייעו לנבוכדנצר להשליכם לתוך האש].

ו.

והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא.

וכולהו,

כל הדברים שהזכרנו שארעו באותו היום -

גמרא

[כלומר, אין לכך ראיה מהמקרא, אלא קבלה היא מרבותינו].

ו

ענין זה, שנשרפו

ארבע מלכיות

מוכח מהמ

קרא

:

ד

מתחילה, לפני שחנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן,

כתיב: "ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא וגו' וכתיב איתי גברין יהודאין".

בפסוק זה מוזכרות שבע מלכויות.

ו

לבסוף, לאחר שחזרו מהכבשן,

כתיב: "ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך וגו'."

בפסוק זה מוזכרות רק שלוש מלכויות, וחסרות ארבע מלכויות!

אותן מלכויות שלא הוזכרו בפסוק האחרון - נשרפו .

תני דבי רבי אליעזר בן יעקב: אפילו בשעת הסכנה

-

לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות

[מהנהגת הגדולה]

שלו.

שנאמר

על חנניה מישאל ועזריה:

"באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו'."

שלמרות שהוליכום להשרף באש, הלכו בבגדי תפארתן, כדי שלא ייראו מבוהלין ומפוחדין. שעל ידי כך שהולכין בתפארתן - מתביישין שונאיהן מפניהם .