מועד קטן 19b — התלמוד בעברית

והתניא

לסייע [לדברי רב ולדברי רב הונא, תוס'], מהא דתניא:

הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל

-

בטלה הימנו גזרת שבעה

.

ואם קבר אותו

שמונה ימים קודם לרגל

-

בטלה הימנו גזרת שלשים.

ומגלח ערב הרגל

.

אבל,

אם לא גילח ערב הרגל

-

אסור לגלח אחר הרגל

כל שלשים.

אבא שאול אומר

: אפילו אם לא גילח קודם לרגל

מותר

לו

לגלח אחר הרגל

.

וטעמו של דבר:

שכשם ש

קיום

מצות שלשה

ימי אבלות לפני הרגל,

מבטלת

ממנו

גזרת שבעה

, שאינו צריך לנהוג אחר הרגל כלום ממצות שבעה -

כך

קיום

מצות שבעה

לפני הרגל,

מבטלת גזרת שלשים

, שלאחר הרגל אינו צריך לנהוג כלל גזרת שלשים, ואפילו אם לא גילח לפני הרגל.

ועתה דנה הגמרא בדברי אבא שאול, שאמר "כשם שמצות שלשה מבטלת גזרת שבעה, כך מצות שבעה מבטלת גזרת שלשים יום":

והוינן בה: וכי יתכן לומר שקיום מצות

שבעה

ימי אבילות לפני הרגל מבטל את גזרת שלשים!?

והאנן

, והרי במשנתנו "הקובר את מתו

שמונה

ימים קודם הרגל בטלו הימנו גזרת שלשים", ולא "הקובר את מתו שבעה ימים לפני הרגל",

תנן!

ומשנינן:

קסבר אבא שאול: מקצת היום ככולו, ו

לכן תחילת

יום שביעי עולה לו לכאן

, להחשב כסוף השבעה,

ו

סופו של היום השביעי עולה לו

לכאן

, כיום השמיני, ויכול להתחיל ולמנות בו שלושים.

אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא

:

א.

הלכה כאבא שאול

בשתי ההלכות שנחלק בהן על חכמים [תוס']. ולכן הלכה שמקצת היום ככולו, וגם הלכה שאפילו אם לא גילח ביום השמיני, מפסיק הרגל את גזירת שלשים.

ב.

ומודים חכמים לאבא שאול, כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל,

שאינו יכול לגלח בה,

שמותר

לו

לגלח בערב שבת

, שהוא היום השביעי, לפי שמקצת היום ככולו, ומשחלף מקצת היום השביעי מותר לו לגלח לכבוד החג.

ואומרת הגמרא:

כמאן אזלא, הא דאמר רב עמרם אמר רב: אבל, כיון שעמדו מנחמין מאצלו

בבוקרו של היום השביעי,

הרי הוא

מותר

כבר

ברחיצה!?

כמאן

-

כאבא שאול

הסובר שמקצת היום ככולו, והוא עולה לו לכאן ולכאן.

אמר אביי

: א.

הלכה כאבא שאול ביום שבעה

שהוא עולה לו לכאן ולכאן, ונחשב כשמיני, ולכן יכול לרחוץ בו.

ב.

ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים, דאמרינן

"

מקצת היום ככולו

".

ואילו

רבא אמר

:

א.

הלכה כאבא שאול ביום שלשים

, שמקצת יום השלשים נחשב ככולו, ויכול לגלח בו אחר שעבר מקצת היום.

ב.

ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה

, ואינו עולה לו לכאן ולכאן.

ונהרדעי אמרי: הלכה כאבא שאול

-

בזו ובזו

,

משום

דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

ועתה מבארת הגמרא את מקור הדין של איסור גילוח באבלות שלשים יום:

והוינן בה:

שלשים יום

באבלות -

מנלן

? ומשנינן:

יליף

גזירה שוה "

פרע פרע

"

מנזיר

.

כתיב הכא

, באהרן ובניו, לאחר מיתת נדב ואביהוא, שאסר להם הכתוב לנהוג באבלות, באמרו [ויקרא י] "

ראשיכם אל תפרעו

[אל תגדלו שערות ראשכם אלא תגלחו אותן] ". ומשמע ששאר האבלים אסורים בגילוח.

וכתיב התם

בדיני נזיר [במדבר ו] "

גדל פרע שער ראשו

".

מה להלן

בנזיר הרי הוא נוהג דיני נזירות במשך

שלשים

יום -

אף כאן

באבלות היא נוהגת

שלשים

יום.

והתם

בנזיר עצמו, שממנו אנו למדים -

מנלן

שהנהגת נזירות היא במשך שלשים יום?

אמר רב מתנה: סתם נזירות

היא

שלשים יום

, שאדם האומר "הריני נזיר", וסתם דבריו ולא פירש את משך זמן הנזירות, הרי הוא נזיר שלשים יום.

ו

מאי טעמא

אמרינן שסתם נזירות היא שלשים יום? כי

אמר קרא

[במדבר ו] על הנזיר "

קדש יהיה

".

"

יהיה

"

בגימטריא

-

תלתין

שלשים

הוו

.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכל מודין

באבל,

כשחל שלישי שלו להיות ערב הרגל, שאסור ברחיצה עד הערב.

היות וצריכים שיהיו שלשה ימים שלמים, ולכן ירחץ האבל ביום טוב, בערב .

אמר רב נחמיה בריה דרב יהושע: אשכחתינהו

מצאתים

לרב פפי ולרב פפא דיתבי, וקאמרי: הלכה כרב הונא בריה דרב

יהושע.

איכא דאמרי, אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף: אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע דיתבי, וקאמרי: הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל

-

שאסור ברחיצה עד הערב.

בעא מיניה אביי מרבה: קברו

למת

ברגל

האם ה

רגל עולה לו למנין שלשים, או אין רגל עולה לו למנין שלשים

?

ומבאר אביי:

למנין שבעה

-

לא קמיבעיא לי!

היות

דלא נהגא מצות שבעה ברגל

, שהרי ברגל מותר לו לנעול מנעליו, ואינו נוהג בו בכפיית המטה. ולכן פשיטא שאין הרגל עולה לו .

כי קא מיבעיא לי

-

למנין שלשים,

משום

דקא נהגא מצות שלשים ברגל

, שהרי אינו מסתפר במועד ואינו מגהץ בו בגדיו, וכיון שזו היא הנהגת האבלות בשלושים, יתכן שיעלה לו המועד למנין ימי השלושים .

מאי

?

אמר ליה

רבה לאביי:

אינו עולה

המועד למנין שלשים.

איתיביה

לרבה מברייתא, בתוספתא פרק שני: דתניא:

הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל

-

מונה חמשה ימים אחר הרגל, ומלאכתו נעשית

אז

על ידי אחרים

, ועבדיו ושפחותיו עושים בצנעא בתוך ביתו, ואין רבים מתעסקין עמו

לנחמו,