נדרים 20a — התלמוד בעברית

מתניתין:

מי ש

נדר ב

"

חרם

",

ואמר: לא נדרתי אלא בחרמו

ברשת

של ים,

שצדים בה דגים, ולא התכונתי לחרם של גבוה.

או מי שנדר

ב

"

קרבן

",

ואמר: לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים,

שמביאים לפניהם.

או מי שאמר "

הרי עצמי קרבן

",

ואמר: לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי

בביתי,

להיות נודר בו

.

או מי שאמר "

קונם אשתי נהנית לי

",

ואמר: לא נדרתי אלא באשתי הראשונה, שגירשתי

\-

על כולן

-

אין נשאלין להם

. אין החכמים נזקקים לשאלתם להתיר את נדריהם, כי אין ממש בדבריהם [ובגמרא יבואר שאין נדרם כלום, ואינו צריך כלל התרה].

ואם נשאלו

על נדריהם -

עונשין אותן, ומחמירין עליהן

-

דברי רבי מאיר

.

ויבואר בגמרא שהענישה כאן היא תקנת חכמים, לנהוג את הנדר לחומרא, על אף שנדרם לא היה נדר, ולא היו צריכים להשאל עליו כלל.

וחכמים אומרים: פותחין להן

"

פתח

" להתיר את נדריהם

ממקום אחר,

לחרטה, שאילו היו יודעים בו הם לא היו נודרים,

ומלמדין אותן

ומוכיחים אותם על שנדרו,

כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.

גמרא:

והוינן בדברי רבי מאיר:

הא גופא קשיא!

תחילה

אמרת: אין נשאלין להן

. ומשמע, לכאורה, שאין טענתם נחשבת לפתח, וחל נדרם.

ו

אילו

הדר

, אחר כך

תני

בדברי רבי מאיר:

אם נשאלו

-

עונשין אותן, ומחמירין עליהן!

ומשנינן:

אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן, אין צריכין שאלה,

לפי שאין נדרם נדר.

במה דברים אמורים

-

בתלמיד חכם

, היודע שאין זה נדר, ולכן גם אינו בא להשאל עליו.

אבל בעם הארץ

, החושב שהוא נדר הזקוק להתרה,

שבא לישאל

עליו לפני חכם -

עונשין אותו, ומחמירין עליו.

ומבארת הגמרא:

בשלמא

"

מחמירין

עליו"

\-

דלא פתחינן ליה בחרטה

.

אלא

"

עונשין

אותו" -

היכי דמי?

כדתניא: מי שנזר, ועבר על נזירותו

-

אין נזקקין לו

חכמים להשאל עליה מיד -

עד שינהוג בו איסור

של נזיר

כימים שנהג בהן היתר, דברי רבי יהודה

.

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים

שצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר -

בנזירות מועטת,

שהיא שלשים יום.

אבל בנזירות מרובה

-

דיו

שינהג איסור

ל' יום

, ואפילו אם נהג ימי היתר יותר משלושים יום.

אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו

-

בי דינא דמזדקקי

לו, להשאל על נזירותו מיד -

לא עביד שפיר!

אין בית דין זה עושה כשורה.

רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה

, מנדים בית דין שכזה.

שנינו במשנה:

וחכמים אומרים: פותחין לו פתח

ממקום אחר.

תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים

-

שסופך

לבוא

למעול בשבועות

.

ואל תהי רגיל אצל עם הארץ

-

שסופך להאכילך טבלים

.

אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ

-

שסופך להאכילך תרומה

.

ואל תרבה שיחה עם האשה

-

שסופך לבא לידי ניאוף.

רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים

-

סופו

שהוא

בא לידי עבירה

.

וכל המסתכל בעקבה של אשה

-

הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

אמר רב יוסף: ו

המדובר הוא אפילו

ב

מסתכל בעקבה של

אשתו

כשהיא

נדה.

אמר רבי שמעון בן לקיש

: "

עקבה

"

דקתני

\-

במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב

.

תניא

: כתיב [שמות כ] "

בעבור תהיה יראתו על פניכם

" -

זו בושה

.

"לבלתי תחטאו

" -

מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא

.

מיכן אמרו

חכמים:

סימן יפה באדם שהוא ביישן.

אחרים

[רבי מאיר]

אומרים: כל אדם המתבייש

-

לא במהרה הוא חוטא

.

ומי שאין לו בושת פנים

-

בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ד' דברים סחו לי מלאכי השרת

:

בנים

חיגרין, מפני מה הויין?

-

מפני שהופכים

הוריהם

את "שולחנם

", בשעת תשמיש.

בנים

אילמים, מפני מה הויין?

-

מפני שמנשקים על אותו מקום

.

בנים

חרשים, מפני מה הויין?

-

מפני שמספרים בשעת תשמיש

.

בנים

סומין מפני מה הויין?

-

מפני שמסתכלים באותו מקום.

ורמינהו

סתירה לכך, מברייתא ששנינו בה: