גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
סנהדרין 42b — התלמוד בעברית
מתניתין: נגמר הדין , ונפסק על הנידון חיוב סקילה, מוציאין אותו מבית דין כדי לסוקלו . בית הסקילה היה חוץ לבית דין , רחוק ממנו קצת. שנאמר [ויקרא כד יד] " הוצא את המקלל ". משמע שאין סוקלין במקום מושב…
הטקסט המקורי — סנהדרין 42b
מתניתין:
נגמר הדין
, ונפסק על הנידון חיוב סקילה,
מוציאין אותו
מבית דין כדי
לסוקלו
.
בית הסקילה היה חוץ לבית דין
, רחוק ממנו קצת.
שנאמר
[ויקרא כד יד] "
הוצא את המקלל
". משמע שאין סוקלין במקום מושב הבית דין, אלא מחוצה לו [שהמקלל עונשו בסקילה].
ובשעה שהיו מוליכים את הנידון לסקילה, היה אדם
אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו
ואוחז במטפחת שמשמשת לסימן
וסוס רחוק ממנו,
אדם אחר שהיה רוכב על סוס עמד הכן בקרבת מקום לבית הסקילה, רחוק מזה שעומד על פתח בית הדין,
כדי שיהא רואהו
במרחק כזה שיוכל עדיין לראות אותו כשיסמן לו במטפחת.
ואם
אומר אחד
מהדיינים בבית הדין:
יש לי ללמד עליו זכות
על הנידון לסקילה ולבטל את גזר דינו. היה
הלה
זה שעומד על פתח בית הדין
מניף בסודרין
מרים את המטפחת לסמן לאותו שרוכב על הסוס,
והסוס רץ
אחר המוליכים את הנידון לבית הסקילה
ומעמידן
, עד שידונו הבית דין בדבריו של אותו דיין אם הם נכונים שיש לזכות את הנידון.
ואפילו
אם הנידון
הוא
עצמו
אומר: יש לי ללמד על עצמי זכות, מחזירין אותו
לבית הדין שיעיינו שוב בדינו.
ו
אפילו
הוא אומר כך
ארבע וחמש פעמים
מחזירים אותו שוב ושוב לבית הדין.
ובלבד ש
רואים כי אכן
יש ממש בדבריו
, שיש מקום לזכותו.
גמרא:
דנה הגמרא:
ו
כי
בית הסקילה
רק
חוץ לבית דין הוה, ותו לא?
וכי לא היה יותר רחוק?!
והא תניא: בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות
כלומר שהיה חוץ לירושלים לגמרי [שהעזרה בבית המקדש היא מחנה שכינה, והר הבית הוא מחנה לויה, וירושלים כולה היא מחנה ישראל, ובית הסקילה היה חוץ לכל השלש מחנות דהיינו חוץ לירושלים]? ומתרצת הגמרא:
אין! כדקאמרת
שבאמת בית הסקילה היה חוץ לירושלים
והא דקתני הכי
מה שהמשנה אומרת שהיה חוץ לבית דין
נפקא מינה: דאי נפיק בי דינא ויתיב חוץ לשלש מחנות
שאפילו אם בית דין יקבע את מקום מושבו מחוץ לירושלים, גם אז
עבדינן
את
בית הסקילה חוץ לבית דין
רחוק מהם.
והטעם,
כי היכי דלא מיתחזי בית דין רוצחין
כדי שלא יראה הבית דין כמקום של איבוד נפשות, שגנאי הוא לבית דין שהם הורגין נפשות.
אי נמי
שלכן היו מרחיקים את בית הסקילה מהבית דין
כי היכי דתיהוי ליה הצלה
שמא בינתיים עד שיגיעו לבית הסקילה, ימצא מי מהדיינים איזה זכות לזה שנידון לסקילה, ויחזירו אותו לבית דין, ויזכו אותו, וינצל מהסקילה. ודנה הגמרא:
מנהני מילי
מנין לנו שבית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות?
ומתרצת הגמרא:
דתנו רבנן
: נאמר "
הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה
" וביאורו שיוציאוהו
חוץ לשלש מחנות
.
אתה אומר
שמוציאין אותו
חוץ לשלש מחנות, או אינו
מוציאו
אלא חוץ למחנה אחת
בלבד? הרי אנו דורשין גזירה שוה
נאמר כאן
"
מחוץ למחנה
",
ונאמר בפרים הנשרפין
בפרשת ויקרא בפר העלם דבר של ציבור ובפר כהן משיח, שהן חטאות שאינן נאכלות אלא כל בשרן נשרף "והוציא את הפר אל מ
חוץ למחנה
ושרף אותו".
מה להלן חוץ לשלש מחנות, אף כאן חוץ לשלש מחנות
.
ודנה הגמרא:
והתם מנלן
, בפרים הנשרפין עצמן מנין לנו ששורפין אותן חוץ לשלש מחנות?
ומתרצת הגמרא:
דתנו רבנן
: נאמר בשריפת פר כהן משיח
"והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה".
וביאורו, שיוציאו את הפר חוץ לשלש מחנות.
אתה אומר: חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת
בלבד?
כשהוא אומר
בפרשה שלאחר מכן "והוציא את הפר
אל מחוץ למחנה
"
ב
שריפת
פר העדה
[פר העלם דבר של ציבור].
שאין תלמוד לומר
שלא היה צריך לומר כלל ששריפתו של פר העדה הוא מחוץ למחנה
שהרי כבר נאמר
באותו פסוק עצמו "
ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון
" דהיינו כמו פר כהן משיח שנאמר קודם לכן, ושם כבר נאמר שהוא נשרף מחוץ למחנה.
ולמה נאמר כאן שוב?
אלא כדי
ליתן לו מחנה שניה
להוסיף לו עוד מחנה, דהיינו שצריך לשורפו מחוץ לשתי מחנות.
וממילא גם פר כהן משיח נשרף שם, שהרי שניהם נשרפין באותו מקום.
וכשהוא אומר
"
אל מחוץ למחנה
"
ב
הוצאת ה
דשן
של המזבח בתחילת פרשת צו, שנאמר "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה".
שאין תלמוד לומר
שהוא מיותר
שהרי כבר נאמר
בפר כהן משיח "
על שפך הדשן ישרף
" ששריפת הפר תהיה במקום שפיכת הדשן, וכיון שפר כהן משיח נשרף מחוץ למחנה, אם כן ידענו שגם הוצאת הדשן היא לשם?
אלא לכן נכתב שוב, כדי
ליתן לו מחנה שלישית
שהוצאת הדשן היא חוץ לשלש מחנות.
ואם כן, גם שריפת פר כהן משיח ופר העלם דבר היא חוץ לשלש מחנות, שהרי כולם באותו מקום. ומקשה הגמרא:
ולילף
מדוע לא נלמד מקלל בגזירה שוה
משחוטי חוץ
שגם שם נאמר "או אשר ישחט מחוץ למחנה".
מה להלן חוץ למחנה אחת
בלבד שהרי כתוב שם "ואל פתח אהל מועד לא הביאו" משמע ששחטו חוץ לעזרה בלבד
אף כאן
יוציאו את המקלל
חוץ למחנה אחת
בלבד?
ומתרצת הגמרא:
מסתברא
ש
מפרים הנשרפין הוה ליה למילף
.
שכן
המקלל דומה לפרים הנשרפין בכמה דברים:
א.
הוצא
בשניהם נאמר לשון של "הוצאה", ואילו בשחוטי חוץ לא נאמר לשון "הוצאה".
ב. ובשניהם נאמר "
אל מחוץ למחנה
" ואילו בשחוטי חוץ נאמר רק "מחוץ למחנה".
ג. ובשניהם היציאה אל מחוץ למחנה הוא
מכשיר
שהכשר מצותן הוא בכך שישרפו הפרים ויתלה המקלל מחוץ למחנה, ואילו בשחוטי חוץ היציאה מחוץ למחנה היא עבירה ולא הכשר מצוה.
ד.
ומכפר
שבשניהם היציאה מחוץ למחנה מכפרת, התליה מכפרת על המקלל, ושריפת הפרים מכפרת על העבירות שעליהם באים הפרים, ואילו שחיטת חוץ של קרבן אינה כפרה אלא חטא.
ומקשה הגמרא:
אדרבה משחוטי חוץ הוה ליה למילף
את המקלל?
שכן
המקלל דומה לשחוטי חוץ בכך:
א.
אדם
שגם במקלל וגם בשחוטי חוץ היציאה אל מחוץ למחנה נאמרה על האדם, שמוציאים את האדם המקלל מחוץ למחנה, והאדם מוזהר מלשחוט חוץ למחנה. ואילו בפרים הנשרפים ההוצאה מחוץ למחנה נאמרה על הפרים ולא על האדם המוציא אותם, שהרי כתוב "והוציא את הפר אל מחוץ למחנה" ולא כתוב שהאדם יצא אל מחוץ למחנה עם הפרים.
ב.
חוטא
שניהם חוטאים, המקלל והשוחט בחוץ. ואילו השורף את הפר אינו חוטא.
ג.
בנשמה
בשניהם היציאה אל מחוץ למחנה יש בה נטילת נשמה, המקלל נהרג שם, והשוחט בחוץ הורג את הבהמה. ואילו בפרים הנשרפים כבר שחוטים ועומדים הם לפני יציאתם אל מחוץ למחנה.
ד. שבשניהם היציאה אל מחוץ למחנה אינה יכולה להביא לידי
פיגול
מה שאין כן בפרים הנשרפים אם הוא יחשוב בשעת שחיטתם שהוא שוחט על מנת להקטיר את אימוריהם מחוץ למחנה הרי זה פיגול. ומתרצת הגמרא: מכל מקום
מכשיר ממכשיר עדיף ליה
מקלל ופרים הנשרפים, בשניהם המחוץ למחנה האמור בהם כך הוא חובתם והכשר מצותם שיעשו שם, ולכן ראוי שילמדו זה מזה, מה שאין כן שחוטי חוץ שהשחיטה מחוץ למחנה היא שלא כדת וכמצוה.
רב פפא אמר
: מכאן אנו למדים שבית הסקילה היה מחוץ לשלש מחנות, שהרי
משה היכא הוה יתיב
היכן משה נמצא?
במחנה לויה!
שהרי היה לוי.
ואמר ליה רחמנא
למשה: "
הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה
" משמע
חוץ למחנה לויה
שהיה שם משה.
ולאחר מכן נאמר "
ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה
" ומיתור הכתוב אנו דורשים שיוציאוהו
חוץ למחנה ישראל
.
ומקשה הגמרא: הפסוק הזה אינו מיותר. שהרי
האי
קרא
מיבעי ליה לעשייה,
ללמדנו שבני ישראל עשו כפי שנצטוו והוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה?