נזיר 36b — התלמוד בעברית

וכי

לאו

, האם לא

משום דהיתר מצטרף לאיסור

, ועל כן כשיטול כזית מן החולין והתרומה כאחד, יתחייב הזר על אכילת תרומה, על אף שלא אכל מהתרומה עצמה כזית.

הרי מבואר מהמשנה הזאת שאף בשאר איסורין היתר מצטרף לאיסור, ואיך אמר רבי יוחנן שבכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר!?

אמר ליה

רב דימי לאביי:

לא

כאשר הבנת, שהוא מתחייב על השום והשמן של התרומה כשהוא יאכל שיעור מהם כזית בצירוף המקפה.

אלא,

מאי

"הואיל ולוקה עליה ב

כזית

" שאמר רבי יוחנן -

כגון

דאיכא

במקפה

כזית

של תרומה, שאפשר לאוכלה

בכדי

זמן של

אכילת

"

פרס

", חצי ככר לחם העשוי מחטים.

[בככר כולו יש שיעור של שמונה ביצים, ובמחציתו שיעור של ארבעה ביצים].

דהיינו, כשיעור זמן אכילה של לחם בשיעור ארבע ביצים.

כלומר: שיעור פיזור כזית מן התבלין על פני המקפה היה כזה, שכאשר יאכל מן המקפה והתבלין שעליו במשך זמן של "אכילת פרס", תצטבר התרומה שאכל לכדי כזית. ובאופן זה הוא חייב על כזית התרומה אף בלי הצטרפות המקפה, כי שיעור זה של "אכילת פרס" הוא שיעור של השהייה מתחילת האכילה ועד סופה כדי לצרף בכך את כל אכילות התרומה לאכילה אחת של כזית.

אמר ליה אביי לרב דימי:

ו

כי אכילת איסור המעורב בהיתר במשך זמן של

אכילת פרס

-

דאורייתא היא!?

אמר ליה

רב דימי לאביי:

אין

, אכן דין דאורייתא הוא.

אמר ליה אביי לרב דימי:

אי הכי

, שכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא, תיקשי מה שנחלקו רבי אלעזר וחכמים בכותח הבבלי [מאכל חלב שיש בו קמח] שלדעת רבי אלעזר עובר עליו בלאו, ואילו חכמים נחלקו עליו. והניחה הגמרא עתה שיש בכותח כזית חמץ בכדי אכילת פרס, והשתא תיקשי:

אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר בכותח הבבלי?

והרי על אף שאין הם דורשים "כל מחמצת לא תאכלו", מכל מקום יהא אסור לאכול את הכותח משום שאוכל הוא כזית חמץ בכדי אכילת פרס!?

אמר ליה

רב דימי לאביי:

הנח לכותח הבבלי

, שאין לך להביא ראיה הימנו.

היות

ד

ממה נפשך,

ליכא

באכילתו

כזית בכדי אכילת פרס

. כי -

אי דקא שריף ליה מישרף

[גומע מהכותח כמות שהוא], ואז אכן יש באכילתו כזית חמץ בכדי אכילת פרס, הרי

בטלה דעתו

של אדם האוכל בצורה שכזאת

אצל כל אדם!

שהיות ואין דרך לגמוע את הכותח, אלא רק לטבל בו מאכלים אחרים, וכך לאוכלו קמעא קמעא, הרי מי שגומע מן הכותח, אין זו דרך אכילתו של הכותח, ואין חייבים על אכילה שכזאת.

ו

אי מישטר קא שטר

[אכל את הכותח על ידי טיבול] כדרך בני אדם, הרי

לא משכחת

[לא תמצא] שיצטבר

כזית

חמץ

בכדי

שיעור זמן של

אכילת פרס

.

דבר איסור שהתערב ברוב היתר, מותר לאכול את כל התערובת.

אלא שיש מקומות שבהם הגבילו חכמים את ההיתר הזה, כדי שלא יבואו אנשים לטעות ולהתיר דברים האסורים, ודרשו שמלבד הביטול ברוב, תהא קיימת גם אפשרות של "תליה", לתלות את ההיתר בדבר המותר, וכפי שיתבאר להלן.

אפשרות זאת של "תליה", נקראת בפי חכמים "שאני אומר". דהיינו, שאני יכול לתלות ולומר שההיתר לא נאסר כלל.

איתיביה

אביי לרב דימי, שאמר אכילת כזית איסור בתערובת בכדי אכילת פרס דאורייתא, מהא דתניא:

שתי מדוכות

שכותשים בהם תבלינים [כגון פלפל וזנגביל],

אחת

היה בה תבלין

של תרומה, ואחת

היה בה תבלין

של חולין

.

ו

היו

לפניהן

[לפני המדוכות]

שתי קדירות, אחת

היה בה תבשיל

של תרומה, ואחת

היה בה תבשיל

של חולין

.

ונפלו

התבלינים שבשתי מדוכות

אלו, לתוך

התבשילים שבשתי קדרות

אלו

[תוכנה של כל מדוכה לקדירה אחת], ואין ידוע לאיזו קדירה נפלה תכולת כל אחת מהמדוכות -

הרי

שתיהן

[שתי הקדרות]

מותרות

.

קדירת החולין מותרת באכילה לכל אדם, וקדירת התרומה מותרת באכילה לכהן.

והיינו, אין לנו לחשוש שמא נפל והתערב בקדירת החולין התבלין של תרומה, האסור באכילה לזר.

ומשום

שאני

תולה לקולא - באיסור דרבנן - ו

אומר: חולין לתוך חולין נפלו, ותרומה

לתוך תרומה נפלה

.

ואי סלקא דעתך

: אכילת

כזית

תרומה מעורבת

בכדי אכילת פרס

אסורה מ

דאורייתא

, נמצא, שאם אכן נפלה תכולת מדוכת החולין לקדירת התרומה, הרי כשיאכל את התבשיל שבה יעבור על איסור דאורייתא, כי בתוך זמן של אכילת פרס יאכל כזית איסור של תרומה -

ואם כן

אמאי אמרינן

: "

שאני אומר

", והרי אין לתלות לקולא ולומר "תרומה לתוך תרומה נפלה" אלא כאשר אין חשש איסור דאורייתא!?

אמר ליה רב דימי לאביי:

אלא מאי

רצונך להוכיח מכאן, שכזית בכדי אכילת פרס אינה מדאורייתא, ובהכרח לפרש את טעם המשנה בטבול יום משום ש"

היתר מצטרף לאיסור

"!?

והרי אף לדבריך תיקשי:

אמאי אמרינן

"

שאני אומר

"!? והרי היתר מצטרף לאיסור, ובאכילת כזית מן התערובת הרי הוא עובר על איסור דדאורייתא, ולמה אנו תולים לקולא ואומרים: תרומה לתוך תרומה נפלה ולא לתוך חולין!?

אלא

בהכרח עלינו לומר:

הנח לתרומת תבלין

בה עוסקת הברייתא - שאין להביא הימנה ראיה, היות וכל עיקרה

דרבנן היא

, כי אילו מן התורה אין תרומה אלא בדגן תירוש ויצהר, ולכן אנו תולים לקולא ואומרים: "חולין לתוך חולין נפל, ותרומה לתוך תרומה נפלה".

איתיביה

אביי - לרב דימי שאמר: אכילת כזית בתערובת בכדי אכילת פרס דאורייתא - מהא דתניא:

שתי קופות, אחת

יש בה דגן

של תרומה, ואחת

יש בה דגן

של חולין, ולפניהן שתי סאין

של דגן,

אחת של חולין ואחת של תרומה

[דאורייתא, שהרי של דגן היא] -

ונפלו אלו לתוך אלו

[כל סאה נפלה לאחת הקופות]

שניהם

[תכולת שתי הקופות]

מותרין

, כלומר: קופת החולין מותרת לזר, וזו של תרומה לכהן -

ומשום

שאני

תולה ו

אומר: חולין לתוך חולין נפלו, תרומה לתוך תרומה נפלה

.

ואי סלקא דעתך

כדעת רב דימי, שתערובת שמצויה בו

כזית

איסור

בכדי אכילת פרס אסור

לאוכלה מן התורה -

אמאי אמרינן

"

שאני אומר

"?

והרי אם יאכל זר מן התערובת עד שיצטבר כזית בכדי אכילת פרס, יהא עובר איסור דאורייתא!?