נזיר 20b — התלמוד בעברית

הא?

ההוספה שהוסיף השני

למה לי!?

הרי

השתא יש לומר, חמירתא אמר

המקבל, דהיינו "שלש ארבע חמש", קיבל על עצמו

קילתא,

אחת שתים

לא כל שכן

שקיבל!? ונמצא שאין השני מכחיש את הראשון אלא מוסיף על דבריו.

אמרי במערבא

: בשני עדים שאחד מונה אחת שתים והשני שלש ארבע חמש,

אין הכחשה במונה

.

הדרן עלך מי שאמר

--- title: "חברותא - נזיר — פרק רביעי - מי שאמר בתרא" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02353.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק רביעי - מי שאמר בתרא

Оригинал главы פרק רביעי - מי שאמר בתרא

מתניתין:

מי שאמר

"

הריני נזיר

" -

ושמע חבירו

האחד

ואמר

: "

ואני

", ועוד אמר חבר אחר: "

ואני

" -

הרי

כולם נזירים

.

ואם

הותר הראשון

, שנשאל על נזירותו והתיר לו חכם,

הותרו כולן

, לפי שתלו את נדריהם בנדרו.

אבל אם

הותר האחרון

, הרי

האחרון

בלבד

מותר, ו

אילו

כולם אסורין

עד שלא יתירו הם עצמם את נדריהם.

מי ש

אמר

"

הריני נזיר

" -

ושמע חבירו ואמר

: "

פי כפיו

" "

ושערי כשערו

" [כלומר: או שאמר "שערי כשערו"],

הרי זה

השני אף הוא

נזיר

, ובגמרא מתבאר יותר.

מי שאמר "

הריני נזיר

" -

ושמעה אשתו ואמרה

"

ואני

", הרי זה

מיפר את שלה, ו

אילו

שלו קיים

.

ואם אמרה היא "

הריני נזירה

",

ושמע בעלה ואמר

"

ואני

", שוב

אינו יכול להפר

, ותתבאר פיסקא זו בגמרא.

מי שאמר בפני אשתו: "

הריני נזיר

", והוסיף ושאל את אשתו: "

ואת

"? התרצי לידור כמותי בנזירות -

ו

ענתה ו

אמרה

האשה: "

אמן

", ונעשית נזירה -

הרי הבעל - אם ירצה -

מיפר את שלה, ושלו

נשאר

קיים

.

ואם אמרה היא בפני בעלה: "

הריני נזירה

", והוסיפה לשואלו: "

ואתה

"?

ואמר

הבעל "

אמן

" -

שוב

אינו יכול להפר

אף את נזירותה.

גמרא:

שנינו במשנה: מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולן נזירים:

יתיב ריש לקיש קמיה דרבי יהודה נשיאה

[יושב היה ריש לקיש לפני רבי יהודה נשיאה נכדו של רבי יהודה הנשיא],

ויתיב

ריש לקיש

וקאמר

:

זה ששנינו במשנתנו שכולם נזירים:

והוא שהתפיסו כולן

כל אלו שאמרו "ואני"

בתוך כדי דיבור

לראשון.

וכמה

הוא שיעור "

תוך כדי דיבור

"?

כדי שאילת שלום

.

וכמה כדי שאילת שלום?

כדי שאומר שלום תלמיד לרב

, דהיינו: "שלום עליך רבי", דהיינו כשיעור אמירת שלש תיבות; ונמצא ששלושה אנשים בלבד יכולים להתפיס בנזירותו של ראשון, כי שלש פעמים "ואני" הוא תוך כדי דיבור.

אמר ליה

רבי יהודה נשיאה לריש לקיש:

לדבריך שאתה אומר: אין אדם יכול להתפיס בנזירותו של אחר אלא "תוך כדי דיבור" שהוא כדי שאילת תלמיד לרב,

תו לא שבקת רווחא לתלמידא

[נמצא שלא השארת זמן מספיק לתלמיד] שהיה רוצה להתפיס, ואם עובר שם רבו וצריך לומר לו "שלום עליך רבי", שוב לא יוכל להתפיס, שכבר עבר "תוך כדי דיבור".

ולכן כל שהתפיס לאלתר אחר כדי דיבור, הרי הוא נזיר, ואפילו שלא היה זה "תוך כדי דיבור".