נדה 67b — התלמוד בעברית

שלש

נימות הקשורות אינן מהודקות ולכן -

אינן חוצצות

.

שתים

נימות הקשורות

איני יודע

אם הן מהודקות היטב עד שתחצוצנה.

ורבי יוחנן אמר: אנו אין לנו

שתחצוץ

אלא

נימא

אחת

, שהיא מהודקת היטב אבל שתיים אינם מהודקות ולפיכך אינם חוצצות .

אמר רבי יצחק, דבר תורה.

מדין התורה

רובו

של השער או רוב גופו שיש בו חציצה,

המקפיד עליו

, שמקפיד על החציצה ומתכוין להסירה -

חוצץ

59 .

רובו ואינו מקפיד עליו

-

אינו חוצץ.

וגזרו

חכמים

על רובו שאינו מקפיד

-

משום רובו המקפיד

משום שאם רובו שאינו מקפיד לא היה חוצץ בטבילה היו טועים האנשים ומכשירים אף רובו המקפיד.

וגזרו על מיעוטו המקפיד

-

משום רובו המקפיד

שאם היו מכשירין מיעוטו המקפיד היו טועין ומתירין אף רובו המקפיד.

ומקשה הגמרא:

ולגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד!

ומתרצת:

היא גופה

דין מיעוט המקפיד בעצמו שחוצץ אינו אלא משום

גזרה, ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה?

אמר רב: נדה

הטובלת מדין התורה

בזמנה,

במוצאי היום השביעי לנדתה, [מדין תורה, קודם שהחמירו בנות ישראל על עצמן]

אינה טובלת אלא בלילה,

ואינה יכולה לטבול ביום השביעי. ובזאת חלוקה טבילת נדה מטבילת זבה הטובלת ביום השביעי למנין ז' נקיים .

ושלא בזמנה,

שעבר ליל טבילתה במוצאי שביעי ולא טבלה בו,

טובלת

למחרת

בין ביום ובין בלילה.

רבי יוחנן אמר: בין בזמנה ובין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה

-

משום סרך בתה!

שלא תבוא הבת הרואה את אמה טובלת ביום לטעות ולחשוב שיכולה היא לטבול גם ביום השביעי.

ואף רב הדר ביה

ואף רב חזר בו מהוראתו.

דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: נדה, בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה

-

משום סרך בתה!

אתקין רב אידי ב

עיר

נרש למטבל ביומא דתמניא

-

משום אריותא

[מפחד האריות]!

התקין

רב אחא בר יעקב ב

עיר

פפונאי

לטבול ביום השמיני -

משום גנבי!

התקין

רב יהודה ב

עיר

פומבדיתא

לטבול ביום השמיני -

משום צנה

הקור שהיה שורר שם בלילות! התקין

רבא ב

עיר

מחוזא

לטבול ביום השמיני -

משום אבולאי

[שוערי העיר הנוכרים]!

אמר ליה רב פפא לרבא ולאביי: מכדי,

מאחר

האידנא,

שעכשיו

כולהו

כל הנשים הרואות דם, ואפילו דם נידות, כ

ספק זבות שוינהו רבנן,

ולפיכך הם סופרות הם ז' ימים נקיים לאחר שפוסקות לראות דם. אם כן -

ליטבלניהו

יטבלו

ביממא

ביום

דשביעאה

השביעי, דכיון שכבר חלפו ז' ימי נידות וחוששת רק משום ספק זיבות אמאי אינה יכולה לטבול ביום?

השיבו אביי ורבא:

משום דרבי שמעון, דתניא

: כתוב בפרשת טהרת הזבה מטומאתה: "וספרה לה שבעת ימים

ואחר תטהר",

בא הכתוב ללמדנו -

"אחר", אחר לכולן, שלא תהא טומאה מפסקת

בין ז' ימי הטהרה, אלא תמנה ז' נקיים ברציפות של טהרה - דברי חכמים.

רבי שמעון אומר: "אחר תטהר"

-

אחר מעשה,

שספרה מקצת היום של שביעי,

תטהר

בטבילה!

אבל, אמרו חכמים: אסור לעשות כן,

לטבול בשביעי,

שמא תבא לידי ספק,

שיתכן שתראה בהמשך היום ותסתור טהרתה, למפרע . ולפיכך אסור לה לטבול כי אם היא תטבול היא עשויה לשמש והרי היא נכנסת בשימושה זה לידי ספק כרת .

אמר רב הונא: אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת

-

שכן

מצינו ש

אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת

לפי שאי אפשר לה לחוף בשבת, ודנים אפשר מאי אפשר.

וכן

אשה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת

-

שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת.

וכן

אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת

-

שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.

ורב חסדא אמר: כולהו

, באותם זמנים שאי אפשר לסמוך את החפיפה לטבילה -

אמרינן

שאינה חופפת בסמוך, אבל ללמוד מכאן לימי חול רגילים מהטעם "

שכן

מצינו" -

לא אמרינן

.

אלא

היכא דאפשר

-

אפשר,

ותסמוך. ורק

היכא דלא אפשר

-

לא אפשר.

ורב יימר אמר: אפילו

"

שכן

" -

נמי אמרינן

.

לבר

חוץ

מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת

.

דלמוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת ליתא,

שלא התירו לה להרחיק כל כך אפילו בראש השנה שחל לאחר השבת.

דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה

, ועדיף לחפוף בלילה על פני הרחקה כה מרובה של החפיפה מהטבילה.

דרש מרימר: הלכתא כרב חסדא,

שאין דנין "אפשר" מ"שאי אפשר"

וכדמתרץ רב יימר

שאין לחוף בערב שבת ולטבול במוצאי ראש השנה, אלא תחפוף במוצאי ראש השנה.

איבעיא להו: אשה מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה?

האם גזרו חז"ל שאסור לחפוף בלילה שמא תמהר לטבול ולא תחפוף יפה או שלא גזרו?

מר זוטרא

-

אוסר

.

ורב חיננא מסורא

-

שרי

מתיר.

אמר ליה רב אדא

[

מסורא

]

ל (רב חיננא מסורא)

[

מר זוטרא

]

לאו הכי הוה עובדא בדביתהו

באשתו [

ד

]

אבא מרי ריש גלותא, דאיקוט,

שהתקוטטה עם בעלה ולא רצתה לטבול.

אזל רב נחמן בר יצחק לפיוסה. ואמרה ליה: מאי איתיה השתא

, מדוע באת עכשיו הרי אין לך מה להאיץ בי שאטבול עוד הלילה.