סנהדרין 16b — התלמוד בעברית

נאמר בספר דברי הימים [א כ"ז] בפרק שמנויים שם שרי ויועצי דוד

"ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע,

[עיין הערה ]

ואביתר, ושר צבא למלך

-

יואב",

הרי שהסדר הוא, אחיתופל, בניהו, ואביתר ויואב.

אחיתופל זה יועץ

הוא שנתן עצות לדוד,

וכן הוא אומר

[שמואל ב' ט"ז]

"ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם

וגו'.

ובניהו בן יהוידע זו סנהדרין

שהיה מופלא וראש הסנהדרין ,

אביתר אלו אורים ותומים

שדוד נשאל לו עד מלחמת אבשלום.

וטרם שגומר רב יוסף לדרוש את הפסוק בדברי הימים, מביא עוד פסוק להוכיח שהסנהדרין קודמים לאורים ותומים.

וכן הוא אומר

[דברי הימים א י"ח]

"ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי"

ודרשינן "על" למעלה מהם וקודם להם.

ועתה גומר רב יוסף לדרוש את הפסוק "ואחרי אחיתופל".

ולמה נקרא שמן

של האורים ותומים

כרתי ופלתי

, ודרשינן,

כרתי, שכורתין דבריהן

שאומרים דברים קצובים וגמורים אין פוחתין ואין מוסיפין,

ופלתי שמופלאים מעשיהן, ואחר כך שר צבא למלך

-

יואב

להוליך אנשי המלחמה.

הרי שדוד המלך נמלך בסנהדרין טרם שיצאו למלחמת הרשות.

ועתה דורשים מפסוק אחר שכנור היה מעירו לדור לפני עלות השחר.

אמר רב יצחק בריה דרב אדא, ו

יש אמוראים ש

אמרי לה

לדרשה זו בשם

אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא

מאיזה פסוק נדרש, שנאמר [תהלים נ"ז] "

עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר".

שנינו במשנתנו:

אין מוסיפין על העיר

ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ודנה הגמרא:

מנהני מילי

: מנין נלמד הדין של הוספת ירושלים והעזרות על פי שבעים ואחד.

ומבארת הגמרא:

אמר רבי שימי בר חייא: אמר קרא

, הקדוש ברוך הוא מצווה את משה

"ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן

[גירסת הב"ח:

ואת תבנית כל כליו

]

וכן תעשו"

ודרשינן, וכן תעשו

לדורות הבאין

. וכמו שהמשכן נעשה על פי משה - שהוא במקום סנהדרין גדולה - אף לדורות הבאים, הוספת קדושת העיר והעזרות, הם על פי שבעים ואחד.

ומקשה הגמרא, שאם כן נלמד מפסוק זה שכמו שכל כלי המשכן משח אותם בשמן המשחה, כמו שמבואר בפרשת הקמת המשכן [שמות מ'] כן יהיה לדורות שהכלים מתקדשין במשיחת שמן המשחה.

מתיב רבא

ממה ששנינו בברייתא:

כל הכלים שעשה משה

-

משיחתן מקדשתן

בקדושת הגוף להיות כלי שרת.

מכאן ואילך,

אחרי משיחת הכלים הראשונים, לא משחו עוד כלים אחרים, אלא

עבודתן,

אם התחילו לעבוד בהם,

מחנכתן,

מכניסה אותם בקדושת כלי שרת.

וקשה:

ואמאי

אין צריכים משיחה?

נימא,

נדרוש "

וכן תעשו"

-

לדורות הבאין.

ומתרצת הגמרא:

שאני התם,

שונה הוא דין משיחה, כיון

דאמר קרא "וימשחם, ויקדש

או תם".

"אותם"

הוא לשון מיעוט, ובא לומר, כי רק אותם קידשו

במשיחה, ולא לדורות במשיחה.

ומקשה הגמרא:

ואימא

הרי יתכן לדרוש: "

אותם",

הכלים שעשה משה, קידשו אותם רק

במשיחה

ולא בעבודה,

ו

אילו

לדורות,

יהיה אפשר לקדש

אי

או

במשיחה, אי

או

בעבודה

, ולמה דרשו שלדורות אפשר לקדש אך ורק בעבודה.

ומתרצת הגמרא:

אמר רב פפא: אמר קרא

[במדבר ד] "את כל כלי השרת

אשר ישרתו בהם בקודש".

נאמר "ישרתו" בלשון עתיד, ללמדך, ש

הכתוב תלאן,

את קדושתן,

בשירות

, ולא במשיחה.

ומקשה הגמרא: אם כן, המיעוט שדרשנו "אותם" במשיחה ולא לדורות - הוא מיעוט מיותר, שהרי דרשנו מ"אשר ישרתו", ו

אלא

אם כן,

"אותם", למה לי.

ומתרצת הגמרא:

אי לאו "אותם"

-

הוה אמינא,

היינו אומרים ש

לדורות

מקדשים בשניהם,

במשיחה ובעבודה.

במשיחה

דהא כתיב "וכן תעשו",

ובעבודה, דכתיב "אשר ישרתו".

ולכן

כתב רחמנא "אותם",

לדרוש שרק

אותם

קידשו

במשיחה

-

ולא לדורות במשיחה.

שנינו במשנתנו:

ואין עושין סנהדריות

לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ודנה הגמרא:

מנא לן?

מנין אנו למדים דין זה?

ומבארת הגמרא:

כ

מו

דאשכחן במשה, דאוקי

שהעמיד

סנהדראות

בעצת יתרו, שנאמר בפרשת יתרו [יח כד] "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, ויתן אותם ראשים על העם".

ומשה במקום שבעים ואחד קאי,

שהיה שופט ודיין לפי ציווי הקדוש ברוך הוא, ומשפטו הוא כמשפט סנהדרין גדולה.

ועתה הגמרא מביאה ברייתא, שנשנה בה דרשות הכתובים, שמעמידין שופטים בכל עיר ועיר.

נאמר בתורה בתחילת פרשת שופטים [דברים טז יח], "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך".

תנו רבנן: מניין שמעמידין שופטים לישראל?

תלמוד לומר "שופטים וגו', תתן".

שוטרים לישראל,

שחובטין במקלות על פי השופטים את מי שאינו שומע,

מניין

שמעמידין?

תלמוד לומר "שוטרים תתן".

שופטים לכל שבט ושבט, מניין

שמעמידין?

תלמוד לומר

"

שופטים

ושוטרים תתן לך

לשבטי ך".

שוטרים לכל שבט ושבט, מניין

שמעמידין?

תלמוד לומר

"

שוטרים

תתן לך

לשבטיך".

שופטים לכל עיר ועיר, מניין?

תלמוד לומר

"שופטים בכל

שעריך".

[גירסת הגר"א]

שוטרים לכל עיר ועיר, מניין?

תלמוד לומר

"

שוטרים

בכל

שעריך".

[כנ"ל]

הרי למדנו לשופטים ולשוטרים, לכל שבט ושבט, ולכל עיר ועיר.

רבי יהודה אומר

: בית דין

אחד ממונה על כולן,

והיא סנהדרין גדולה,

שנאמר "תתן לך".

רבן שמעון בן גמליאל אומר

: נאמר בתורה "

לשבטיך, ושפטו

את העם משפט צדק", ודרשינן, "לשבטיך - ושפטו".

מצוה ב

בית דין של ה

שבט לדון את שבטו,

ולא ילכו בני שבט זה לדון בבית דין של שבט אחר.

שנינו במשנתנו:

ואין עושין עיר הנדחת

אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

שואלת הגמרא:

מנהני מילי,

מנין אנו למדים שדין עיר הנדחת נידון בבית דין של שבעים ואחד?

ומבארת הגמרא:

אמר רבי חייא

[

חמא

]

בר יוסי אמר רבי אושעיא: דאמר קרא,

נאמר בתורה באיש שעבד עבודה זרה [דברים יז]

"והוצאת את האיש ההוא או את האשה

ההיא

אל שעריך". ודרשינן,

איש ואשה

יחידים,

אתה מוציא לשעריך,

לבית דין שבכל עיר ועיר,

ואי אתה מוציא

את

כל העיר כולה לשעריך,

אלא לבית דין הגדול שבירושלים.

שנינו במשנתנו:

אין עושין עיר הנדחת בספר,

הקרובה אל הגבול.

ודנה הגמרא:

מאי טעמא

אין עושין עיר הנדחת בעיר שהיא בגבול ארץ ישראל?

ומבארת הגמרא: נאמר בתורה בפרשת עיר הנדחת [דברים יג] "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם". ודרשינן, "

מקרבך",

במרכז הארץ,

אמר רחמנא

-

ולא מן הספר.

שנינו במשנתנו: אין עושין עיר הנדחת וכו'

ולא שלש

אבל עושין אחת או שתים.

ומבארת הגמרא את הטעם:

דכתיב

שם, בפרשת עיר הנדחת: "כי תשמע, באחת עריך". ודרשינן, "

אחת" ולא שלש.

ומה ששנינו: "

אבל עושין אחת או שתים",

מנין לרבות שתים?

מתרצת הגמרא: דכתיב "

עריך",

בלשון רבים.

וכמו שמבואר בברייתא הבאה.

תנו רבנן

: נאמר בתורה "אחת", ודרשינן,

אחת, ולא שלש.

אתה אומר "אחת", ולא שלש, או אינו אלא "אחת" ולא שתים!?

כשהוא אומר "עריך"

-

הרי שתים אמור,

שנעשים עיר הנדחת.

הא מה אני מקיים "אחת"

, כדי לדרוש, "

אחת", ולא שלש.

ופרטי דין זה מבוארים בדברי רב ורבי יוחנן וריש לקיש.

זימנין

לפעמים

אמר רב: בבית דין אחד,

כל זמן שחברי סנהדרין זה קיימים,

הוא דאין עושין

שלש עיירות עיר הנדחת,

הא,

אבל

בשתים ושלשה בתי דינים,

שמתו אלו, ונתמנו אחרים תחתיהם,

עושין

שלש עיירות נדחות.

וזימנין,

לפעמים

אמר רב: אפילו בשנים ושלשה בתי דינין

-

לעולם אין עושין.

מאי טעמא דרב?

-

משום קרחה.

שלא תיעשה ארץ ישראל קרחה. כלומר, שלא יהיה מקום שומם, בארץ ישראל.

אמר ריש לקיש: לא שנו

שאין עושים שלשה,

אלא

כששלשתן

במקום אחד,

כגון בגליל או ביהודה.

אבל בשנים ושלשה מקומות

-

עושין.

רבי יוחנן אמר: אין עושין

שלש בארץ ישראל

משום קרחה.

אבל שתים עושין.

והשתים עצמן - דוקא אם אחת בגליל ואחת ביהודה, אבל אם שתיהן בגליל או שתיהן ביהודה, אין עושין.

ויוצא, שלפי ריש לקיש עושין אפילו שלש אם הן מרוחקות זו מזו, ואם הם קרובות, עושים שתים ולא שלש. ורבי יוחנן חולק עליו בשני דברים: האחד, ששלש אין עושים אפילו בערים מרוחקות, והשני, ששתים אין עושים, אם הן קרובות.

תניא

שנינו בברייתא

כוותיה דרבי יוחנן: אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל

[ומשמע מלשון הברייתא בכל ארץ ישראל - הרי ראיה לדין הראשון של רבי יוחנן],

אבל עושין אותה שתים, כגון: אחת ביהודה ואחת בגליל. אבל שתים ביהודה ושתים

או שתים

בגליל, אין עושין

[היינו ששתיהן ביהודה או ששתיהן בגליל - אין עושין, והוא הדין השני של רבי יוחנן].

וסמוכה לספר, אפילו אחת

-

אין עושין.

מאי טעמא?

משום

שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.

ומקשה הגמרא: למה צריך הטעם שמא ישמעו נכרים וכו' -

ותיפוק ליה,

הרי אפשר לדרוש זאת ממה שדרשנו

ד"מקרבך" אמר רחמנא,

מתוככי ארץ ישראל,

ולא מן הספר.

ומתרצת הגמרא:

רבי שמעון היא!

הברייתא הזאת היא בשיטת רבי שמעון,

דדריש טעמא דקרא.

ולפיו יש לומר כך, מה טעם כתבה התורה "מקרבך"? כדי לדרוש "ולא מן הספר", מן הטעם שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.

שנינו במשנתנו:

סנהדרין גדולה היתה

של שבעים ואחד. מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן". רבי יהודה אומר שבעים.

והגמרא מבארת עתה את דרשות חכמים ורבי יהודה, וטעם מחלוקותם.

ודנה:

מאי טעמא דרבנן, דאמרי

במשנה "

ומשה על גביהן"?

ומבארת הגמרא:

אמר קרא

"אספה לי שבעים איש וגו'

והתיצבו שם".