נדרים 71b — התלמוד בעברית

בית שמאי סברי: נדרים נמי, שנראו לארוס

בחייו, ומת -

נתרוקנה רשות

הארוס

לאב

. כי היות ושמע הבעל את הנדר לפני מותו, והפר אותו, זוכה האב בחלקו של בעל, לאחר מיתתו.

ומכיון שכבר פירשנו לעיל שבית שמאי סוברים שהנדר כאילו נחלק לשניים,

ו

כל אחד [האב והבעל]

מיגז גייז

חצי נדר, הרי בהפרת הבעל קודם מיתתו נסתלקה זכות הבעל מהפרת הנדר, כיון שכבר הפר את חלקו, ועל כן אין הארוס האחרון יכול לבוא במקומו של הראשון. ויכול האב להפר לבדו.

ו

בית הלל סברי,

ש

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

וטעמם, כי הם סוברים שאין הנדר נחלק לשנים,

ו

הפרת האחד

לא מיגז גייז

חצי נדר אלא מקליש את כל הנדר. ואין זה נחשב מעשה גמור בנדר אלא קלישות בעלמא.

ולכן, אין הבעל מאבד את זכותו בנדר לאחר שהפר אותו, ויכול הבעל האחרון לבוא במקומו של הבעל הראשון. ולכן מפירין האב ובעלה האחרון את נדריה.

ויש ראיה ממחלוקת זו לדברי שמואל.

כי מוכח, שבין לבית הלל ובין להית שמאי, יכול הארוס האחרון להפר נדרים שנראו לארוס הראשון. וכל מחלוקתם, היא רק באופן שהארוס הראשון כבר הפר. שבזה סוברים בית שמאי כי לאחר הפרתו אבדה זכותו, ואי אפשר לארוס האחר לבוא במקומו.

אבל באופן שרק שמע הארוס הראשון את הנדר, ועדיין לא הפר אותו, לא איבד את זכותו (וכמו בדין הראשון), ויכול הארוס האחרון לבוא במקומו של הארוס הראשון, ולהפר את נדריה בצירוף עם האב.

איבעיא להו

: אשה מאורסה שנדרה נדר, וגירשה ארוסה ביום ששמע את נדרה -

האם

גירושין

-

כשתיקה דמיא,

ונחשב הדבר כנדר אשר לא הופר ביום שמעו.

או

גירושין -

כהקמה דמיא!

כי בכך שגירש את אשתו ויודע שלאחר הגירושין שוב אינו יכול להפר לה, הרי זה כמי שהקים את הנדר, לפי שמעתה אין לו אפשרות להפר.

ומבארת הגמרא:

למאי נפקא מינא?

-

כגון שנדרה, ושמע בעלה

הארוס,

וגירשה, ואהדרה ביומיה

והחזירה בו ביום [והוא הדין אם נתארסה לארוס אחר בו ביום].

אי אמר מר

גירושין

כשתיקה דמי,

ועדיין יש אפשרות להפר,

מצי מיפר

לה, שהרי עדיין לא חלף יום שמעו.

ואי אמר מר כהקמה דמי,

שוב

לא מצי מיפר לה.

שהרי על ידי הגירושין נחשב הנדר כמקוים.

וכל השאלה היא בגירשה מן האירוסין, שאז יש בכוחו של הארוס השני להפר עם האב בנדרים קודמים. אבל משנישאת, ויצאה מרשותו של האב, אין בכוחו של הארוס השני להפר לבדו נדרים קודמים. ר"ן

ופשטינן מברייתא: