גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
ראש השנה 18b — התלמוד בעברית
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מאי דכתיב [זכריה ח]: "כה אמר ה' צבאות: צום החודש הרביעי, וצום החודש החמישי, וצום החודש השביעי, וצום החודש העשירי - יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ". וקשה: מצד…
הטקסט המקורי — ראש השנה 18b
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מאי דכתיב
[זכריה ח]:
"כה אמר ה' צבאות: צום
החודש
הרביעי, וצום
החודש
החמישי, וצום
החודש
השביעי, וצום
החודש
העשירי
-
יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה
".
וקשה: מצד אחד
קרי להו
, קורא הכתוב לימים הללו
צום, ו
מצד שני, הוא
קרי להו ששון ושמחה!
ואיך מתיישבים שני הדברים הללו?
אלא כך כוונת הכתוב:
בזמן שיש שלום
, שאין יד הנכרים שולטת על ישראל -
יהיו
ימים אלו
לששון ולשמחה
, ואסורים בהספד ובתענית.
אבל
ב
זמן ש
אין שלום
יהיו
צום.
ומכאן שצמים בי"ז בתמוז, שהוא צום החודש הרביעי [מניסן], וכן בעשרה בטבת, שהוא צום החודש העשירי [מניסן].
ואם כן: מדוע השלוחין לא יוצאים בהם לגולה?
אמר רב פפא: הכי קאמר
רבי שמעון חסידא:
א.
בזמן שיש שלום
-
יהיו לששון ול שמחה
.
ב. בזמן ש
יש גזרת
שמד של
המלכות
יהיו ימי
צום
, וחובה להתענות בהם.
ג. בזמן ש
אין גזרת המלכות, ואין שלום
:
רצו
-
מתענין, רצו
שלא להתענות -
אין מתענין.
ומאחר שבזמן שאין גזרת שמד אין חובה להתענות, לפיכך אין מטריחים לשלוח עליהם שלוחין.
ומקשינן:
אי הכי
, אם אכן כוונת הפסוק שבזמן שאין גזרת שמד ואין שלום, הצום הוא רשות, ומטעם זה לא שלחו שלוחין, אם כן קשה:
תשעה באב נמי
לא יצאו עליו שלוחין, שהרי הצום בו הוא רשות בזמן הזה!
אמר
תירץ
רב פפא: שאני
[שונה]
תשעה באב
מיתר הצומות,
הואיל והוכפלו בו
הרבה
צרות
:
דאמר מר: בתשעה באב: חרב הבית בראשונה
[הבית הראשון],
ובשניה
[הבית השני],
ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר
ירושלים.
ואף על פי שגם בי"ז בתמוז ארעו ארבע צרות, בכל זאת חורבן הבית הוא צרה גדולה מאוד.
תניא: אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו
:
א.
"צום הרביעי"
שהוזכר בפסוק -
זה ט' בתמוז, שבו הובקעה העיר
ירושלים.
שנאמר
[ירמיה נב]:
"בחדש הרביעי בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר, ולא היה לחם לעם הארץ, ותבקע העיר
".
ואמאי קרי לה
הכתוב "צום ה
רביעי?
מפני שהוא בחדש ה
רביעי לחדשים
, שמתחילים למנותן מניסן.
ב.
"צום החמישי"
שהוזכר בפסוק -
זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו.
ואמאי קרי ליה "חמישי"?
מפני שהוא החדש ה
חמישי לחדשים.
ג.
"צום השביעי"
-
זה ג' בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם.
ומי הרגו?
ישמעאל בן נתניה הרגו!
ומאחר שצמים על הריגת גדליה הצדיק, כשם שצמים על שריפת המקדש, יש בדבר זה
ללמדך, ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו!
ואמאי קרי ליה
הכתוב
"שביעי"?
מפני שהוא בחדש ה
שביעי
לחדשים.
ד.
"צום העשירי"
-
זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל
וצר
על
חומות
ירושלים
.
שנאמר
[יחזקאל כד]:
"ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי
[טבת]
בעשור לחדש לאמר: בן אדם כתב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלים
[לצור עליה] ".
ואמאי קרי ליה
הכתוב
"עשירי"?
מפני שהוא
עשירי לחדשים.
והלא היה ראוי זה לכתוב
את צום עשרה בטבת
ראשון
בסדר הפסוק, שהרי הוא היה הראשון בסדר המאורעות,
ולמה נכתב כאן
באחרונה?
כדי להסדיר חדשים כתיקנן
. שהצומות יהיו מסודרים לפי סדר החדשים שהם חלים בהם.
עד כאן דברי רבי עקיבא.
ואמר על זה רבי שמעון:
ואני איני אומר כן
.
אלא
כך אני אומר בענין "צום העשירי":
"צום העשירי"
-
זה חמשה בטבת, שבו באת
[באה] ה
שמועה לגולה שהוכתה העיר,
ונשרף הבית.
שנאמר
[יחזקאל לג]:
"ויהי בשתי עשרה
שנה בעשירי
[בטבת]
בחמשה לחדש, לגלותנו
[כלומר, בשנת שתי עשרה לגלותנו],
בא אלי הפליט מירושלם, לאמר: הוכתה העיר!
"
ועשו
את
יום
ה
שמועה
ליום צום,
כ
דרך שעשו ב
יום
ה
שריפה,
דהיינו תשעה באב.
ומוסיף רבי שמעון ואומר:
ונראין דברי
יותר
מדבריו!
שאני אומר על
הצום ה
ראשון
שנכתב במקרא, דהיינו צום י"ז תמוז, שהוא
ראשון
בסדר הצרות.
שהרי בתחלה בי"ז תמוז הובקעה העיר. ואחר כך, בתשעה באב, נשרף הבית. ואחר כך, בג' תשרי נהרג גדליה. ובטבת שאחריו באה השמועה לגולה.
ועל
צום
אחרון
שהוזכר בכתוב, דהיינו צום ה' בטבת,
אני אומר שזה אחרון
בסדר הצרות.
ו
אילו
הוא
, רבי עקיבא,
אומר על
הצום שהוזכר במקרא
ראשון
, י"ז תמוז, שהוא
אחרון
בסדר הצרות.
ועל
הצום שהוזכר
אחרון,
דהיינו עשרה בטבת, הוא אומר שהוא
ראשון
בסדר הצרות. שבו צר מלך בבל על ירושלים, ורק לאחר מכן בי"ז תמוז הבקעה העיר.
אלא שהוא
, רבי עקיבא, אומר שהכתוב
מונה
את הצומות
ל
פי
סדר חדשים
.
ואני מונה
אף
לסדר פורעניות.
הגמרא אמרה לעיל שבזמן שיש שלום היו ארבעת התעניות הללו לששון ולשמחה. כלומר, שהם אסורים במספד ובתענית, ואילו בזמן שאין שלום היו הימים הללו צומות.
ואגב כך הגמרא דנה בכל ה"ימים הטובים" האסורים בתענית משום שארעו בהם ניסים, ויש מהם שאסורים אף בהספד - והם מפורטים במגילה הנקראת "מגילת תענית"
\- האם בזמן הזה, שהבית חרב ואין שלום, בטלו דיני הימים הללו:
איתמר: רב ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית
משחרב הבית, והימים הטובים המנויים בה מותרים בהספד ובתענית.
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית.
והגמרא מפרשת את טעמיהם:
רב ורבי חנינא אמרי, בטלה מגילת תענית
, משום ש
הכי קאמר
הכתוב בצומות שנקבעו זכר לחורבן הבית הראשון:
בזמן שיש שלום, יהיו
הצומות
לששון ולשמחה
.
ואף על פי כן, כאשר
אין שלום
הרי זה
צום.
והנך נמי
, שאר הימים שנקבעו בזמן הבית השני במגילת תענית, כ"ימים טובים" לששון ולשמחה, שאסורים בתענית והספד -
כי הני
, גם הם דינם כדין ארבעת הצומות הללו, שנקראו בזמן בית שני "ימים טובים", ומשחרב הבית בטלה שמחתם.
ואילו
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי, לא בטלה מגילת תענית
, משום שדוקא
הני
, הצומות הללו,
הוא דתלינהו רחמנא
, אותם בלבד תלה הכתוב
בבנין בית המקדש
.
שמתחילה הם נקבעו לימי צום על חורבן הבית, ועל ידי בנין בית המקדש הם נקבעו ליום טוב. כי כאשר נבנה בית המקדש, שאלו בני הגולה אם להמשיך ולצום, והשיב להם הנביא זכריה [זכריה ז] שמכאן ואילך יהיו הימים הללו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.
אבל הנך
, שאר הימים המוזכרים במגילת תענית - לא תלה אותם הכתוב בבנין בית המקדש, אלא
כדקיימי קיימי!
כשם שעמדו באיסור הספד ותענית בזמן שהבית היה קיים, כך הם עומדים באיסורם גם היום.
מתיב רב כהנא
, סתירה לדברי האומרים שבטלה מגילת תענית:
שהרי שנינו בברייתא:
מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד,
והצריכו להתענות בחמשה עינויים: באכילה, בשתיה, בסיכה, ברחיצה, ובנעילת הסנדל.
וירד רבי אליעזר ורחץ, ורבי יהושע וסיפר
[והסתפר].
ואמרו להם
לאנשי לוד:
צאו והתענו על מה שהתעניתם
, מפני שחנוכה אסור בתענית, כמבואר במגילת תענית.
והרי רבי אליעזר ורבי יהושע חיו לאחר חרבן הבית [שנחרב בימיו של רבן יוחנן בן זכאי רבם], ומכאן שאף לאחר שחרב הבית לא בטלה מגילת תענית [ושלא כדברי האומרים שבטלה מגילת תענית].
אמר
תירץ
רב יוסף: שאני
[שונה]
חנוכה
משאר הימים שהוזכרו במגילת תענית, והכל מודים שלא התבטלה בזמן הזה, משום
דאיכא מצוה
. שיש בה מצות הדלקת הנר, והיא לא בטלה.
אמר ליה אביי: ותיבטיל איהי
, חנוכה עצמה,
ותיבטל
אף
מצותה!
אלא, אמר
תירץ
רב יוסף
, תירוץ אחר:
שאני חנוכה דמיפרסם ניסא
. הרי הוא גלוי לכל, מפני שנהגו בו את מצוותיו, והחזיקו בו כאילו הוא חג מדאורייתא.
מותיב רב אחא בר הונא
סתירה לדברי האומרים שבטלה מגילת תענית: ממה שנאמר במגילת תענית [הכתובה בארמית]:
בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא
. בג' תשרי ביטלו חכמים את הזכרת ה' מן השטרות. לפי
שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם.
וכשגברה מלכות חשמונאי
על היונים,
ונצחום, התקינו
מלכות בית חשמונאי
שיהו מזכירין שם שמים
בפיהם, ו
אפילו בשטרות
.
וכך היו כותבין
בשטרות:
"בשנת כך וכך ליוחנן, כהן גדול לאל עליון".
וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה
[הלוה]
פורע את חובו, ונמצא שטר
[קרוע ]
מוטל באשפה.
והרי זה בזיון לשם שמים.
וביטלום
מלהזכיר את שם שמים בשטרות.
והיה קשה מאוד לבטל את העם ממנהג זה. וכאשר עלה הדבר בידי חכמים, החשיבו זאת לנס,
ואותו היום עשאוהו יום טוב.
והגמרא הניחה שמעשה זה היה לאחר חרבן הבית, כדלהלן:
ומכאן קשה על הסוברים שבזמן הזה בטלה מגילת תענית:
שהרי,
ואי סלקא דעתך
לומר
בטלה מגילת תענית,
קשה: אם
קמייתא בטול
-
אחרנייתא מוסיפין!?
הרי הימים הטובים הראשונים, אף על פי שכבר נהגו בזמן הבית, בטלום חכמים, ואיך יתכן שיוסיפו ימים חדשים, שמעולם לא נהגו בהם שמחה בזמן הזה.
ומתרצינן:
הכא במאי עסקינן
, אימתי אירע מעשה זה -
בזמן שבית המקדש
היה
קיים
. ולפיכך קבעום כימי יום טוב שאסור בתענית.