נדרים 32b — התלמוד בעברית

השטן, בחושבניה

, בגימטריא, הוא

תלת מאה ושיתין וארבעה

, שלש מאות וששים וארבע.

ואילו מספר הימים של שנת החמה הוא שלש מאות ששים וחמש יום, נמצא שיש יום אחד בשנה שאין לשטן רשות לקטרג בו, ביום הכיפורים.

ואמר רבי אמי בר אבא: כתיב

בתחילה, שהיה שמו של אברהם אבינו "

אברם

",

וכתיב

אחר כך, שהוא נקרא "

אברהם

".

בתחלה, המליכו הקב"ה

ל"אברם"

על מאתים וארבעים ושלשה אברים

בלבד, כמנין אברם.

ולבסוף

, משנימול אברהם,

המליכו

הקב"ה

על

חמשה איברים נוספים, שיהיו תחת שליטתו, ולא יפעלו מאליהם, על אף שלכל אדם אין עליהם שליטה, וביחד הם

מאתים וארבעים ושמונה אברים,

כמנין אברהם:

ו

אלו הן

חמשת האיברים הנוספים:

שתי עינים, ושתי אזנים, וראש הגוייה.

כי השמיעה והראיה, אינם נמצאים בשליטת האדם, ורק אברהם זכה שלא יסתכל ולא ישמע אלא דבר מצוה, וכמו כן זכה על ידי ברית המילה, לשלוט בקדושת אבר המילה.

ומביאה הגמרא דרשה נוספת של רבי אמי בר חמא:

ואמר רבי אמי בר אבא: מאי

, מהו ביאור המשל

דכתיב

בספר קהלת [פרק ט]:

"

עיר קטנה, ואנשים

בה מעט. ובא אליה מלך גדול, ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה מצודים וחרמים.

ומצא [ונמצא] בה איש מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו.

ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא".

"

עיר קטנה

" -

זה הגוף

של האדם, שקל לכובשו.

"

ואנשים בה מעט

" -

אלו אברים

של האדם, שתחת שליטתו.

"

ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה

" -

זה יצר הרע

, שכוחו גדול, המסבב את האדם בעבירות.

"

ובנה עליה מצודים וחרמים

" -

אלו עונות

. לפי שאדם העושה עבירה, נופל בשבי יצר הרע, והוא משול למי שנתון בתוך טבעת המצור. "

ומצא בה איש מסכן

, שאין בידו כח גופני,

ו

אולם הוא

חכם

" -

זה יצר טוב

, המפעיל את שכלו של האדם שיעמוד מול כח הפיתוי של יצר הרע, שכולו דמיון, ואין לו מעמד נגד השכל, הרואה נכונה.

"

ומלט הוא את העיר בחכמתו

" -

זו תשובה ומעשים טובים

.

היצר הטוב מחכים את האדם לעשותם, ובכך הוא ממלטו משבי היצר הרע.

"ו

אולם,

אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא

" - מלמד הכתוב

דבשעת יצר הרע

, בשעת מעשה העבירה, כאשר יצר הרע שולט באדם -

לית דמדכר ליה

, אין מי שיזכירנו

ליצר טוב!

דהיינו, המילוט מהיצר הרע, יכול להיות רק בשעה ששקט האדם מתאוות העבירה, והוא יכול לחשוב ולהתבונן במעשיו, ולא בשעה שהוא להוט לעשות את העבירה.

עוד אמר שלמה המלך בספר קהלת [פרק ז]:

"

החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים

".

"

החכמה תעוז לחכם

" -

זו תשובה ומעשים טובים

, שנותנים "עוז" לאדם להתגבר על כוחות הגוף, השולטים בו.

ובעשותו תשובה ומעשים טובים, עז הוא יותר "

מעשרה שליטים

" שבגופו -

שתי עינים, ושתי אזנים, ושתי ידים, ושתי רגלים, וראש הגוייה, ופה

".

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר

[בראשית יד יח] "

והוא כהן לאל עליון

".

אך

כיון שהקדים

שם את

ברכת אברהם

לברכת המקום

-

הוציאה

הקב"ה לכהונה

מאברהם

.

שנאמר

[בראשית יב, יט כ] "

ויברכהו

שם תחילה לאברהם,

ויאמר: ברוך אברם לאל עליון, קונה שמים וארץ

", ובהמשך, "

וברוך אל עליון

".

אמר לו

, תמה

אברהם

לשם:

וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו?

מיד נתנה

הקב"ה לכהונה

לאברהם

.

שנאמר

בספר תהלים [פרק קי א] פסוק העוסק בתיאור מלחמתו של אברהם במלכים, ובפגישתו עם שם, לאחר נצחונו -

"

נאם ה'

, אמר הקב"ה

לאדני

, לאברהם הנקרא בפי כל "אדוני" -

אתה, אברהם היוצא למלחמה נגד המלכים,

שב לימיני

, המתן והתעכב לתשועת יד ימיני,

עד אשית אויביך

, אמרפל וחביריו,

הדום לרגליך

".

ובתריה

, ולאחר מכן

כתיב

, כיון שנתיירא אברהם, שמא יענש על האוכלוסים שהרג במלחמה -

נשבע ה', ולא ינחם!

אתה

אברהם - תהיה

כהן לעולם

, שתירש את הכהונה ואת המלכות משם, שיהיו צאצאיך כהנים ומלכים -

על דברתי, מלכי צדק

" -

על דיבורו של

שם, הנקרא

מלכי צדק

, שהקדים ברכת עבד לרבו הוא נענש, ועברה הכהונה ממנו לאברהם.

והיינו דכתיב

בשם "

והוא כהן לאל עליון

".

מלמד הכתוב כי

הוא

, שם בלבד,

כהן

-

ואין

כל

זרעו כהן

, אלא רק אברהם אבינו בלבד.

הדרן עלך פרק ארבעה נדרים

--- title: "חברותא - נדרים — פרק רביעי - אין בין המודר" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02352.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק רביעי - אין בין המודר

Оригинал главы פרק רביעי - אין בין המודר

מתניתין:

אין

חילוק

בין

אדם

המודר הנאה מחבירו,

שנדר שלא יהנה מחבירו בשום דבר, או שהדירו חבירו, שלא ייהנה ממנו,

ל

מי ש

מודר הימנו,

מחבירו, רק מדבר

מאכל, אלא

דברים אלו:

א.

דריסת הרגל,

דהיינו, לעבור דרך חצירו. שהמודר הנאה מחבירו - אסור אף לעבור בחצירו, ואילו המודר ממנו מאכל - מותר.

ב.

וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש

[מאכל]. שהמודר הנאה מחבירו - אסור בהם, ואילו המודר ממנו מאכל - מותר. [והיינו דווקא במקום שאין משכירין כלים אלו, כמבואר בגמרא].

המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו

חבירו אפילו

נפה, וכברה, וריחים, ותנור.

אף שאין עושין בכלים אלו את המאכל עצמו, אלא הם רק גורמים למאכל שייעשה, והרי הם "גורם לגורם", מכל מקום אסור. וכל שכן שלא ישאילנו קדרה שמבשלין בה את המאכל עצמו, או שפוד שצולין בו בשר.

אבל משאיל לו חלוק, וטבעת, וטלית, ונזמים

[ובגמרא יתבאר אם יש חידוש בדברים אלו, או ששנה אותם התנא אגב דבריו ברישא של המשנה, שלא ישאילנו נפה וכברה וכו'].

גמרא:

והוינן בה:

מאן תנא?

מיהו התנא שסובר שמודר הנאה אסור אף בדריסת הרגל?

אמר רב אדא בר אהבה: רבי אליעזר היא.

דתניא: רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור

, דהיינו, מה שדרכן של מוכרים לוותר לקונים, שכשקונים הלקוחות פירות, דרכן של המוכרים להוסיף להם על המקח פרי או שנים, אפילו אותו ויתור -

אסור במודר הנאה,

כשהקונה מודר הנאה מהמוכר. ואף כשמדובר בסחורה שהמוכר רוצה להיפטר ממנה, שאז עיקר ההנאה היא של המוכר, שאין איסור לקונה לקנות את הסחורה עצמה, בכל זאת אסור לו ליהנות מה"ויתור".

לכן אף דריסת הרגל אסורה, אף שאנשים אינם מקפידים על כך .

אבל רבנן חולקים על רבי אליעזר, וסוברים שכיון שאין בני אדם מקפידים על כך, אין זו נחשבת הנאה , ולכן מותר בדריסת הרגל .

שנינו במשנתינו:

המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו כו'.