נדה 52b — התלמוד בעברית

ולכן

בסערה השיבוהו

. ככתוב "

ויען ה' את

איוב מן הסערה

[והיינו, משער ראשך נמצאת תשובתך],

ויאמר אליו

",

שוטה שבעולם! הרבה נימין

[שערות]

בראתי בראשו של אדם, ולכל נימא ונימא בראתי לו גומא בפני עצמה

, כדי

שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת

.

שאלמלא שתים יונקות מגומא אחת, מכחיש מאור עיניו של אדם!!

גומא בגומא לא נתחלף לי, איוב באויב נתחלף לי?!

ומוכח מדברי רבא שאין שתי שערות היונקות מגומא אחת וכיצד אמרנו ששתי שערות בגומא אחת נקרא סימן?

ומשנינן:

לא קשיא

.

הא, בגופא

, שבגוף האדם יש שתי שערות בגומא אחת.

הא, ברישא

, בראשו של אדם נמצאת כל שערה בגומא נפרדת.

אמר רב יהודה אמר שמואל: שתי שערות שאמרו

שהן סימן גדלות אינן צריכות להיות סמוכות זו לזו. אלא,

אפילו

נמצאו

אחת על הכף

[שהיא מעין בשר מעובה בצורת כף מעל האבר ומתחת לכרס)

ואחת על הביצים

.

תניא נמי הכי: שתי שערות שאמרו, אפילו אחת בגבה

מתחת לאותו מקום באשה

ואחת בכריסה

. וכן

אחת על גבי קשרי אצבעותיה של יד ואחת על גבי קשרי אצבעותיה של רגל, דברי רבי שמעון בן יהודה, איש כפר עכו, שאמר משום רבי שמעון.

ורבנן

מה הם סוברים?

אמר רב חסדא

[לגירסת הב"ח = רב אשי]: אין שתי שערות סימן

עד שיהו שתי שערות במקום אחד!

תנו רבנן: עד מתי הבת ממאנת, עד שתביא שתי שערות, דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר, עד שירבה השחור.

רבי יוסי אומר, עד שתקיף העטרה

בשערות.

בן שלקות אומר, עד שתכלכל

שיהיה אותו מקום שלמטה מכוסה בשערות רצופות.

ואמר רבי שמעון: מצאני חנינא בן חכינאי בצידן, ואמר

לי,

כשאתה מגיע אצל רבי עקיבא, אמור לו: עד מתי הבת ממאנת? אם יאמר לך, עד שתביא שתי שערות, אמור לו: והלא בן שלקות העיד במעמד כולכם ביבנה, עד שתכלכל, ולא אמרתם לו דבר!?

והוסיף רבי שמעון:

כשבאתי אצל רבי עקיבא

, ואמרתי לו את דברי חנינא בן חכינאי,

אמר לי

רבי עקיבא:

א.

כלכול זה, איני יודע מה הוא

[כלומר, חלוק אני בדין זה].

ב. את

בן שלקות, איני מכיר

.

ג. ולעצם השאלה

עד מתי הבת ממאנת

, התשובה היא,

עד שתביא ב' שערות.

מתניתין:

שתי שערות

שחורות

האמורות בפרה

אדומה לפוסלה

ו

שתי שערות לבנות המטמאות

בנגעים

.

ו

שתי שערות

האמורות בכל מקום

בתינוק ובתינוקת, אינן נחשבות אלא עד שיהיה בהן

כדי לכוף ראשן לעיקרן, דברי רבי ישמעאל

.

רבי אליעזר אומר: כדי לקרוץ

לאחוז מעט

בציפורן

.

רבי עקיבא אומר: כדי שיהו ניטלות בזוג

מספריים.

גמרא:

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כדברי כולן, להחמיר

. שבשיעור קטן כבר אין האשה יכולה למאן, ולחלוץ חולצת רק כשיהיו לה שערות בשיעור הגדול. ,

מתניתין:

הרואה כתם, הרי זו מקולקלת

, שמצאה כתם של דם על בגדיה ואינה יודעת מתי יצא ממנה הדם וממתי נטמאה [כל טומאת כתמים הינה מדרבנן, ומדאורייתא אשה נטמאת רק בראיה מגופה ולא בנמצא על בגדיה]. שמעתה אין "פתח נדתה" ידוע, שאינה יודעת אימתי הם שבעת ימי נדתה ואימתי מתחילים אחד עשר ימי זיבתה.

ואם לבשה את הבגד עם הכתם במשך שלשה ימים וגודלו של הכתם הוא יותר משלשה גריסים [ששיעור כתם לטמא הוא רק אם הכתם בגודל של גריס ועוד קצת],

ו

הרי זו

חוששת משום זוב,

שמא בכל יום היה כתם נוסף בשיעור של כגריס ועוד. ואשה שרואה דם שלשה ימים ברציפות באחד עשר יום אחרי שסיימה שבוע נידות, נהיית זבה גדולה וצריכה לספור שבעה נקיים,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: אין בכתמים

שכאלו

משום זוב!

גמרא:

דנה הגמרא:

מאן חכמים?

רבי חנינא בן אנטיגנוס היא.

דתניא: רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כתמים

באופן שבמשנה שנמצא כתם בגודל של שלשה גריסים ועוד,

אין בהן משום זוב. ופעמים שהכתמים מביאין לידי זיבה. כיצד, לבשה ג' חלוקות הבדוקות לה ומצאה עליהם כתם, או שראתה ב' ימים

ראיית דם מגופה,

ו

ביום השלישי מצאה כתם על

חלוק אחד, הן הן הכתמים המביאין לידי זיבה.

והוינן בה:

השתא שלשה חלוקות, דלאו מגופה קחזיא, חיישינן

. ראתה

ב' ימים

מגופה

ו

יום אחד כתם על

חלוק אחד, מיבעיא?

ומה הוסיף רבי חנינא בסיפא, הלא זה קל וחומר מהרישא.

ומשנינן:

מהו דתימא, כל כי האי גוונא

אפילו

מביאה קרבן

זבה,

ונאכל

כדין קרבן ודאי.

קא משמע לן

שזה רק חשש זיבה ומביאה רק חטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת.

אמר רבא, בהא זכנהו

השיב תשובה ניצחת

רבי חנינא בן אנטיגנוס לרבנן: מאי שנא פחות מג' גריסין במקום אחד דלא חיישינן

לזבה,

דאמרינן בתרי יומי חזיתיה

. ובשני ימים אינה נעשית זבה גדולה.

שלשה גריסין במקום אחד נמי, נימא תרתי ופלגא

גריסים

מגופה חזיתיה, ואידך

חצי נאמר

אגב זוהמא

של דם הנידות הגיעה לשם מאכולת, [מין כינים] והחצי הזה,

דם מאכולת הוא

.

ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי

לאלו שלשת הגריסים ועוד

בגריס ועוד לכל

אחד מאלו השלש

יומא, לא תלינן

במאכולת.

והוינן בה:

ורבי חנינא בן אנטיגנוס

סבר:

ג' גריסין במקום א' הוא דלא חיישינן, הא בג' מקומות

נפרדים,

חיישינן!

הא אמרת בג' חלוקות

בגדים,

אין, בג' מקומות

באותו בגד,

לא!

ומשנינן:

לדבריהם דרבנן קאמר להו

.

לדידי, בג' חלוקות, אין, בג' מקומות, לא. אלא לדידכו, אודו לי מיהת דהיכא דחזאי ג' גריסין במקום אחד, דאמרינן, תרי ופלגא מגופה חזיתיה, ואידך, אגב זוהמא דם מאכולת הוא!

ורבנן, כיון דאיכא לפלוגי בגריס ועוד לכל יומא, לא תלינן.

תנו רבנן: הרואה כתם

ואינה יודעת אם הכתם נוצר בבת אחת או בכמה פעמים במשך ימים אחדים,

אם יש בו

בכתם שיעור

כדי לחלק ג' גריסין, שהן

כל אחד

כגריס ועוד, חוששת

משום זוב, שמא הצטרף הכתם משלש ראיות נפרדות של כגריס ועוד במשך שלשה ימים נפרדים והרי היא זבה.

ואם לאו

, שהיה הכתם פחות משיעור ג' גריסים ועוד,

אינה חוששת

, שלא גזרו חכמים לחוש לכתם שהוא פחות משעור גריס ועוד. ולפיכך אין לה לחוש שמא ראתה במשך שלשה ימים שלש ראיות שאין בהן שיעור כגריס ועוד.

רבי יהודה בן אגרא אומר משום רבי יוסי: אחת זו ואחת זו, חוששת!

שחושש רבי יוסי שמא ראתה ביום הראשון כגריס ועוד, וביום השני בין השמשות ראתה פעם נוספת כגריס ועוד. וראיה זו של בין השמשות נחשבת לה לראיית יומיים, כי יתכן שמקצת מהראיה היתה ביום שעבר ומקצתה ביום הבא, ונמצא שראתה במשך שלשה ימים רצופים, והרי היא זבה.

ואילו חכמים לא חשו לראיית בין השמשות, וטעמם מתבאר לפנינו בגמרא.