נדרים 4a — התלמוד בעברית

רב אחא בר יעקב אמר

: יתכן אופן שיעבור בו על "בל תאחר" בנזירות, ב

כגון דנדר

להיות נזיר,

והוא

נמצא בזמן קבלת הנזירות

בבית הקברות

, שבהיותו שם אינו נעשה נזיר, משום שבית הקברות הוא מקום האסור בכניסה לנזיר, ואז יתכן לו לעבור בבל תאחר, אם לא יצא מיד מבית הקברות, ויטהר עצמו, ויקבל נזירות.

ופרכינן:

הניחא למאן דאמר

שהמקבל על עצמו נזירות בהיותו בבית הקברות

לא חיילא עליה נזירות מאלתר,

אינו נעשה מיד נזיר בהיותו שם, שפיר יתכן לדין בל תאחר בנזיר.

אלא למאן דאמר מאלתר חיילא עליה

נזירות, עוד בהיותו בבית הקברות, תיקשי:

מי איכא

וכי תיתכן אפשרות של עבירת

בל תאחר

בנזירות, והרי עם קבלתו הוא נהיה לנזיר!?

ועוד

תיקשי,

האמר מר בר רב אשי

: לדברי הכל

חיילא נזירות עליה מאלתר

בבית הקברות,

וכי פליגי

, רק

לענין מלקות פליגי

, האם הוא לוקה בהיותו בבית הקברות על אכילת ענבים.

וכיון שלדברי הכל חלה עליו נזירות, הוא אינו עובר בבל תאחר!

ומשנינן:

אפילו הכי

, שחלה עליו מיד נזירות, עוד בהיותו בבית הקברות,

קם ליה

עובר הוא

בבל תאחר

אם אינו יוצא מבית הקברות מיד,

משום דקא מאחר

בכך את קיום

נזירות דטהרה.

שנזיר זה, שקיבל נזירות בעודו טמא, חייב להיטהר מיד, ולהביא קרבנות נזיר שנטמא, ולהתחיל למנות שלשים ימי נזירות של טהרה. ואם הוא מאחר את קיום נזירות טהרה, הרי הוא עובר בבל תאחר.

אמר רב אשי: הואיל וכן,

שגם כאשר חלה נזירות, אם היא חלה בטומאה, יש בל תאחר על איחור בניהוג נזירות טהרה -

נזיר שטימא עצמו במזיד

-

עובר

בכך

משום בל תאחר דנזירות טהרה.

רב אחא בריה דרב איקא אמר

: יתכן אופן אחר לבל תאחר בנזירות, ש

עובר בבל תאחר

מצות

תגלחתו

.

שהרי כיון שטימא את עצמו, אינו יכול לקיים מצות תגלחת של נזיר טהור בתום ימי נזירותו, כדין נזיר טהור, אלא עליו לגלח שערות ראשו כיון שנטמא, ואין בתגלחת זו קיום מצות תגלחת של נזיר טהור, אלא התגלחת הזאת נועדה לסיים את נזירותו הטמאה, כדי להתחיל למנות נזירות טהרה מחדש.

ולא מיבעיא למאן דאמר תגלחת

של נזיר שנטמא

מעכבת

את תחילת ניהוג נזירות הטהרה, שלפיו פשוט הדבר שהוא עובר בבל תאחר תגלחתו כאשר הוא מטמא את עצמו.

אלא, אפילו למאן דאמר תגלחת

נזיר שנטמא

אינה מעכבת

את תחילת ניהוג נזירות טהרה, בכל זאת,

מצות גילוח

של נזיר טהור

מיהא

הוא

לא מיקיים

, ונמצא שאיחר בידים את קיום המצוה, בכך שטימא עצמו בידים.

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר

: נזיר שטימא עצמו

עובר בבל תאחר קרבנותיו.

שהרי היה עליו להביא בתום ימי נזירותו קרבנות של נזיר טהור, ובכך שטימא עצמו, הוא איחר את הבאתם, עד שיטהר וימנה ימים של נזירות טהרה. ותמהה הגמרא:

ו

כי

מן הכא

, מן ההיקש של נדרים לנזירות

נפקא ליה

לבל תאחר קרבנות הנזיר?

והרי

מהתם נפקא ליה

, מהא דכתיב בענין בל תאחר [דברים כג] "

כי דרוש ידרשנו

" -

אלו חטאות ואשמות!

וגם קרבנות נזיר שיש בהם חטאת ואשם, הם בכללם.

ומשנינן: בכל זאת הוצרך ההיקש של נדרים לנזירות, כי

מהו דתימא,

היה מקום לומר, לולי ההיקש,

חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר

, ולכן אינו עובר על אי הבאת קרבנות הנזיר בבל תאחר, קא משמע לן ההיקש שגם בנזיר עובר.

והוינן בה:

מאי חידוש

יש בנזיר?

אילימא

, אם נאמר שהחידוש הוא בכך

דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר,

שאי אפשר לנדור להביא חטאת נזיר אלא אם כן נעשים לנזיר, אין זה חידוש, כי -

הרי חטאת חלב

[חטאת רגילה נקראת "חטאת חלב", כי היא החטאת השכיחה, שטועה אדם ואוכל חלב בשגגה],

שאין מתפיסה בנדר,

אלא מתחייב בה אך ורק אם עבר בשוגג על עבירה חמורה [שזדונה כרת],

ועובר

עליה

בבל תאחר!

ומבארת הגמרא:

אלא מאי חידושיה

של נזיר? -

כי

סלקא דעתך אמינא, הואיל ואם אמר הריני נזיר אפילו מן חרצן

בלבד, חידשה תורה ד

הוי נזיר לכל

דבריו, וכיון שחידוש הוא,

אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר

-

קא משמע לן

קרא שיש בל תאחר גם בנזיר.

אך תירוץ זה אינו לכולי עלמא.

כי

הניחא למאן דאמר, כי

האומר "הריני

נזיר מן חרצן

"

הוי נזיר לכל,

שפיר יש חידוש בנזיר.

אלא לרבי שמעון, דאמר אין

הוא נעשה

נזיר עד שיזיר מכולן,

מכל עניני הנזיר -

מאי איכא למימר?

ועוד, האי חידוש

הרי חידוש

לחומרא הוא!

וכיון שהחמיר עליו הכתוב, פשיטא שיש להחמיר עליו גם לענין בל תאחר, ולא להקל עליו בבל תאחר מחמת החידוש בחומרא שלו.

ומשנינן:

אלא, מאי חידושיה

של נזיר לקולא, שבגללו הוצרך הכתוב לומר שאפילו בנזיר יש בל תאחר -