סנהדרין 100a — התלמוד בעברית

מעולם

לא חידשו לנו חידוש שאינו כתוב בתורה, שהרי

לא שרו לן עורבא, ולא אסרו לן יונה

[לא התירו לנו עורב, שכתוב בתורה שאסור לאכלו. ולא אסרו לנו יונה, שכתוב בתורה שמותר לאכלה].

רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה

[כשהיו מביאים אנשי בי בנימין לפניו שאלה בענין טריפה],

כי הוה חזי בה טעמא להיתירא

[כשהיה רואה באותה טריפה טעם להיתר], הוה

אמר להו: תחזו, דקא שרינא לכו עורבא

[ראו! אני מתיר לכם עורב!]. כלומר, הנה לכם היתר שאינו כתוב בתורה, אלא חכמים אמרוהו.

כי הוה חזי לה

[כשהיה רואה]

טעמא לאיסורא,

הוה

אמר להו: תחזו דקא אסרנא לכו יונה

[ראו! אני אוסר לכם יונה!]. כלומר, הרי לכם איסור שאינו כתוב בתורה, אלא חכמים אמרוהו.

רב פפא אמר: כגון

מאן

דאמר

כשהוא מתייחס לתלמיד חכם מסויים:

"הני רבנן"

[אותו תלמיד חכם], שלשון בזיון הוא. שהיה לו לומר: "רבותינו שבמקום פלוני" .

רב פפא אישתלי

[שכח],

ואמר

בלשון זו:

"כגון הני רבנן",

שהיא לשון בזיון,

ואיתיב בתעניתא

[וישב על כך בתענית].

לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא, הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה

[היו עושים מטפחות לספרי בי רב יהודה].

כי מטו

[כאשר הגיעו] לעשיית מטפחת ל

מגילת אסתר, אמרי

[אמרו] לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא בלשון שאלה:

הא מגילת אסתר

ודאי

לא בעי מטפחת

כספרים האחרים?

ולשון גנאי הוא זה, שהיה להם לומר בלשון שאלה, כך: "מגילת אסתר צריכה מטפחת, או אינה צריכה?"

אמר להו: כי האי גוונא

[לשון כזה שאמרתם]

נמי מיחזי כי אפקירותא

[גם כן נראה כאפיקורסות].

רב נחמן אמר

: אפיקורוס -

זה הקורא

את

רבו בשמו.

דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי?

מפני שקרא ל

אלישע

רבו בשמו

.

שנאמר: "ויאמר גחזי: אדני המלך, זאת האשה, וזה בנה, אשר החיה אלישע".

והרי אלישע היה רבו, וקראו בשמו.

יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא, ויתיב וקאמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קדשי הקדשים, ועליו כל מיני מגדים

[מיני פירות מתוקים].

שנאמר: "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו, ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר

[בכל חודש וחודש יתבכרו בו פירות],

כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה".

אמר ליה ההוא סבא

לרבי ירמיה:

יישר!

וכן אמר

גם

רבי יוחנן

כדבריך.

אמר ליה רבי ירמיהו לרבי זירא

: האם

כי האי גונא מיחזי אפקרותא?

אמר ליה: הא האי

סבא

סיועי קא מסייע לך,

שהרי אומר לך שאף רבי יוחנן אמר כדבריך, ובודאי שאין בכך אפקירותא!

אלא אי שמיע לך

דבר שמחזי כאפקירותא -

הא

דלהלן

שמיע לך

:

כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן

בגודל של

שלשים על שלשים אמות, וחוקק בהם

פתח ברוחב של

עשר

אמות, ו

ברום

[בגובה]

עשרים

אמות,

ומעמידן בשערי ירושלים.

שנאמר: "ושמתי כדכד

[מין אבן טובה]

שמשתיך, ושעריך לאבני אקדח וגו'."

הרי שיחקוק הקדוש ברוך הוא באבנים יקרות [וזהו לשון "אבני אקדח", שחוקק בהן הקדוש ברוך הוא כבמקדח], ויעשה מהן את שערי ירושלים.

לגלג עליו

[על רבי יוחנן]

אותו תלמיד. אמר: השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן

[הרי עתה אין אנו מוצאים אבן טובה אפילו בגודל ביצה של עוף קטן ששמו צילצלא], היאך יתכן ש

כולי האי משכחינן

[שאבן גדולה כל כך תימצא]?!

וזוהי אפקירותא!

לימים הפליגה ספינתו

של אותו תלמיד

בים. חזינהו

[ראה]

למלאכי השרת דקא מנסרי

[שהם מנסרים]

אבנים טובות ומרגליות.

אמר להו: הני למאן

[לשם מה אתם מנסרים אבנים אלו]?

אמרי

ליה המלאכים:

עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים.

כי הדר

[כשחזר] התלמיד ממסעו,

אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש

[מצא את רבי יוחנן שיושב ודורש].

אמר ליה: רבי, דרוש! ולך נאה לדרוש.

כי

כשם שאמרת

-

כך ראיתי

במו עיני.

אמר לו: ריקה, אם לא ראית

-

לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה!

יהב ביה עיניה

[נתן בו עיניו],

ועשאו גל של עצמות

[ומת. שהמת נעשה גל של עצמות ].

מיתיבי

: כתוב:

"ואולך אתכם קוממיות". רבי מאיר אומר

: "קוממיות" - שתי קומות הן. והיינו גובה של

מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון

[שהגמרא במסכת חגיגה אומרת, שמיעט הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, והעמידו על גובה מאה אמה ].

רבי יהודה אומר

: "קוממיות" - היינו

מאה אמה, כנגד היכל וכותליו. שנאמר: "אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחטבות תבנית היכל וגו'."

ואורך כל כתלי ההיכל - מאה אמה . וכך הוא פירוש הפסוק: "אשר בנינו מגודלים", היינו שהבנים שלנו יהיו לעתיד לבוא מגודלים כאילנות. "בנותינו כזויות וגו'", היינו שבנותינו יהיו מגודלות ככותלי ההיכל.

על כל פנים, גבהם של האנשים לעתיד לבוא יהיה מאתיים אמה, או מאה אמה. והיאך יוכלו ליכנס בפתח שגבהו רק עשרים אמה?

ומתרצינן:

כי קאמר רבי יוחנן

שיהיו פתחים של עשרים אמה - היינו

לכוי דבי זיקא

[לחלונות, שהשמש והאויר נכנסים מהם]. אבל באמת השערים יהיו גבוהים יותר.

מאי "ועלהו לתרופה"?

מה הכוונה במילה "תרופה"?

נחלקו בדבר

רבי יצחק בר אבודימי ורב חסדא.

חד אמר

: "תרופה" היינו "מתיר פה". שאותם עלים מועילים

להתיר פה של מעלה,

פה העליון שבגוף האדם. דהיינו, להתיר את פיהם של האילמין, שיהיו מדברים .

וחד אמר: להתיר פה של מטה.

דהיינו, להתיר ולפתוח את פתח רחמן של העקרות [וזהו פה של מטה]. שתיפקדנה על ידי שתאכלנה מאותם עלים.

איתמר,

נחלקו בדבר זה גם חזקיה ובר קפרא [אלא שהם אמרו את הדבר בפירוש, ולא בלשון רמז: "פה של מעלה", "פה של מטה"]:

חזקיה אמר: להתיר פה אילמין.

בר קפרא אמר: להתיר פה עקרות.

רבי יוחנן אמר

: "ועלהו לתרופה" היינו

לתרופה ממש.

שאותם עלים מרפאים את האדם.

מאי "לתרופה"?

איזו רפואה הם עושים?

רבי שמואל בר נחמני אמר

: הם מועילים

לתואר פנים של בעלי הפה

.

דרש רבי יהודה ברבי סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה

-

הקדוש ברוך הוא מבהיק זיויו לעולם הבא. שנאמר

: "ראשו וגו' תלתלים שחורות כעורב",

"מראהו כלבנון בחור כארזים",

"חכו ממתקים".

וכך נדרש המקרא: "שחורות כעורב", המשחיר פניו על דברי תורה, והיינו "חכו ממתקים", דברי תורה, שהם ממתקים שמוציא מחיכו, לבסוף, לעולם הבא, יזכה שיהיה "מראהו כלבנון, בחור כארזים".

אמר רבי תנחום ברבי חנילאי: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה

-

הקדוש ברוך הוא משביעו לעולם הבא. שנאמר: "ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם".

והיינו, אם מרעיבין עצמם, ורווין מדשן ביתך, שלומדים תורה בבית המדרש, בעולם הזה, אזי "נחל עדניך תשקם" לעולם הבא .

כי אתא רב דימי אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו

[מלא חופנו] טובה.

שנאמר: "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה"

.

אמר ליה אביי: וכי אפשר לומר כן?

היאך יכול אדם לקבל מלא חפנו של הקדוש ברוך הוא?

והלא כבר נאמר: "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן",

הרי שכל העולם כולו אין מדתו אלא כמזרת ועד אגודל של הקדוש ברוך הוא, והיכן יקבל אדם מלא חופנו של הקדוש ברוך הוא, שהוא גדול יותר מהעולם כולו?!

אמר

לו רב דימי:

מאי טעמא לא שכיחת באגדתא

[למה אינך מצוי באגדות]? אילו היית בקי באגדות, לא היית שואל.

דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי

עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות. שנאמר: "להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא"

. המילה

"יש"

-

בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי

. אם כן, שיהיה לכל צדיק ש"י עולמות, הרי שיהיה לו מקום לקבל מלא עומסו של הקדוש ברוך הוא .

תניא, רבי מאיר אומר: במדה שאדם מודד

-

מודדין לו.

שאם מדד ונתן לעני מלא חפניו, יחזיר לו הקדוש ברוך הוא מלא חפניו טובה .

דכתיב

בספר ישעיהו:

"בסאסאה בשלחה תריבנה"

.

אמר רבי יהושע: וכי אפשר לומר כן?

וכי אם

אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא נותן לו מלא עומסו לעולם הבא? והכתיב: "שמים בזרת תכן"!

והיכן יקבל אדם מלא חפנו של הקדוש ברוך הוא, שגדול הוא עד בלי די? אמר לו רבי מאיר:

ואתה אי אומר כן?

והרי

איזו היא מדה מרובה, מדת טובה מרובה או מדת פורענות?