גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
פסחים 24b — התלמוד בעברית
ואם אכל צירעה , שהיא שרץ הארץ וגם שרץ העוף, לוקה שש . אותם חמש מלקיות שישנן בשרץ הארץ. ועוד נוסף עליהן לאו המיוחד לשרץ העוף. כדכתיב "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו". [ושרץ הוא דבר הרוחש ומתנענע…
הטקסט המקורי — פסחים 24b
ואם אכל
צירעה
, שהיא שרץ הארץ וגם שרץ העוף,
לוקה שש
.
אותם חמש מלקיות שישנן בשרץ הארץ. ועוד נוסף עליהן לאו המיוחד לשרץ העוף. כדכתיב "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו".
[ושרץ הוא דבר הרוחש ומתנענע, ואינו נראה אלא על ידי כך. אבל בהמה וחיה הגבוהים מן הארץ, אינם בכלל שרץ ].
והכי נמי, נימא דאיצטריך "לא יאכל" בקדשים טמאים, ללקות עליהם שתי מלקיות. ושוב לא אייתר לאיסור הנאה של כל איסורין שבתורה.
אמר ליה
רב אשי:
כל היכא דאיכא למדרש
לכל לאו בענין אחר,
דרשינן. ולא מוקמינן
לה ב
חיוב
לאוי יתירי
. ולא אמר כן אביי, אלא היכא דאייתר לגמרי, ואי אפשר ליתנו לענין אחר.
והוינן בה: והשתא דאמרת דקרא ד
"והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל"
, לאו לגופיה איצטריך, תינח הא דכתיב "ואשר יגע בכל טמא לא יאכל". אבל "הבשר"
ד
כתיב ב
רישיה דקרא למה לי?
ומשנינן: כתיב "הבשר" כדי
לרבות עצים ולבונה
של קדשים. שהם מקבלים טומאת אוכלין, על אף שאינם אוכלים. משום דחיבת הקודש מכשרתם ליחשב כאוכל.
ותו הוינן בה: האי
"והבשר כל טהור יאכל בשר"
ד
כתיב ב
סיפיה
דקרא,
למה לי?
בשלמא "כל טהור יאכל בשר" איצטריך. משום דדרשינן מינה, דוקא בשר טהור שהותר לטהורים, אדם טמא שאכלו חייב עליו. אבל טמא שאכל בשר שנטמא לפני זריקת הדם, ומעולם לא ניתר לטהורים, אין חייבים עליו משום טומאת הגוף. אבל "והבשר" הראשון, מיותר.
ומשנינן: דרשינן מ"והבשר",
לרבות
את ה
אימורין
שנטמאו. שאם אכלם עובר עליהם בב' לאוין. משום לאו דטומאה, ומשום איסור אכילת זר. שהרי האימורין הם למזבח, ואף הכהן זר אצלם.
ומקשינן: וכי
אימורין
טמאים מהכא נפקא?
והלא
מהתם
[מקרא אחרינא]
נפקא.
וכ
דתניא
: כתיב
"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה
' וטמאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". ומדכתיב "אשר לה'", דאייתר, שמע מינה
לרבות את האימורין
לאיסור אכילה בטומאה.
ומשנינן: מ
התם
נפקא לן איסור אכילת אימורין טהורים ב
טומאת הגוף
של האדם האוכלם, ולחייבו
בכרת
. אבל מהכא נפקא לן, לאיסור אכילה
בטומאת
ה
בשר
. שהטהור האוכל אף מהאימורין הטמאים, הרי הוא עובר
בלאו
.
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא
אם כן אכלם כ
דרך אכילתן
. והוינן בה:
למעוטי מאי,
ומהו שלא כדרך אכילתן?
אמר רב שימי בר אשי: למעוטי, שאם אכל חלב חי
[שאינו מבושל],
ש
הוא
פטור
. משום שאין דרכו להאכל חי.
איכא דאמרי
: באיסורי הנאה נאמר כן. והכי
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל
איסורין שבתורה, אין לוקין עליהן אלא
אם כן נהנה מהם כ
דרך הנאתן
. והוינן בה:
למעוטי מאי
, ומהו שלא כדרך הנאתן?
אמר רב שימי בר אשי: למעוטי, שאם הניח חלב של שור הנסקל
על גבי מכתו
,
שהוא פטור
. לפי שאין דרך החלב בהנאה כזו. אלא דרך הנאתו בהבערה ובמשיחת עורות.
וכל שכן
, שה
אוכל חלב חי שהוא פטור
. דודאי לא חשיבא דרך אכילה בהכי.
אתמר נמי: אמר רב אחא בר עויה, אמר רב אסי, אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור נסקל על גבי מכתו, פטור. לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן
.
אמר רב זירא: אף אנן נמי תנינא: אין סופגין את הארבעים
מלקות
משום ערלה,
אלא על
המשקה
היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד!
ודייקינן:
ואילו
על המשקה היוצא
מ
ה
תותים
וה
תאנים ו
ה
רמונים לא
לוקין.
מאי טעמא?
לאו, משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן
. שאין הדרך לסחוט את מי הפירות האלו ולשתותם. ומשום כן אינו לוקה עליהם, כרבי יוחנן.
אמר ליה אביי
: לאו ראיה היא מהתם.
כי
בשלמא אי אשמעינן
ב
פרי גופא
דאינו לוקה היכא
דלא קאכיל ליה דרך הנאתו
,
שפיר
היה מוכח מזה כדברי רבי יוחנן.
אלא הכא
, הא דאין לוקין על מי הפירות, לאו משום "שלא כדרך" הוא. אלא
משום ד
הנסחט שאר הפירות,
זיעה בעלמא הוא
, ואם שתה מהם, לא חשוב כאוכל פרי של ערלה.
אמר אביי: הכל מודים בכלאי הכרם, שלוקין עליהן, אפילו
אם אכלום או נהנו מהם
שלא כדרך הנאתן
.
מאי טעמא?
-
משום דלא כתיב בהו
לשון
"אכילה"
. ומרבינן את איסור הנאתם מדכתיב "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה". דמשמע, אם יהיו כלאים יאסרו בהנאה, ויהיה דינם בשריפה.
ולשון "פן" הוא איסור לאו. ולא בעינן דרך אכילה או דרך הנאה, אלא היכא שנכתב איסורם בלשון איסור אכילה.
מיתיבי: איסי בן יהודה אומר
: הרי לא נאמר בכתוב איסור בשר בחלב אלא שאסור לבשלם יחד. כדכתיב "לא תבשל גדי בחלב אמו".
מנין לבשר בחלב שהוא אסור
אף באכילה?
נאמר כאן, "כי עם קדוש אתה
לה' אלהיך, לא תבשל גדי בחלב אמו".
ונאמר להלן
בטרפה,
"ואנשי קדש תהיון לי
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו". וילפינן בגזירה שוה ד"קדש" "קדש".
מה להלן
הטרפה
אסור
ה באכילה,
אף כאן
הבשר בחלב
אסור
באכילה.
ואין לי
מהתם,
אלא
שבשר בחלב אסור
באכילה
. אבל שהוא אסור בהנאה מנין? והרי אף הטריפה מותרת בהנאה.
אמרת, קל וחומר
הוא מערלה.
ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה
בנטיעתה, הרי היא
אסורה בהנאה
-
בשר בחלב שנעבדה בו עבירה
כשבישלם יחד, ועבר עליהם ב"לא תבשל",
אינו דין שיהא אסור בהנאה!