גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
פסחים 100a — התלמוד בעברית
דילמא משבשתא היא?! שצריך לגרוס "מתשע שעות ומחצה ואילך" או "מן המנחה ולמעלה", כמו הברייתא דלעיל, ולא קשיא לרב פפא. אמר ליה מרימר, ואיתימא רבי יימר, למר זוטרא: אכן מתרצתא היא! שהרי אנא איקלעי לפירקיה…
הטקסט המקורי — פסחים 100a
דילמא משבשתא היא?!
שצריך לגרוס "מתשע שעות ומחצה ואילך" או "מן המנחה ולמעלה", כמו הברייתא דלעיל, ולא קשיא לרב פפא.
אמר ליה מרימר, ואיתימא רבי יימר,
למר זוטרא: אכן מתרצתא היא!
שהרי
אנא איקלעי לפירקיה,
לשיעורו
דרב פנחס בריה דרב אמי, וקם תנא
[חכם הדורש לרבים]
ותני
ברייתא זו
קמיה
דרב פנחס בריה דרב
קא
מי,
וקיבלה מיניה!
אי הכי, קשיא
: איך אפשר לאוקמיה מתניתין כרבי יהודה? הרי הוא סובר שאפילו בערבי שבתות וימים טובים אסור לאכול סמוך למנחה. ומדוע נקטה משנתנו דוקא ערבי פסחים?
ומסקינן:
אלא, מחוורתא כדרב הונא
שמשנתנו היא רק כרבי יוסי.
והוינן בה:
ולרב הונא
-
מי ניחא?
והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח,
שלא יאכל אדם סמוך למנחה.
והלכה כרבי יוסי בערב שבת
שאוכל והולך עד שתחשך.
ודייקינן: מדקאמר
הלכה כרבי יהודה בערב הפסח
-
מכלל, דפליג רבי יוסי בתרוייהו!
שאף בערב פסח נחלק על רבי יהודה, וסובר שאוכל והולך עד שתחשך. וקשיא לרב הונא, שאמר בערב פסח מודה רבי יוסי שאסור לאכול סמוך למנחה? ומשנינן:
לא!
אלא כך תדייק:
הלכה
-
מכלל דפליגי בהפסקה!
שרבי יוסי אמנם מודה לרבי יהודה בערב פסח שאסור להתחיל לאכול סמוך למנחה, אלא שהם חולקים באופן שהתחיל לאכול בזמן שהיה מותר [בין בערב שבת ויו"ט בין בערב פסח], ונמשכה סעודתו עד הערב, האם צריך אז להפסיק.
שרבי יהודה אומר: צריך להפסיק כשקידש היום. ורבי יוסי אומר שאינו צריך להפסיק.
ועל זה אמר רבי ירמיה שהלכה כרבי יהודה בערב פסח, שצריך אף להפסיק. והלכה כרבי יוסי בערב שבת שמותר אף להתחיל ולאכול, עד שתחשך, וגם אח"כ אין צריך להפסיק אם התחיל בהיתר [דהיינו קודם שתחשך]. ומשנתנו מדברת לענין התחלה, ובאה להשמיענו [שכאמור] בערב פסח מודה רבי יוסי שאסור להתחיל.
דתניא
שהם חולקים גם לענין הפסקה:
מפסיקין לשבתות,
שאם התחיל לאכול בהיתר בערב שבת קודם המנחה והמשיך לאכול עד שהחשיך, מפסיק סעודתו,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: אין מפסיקין,
אלא מותר לו להמשיך בסעודתו אפילו אחר שהחשיך. ולאחר שיגמור סעודתו יקדש על הכוס.
ומעשה ברבי שמעון בן גמליאל
[
ורבי יהודה
]
ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו
בערב שבת,
וקדש עליהם היום,
שהחשיך.
אמר לו רשב"ג לרבי יוסי ברבי
[כינוי לגדול הדור]: האם
רצונך שנפסיק
בסעודה,
וניחוש לדברי יהודה חבירנו,
הסובר שצריך להפסיק כשתחשך?
אמר לו
רבי יוסי:
בכל יום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני?
! "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"?!
כלומר, אתה מביישני בפני.
אמר לו
רשב"ג:
אם כן
, מאחר שמחית -
לא נפסיק!
כי
שמא יראו התלמידים
שאנו מפסיקין
ויקבעו הלכה לדורות
שצריך להפסיק כרבי יהודה.
אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי
שאין צריך להפסיק.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יהודה
דאמר מפסיקין ב"עקירת שולחן", דהיינו שמברכין ברכת המזון מיד משחשיכה.
ולא כרבי יוסי
דאמר שאין מפסיקין כלל אלא ממשיכין בסעודה עד שיגמרו. ולאחר ברכת המזון יביאו כוס לקידוש.
אלא, פורס מפה
על הפת שעל השולחן,
ומקדש
על הכוס קידוש היום, וממשיך בסעודתו.