מנחות 99a — התלמוד בעברית

א. במשנה לקמן צט ב מבואר, ששני כהנים היו מסדרים את לחם הפנים - מערכת לכל כהן - ושני כהנים מעברו השני של השולחן היו מסלקים את הלחם מהשולחן, והיו מעשיהם כאחת, אלו מושכים ואלו מסדרים.

ב. כיון שהיו מסדרים ומס קים כאחד, מוכרחים היו לילך זה בצידו של זה, ונמצא רוחב מקום הליכתם תופש שתי אמות ומחצה, שהוא מקום הילוכם של שני בני אדם זה לצד זה.

בשלמא למאן דאמר: צפון ודרום

היו מונחים השולחנות -

שפיר

היה מקום בחציו הצפוני של ההיכל - שהוא עשר אמות לרחבו מן הצפון לדרום - לארכם של חמשה שולחנות מן הצפון לדרום; וכפי שנתבאר.

אלא למאן דאמר: מזרח ומערב

היו מונחין, תיקשי: הרי לא היה מקום ברוחב חלקו הצפוני של ההיכל - שהוא מקום עמידת השולחנות לקיים "והשולחן תתן על צלע צפון", וכל רחבו אינו אלא עשר אמות - לכל רחבם של השולחנות והמעברים שביניהם, כי

מכדי: שו חן

[חמשת השו חנות הסמוכים קיר הצפוני]

כמה משוך

היה

מן הכותל

הצפוני

שתי אמות ומחצה

כדי מקום הילוך שני בני אדם -

ו

הוסף עוד לרחבו של היכל

אמה דידיה

, את אמת הרוחב של השולחנות הצפוניים עצמם -

ו

הוסף עוד

שתי אמות ומחצה דביני ביני

[שבין השורה הצפונית לשולחן של משה שהיה באמצע] כדי הילוך שני בני אדם -

ו

הוסף עוד

אמה דידיה

[אמת הרוחב של שולחנו של משה] -

ו

הוסף עוד

שתי אמות ומחצה דביני ביני

[בין שולחנו של משה לשורה הדרומית] -

ו

הוסף עוד

אמה דידיה

של רוחב השולחנות הדרומיים - הרי לך רוחב של עשר אמות וחצי שאתה אמור להכניסם ברוחב של עשר אמות בלבד, והרי

אשתכח דקאכיל שולחן

[היה תופש רוחב השולחנות כולם]

פלגא דאמתא בדרום

[חצי אמה נוספת מחציו הדרומי של ההיכל], והתורה הלוא אמרה: "והשולחן תתן על צלע צפון"!?

ומשנינן:

מי סברת שולחן דמשה בהדייהו הוה יתיב

[וכי סבור אתה ששולחנו של משה היה מקביל לשולחנות שבצידיו], עד שאתה נצרך להוסיף כדי מעבר בין שולחנו לאלו שמצידיו ואת רחבו שלו!?

לא

כן היה הדבר, אלא:

דמידלי ליה ומנח ליה

לשולחנו של משה,

ומיתתי להו לדידהו

לשולחנות הנוספים

פורתא

[שולחנו של משה גבוה יותר לצד מערב כי בית המקדש היה משופע, והאחרים נמוכים הימנו מעט], והיו השולחנות הנוספים ביחס לשולחנו של משה

כתלמיד היושב

נמוך מעט

לפני רבו

היושב גבוה הימנו -

כלומר, משוך היה כל שולחנו של משה לצד מערב מהשולחנות הנוספים, והיה עומד כנגד המעבר שבין השולחנות הצפוניים והדרומיים, ונמצא, שאין צריך ליתן אלא מעבר אחד של שתי אמות ומחצה בין השולחנות הצפוניים והדרומיים, ובין הכל לא תפש רחבם של השולחנות עם המעברים אלא שבע אמות בלבד.

תנו רבנן

:

עשרה שלחנות

נוספים על של משה

עשה שלמה, ולא היו מסדרין

לחם הפנים

אלא על של משה

-

שנאמר

[מלכים א, ז]: "ויעש שלמה את כל הכלים

ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים

-

זהב

", ומשמע שלא היה לחם הפנים אלא על שולחן אחד ומסויים.

עשר מנורות

נוספות על של משה

עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה

-

שנאמר

[דברי הימים ב יג]: "ומקטירים לה' עולות בבוקר בבוקר ובערב בערב, וקטורת סמים, ומערכת לחם על השולחן הטהור,

ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב

בערב", הרי שהיתה מנורת זהב אחת ומסוימת להדליק עליה.

רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין

פעמים בזה ופעמים בזה,

שנאמר

[דברי הימים ב, ד]: "ויעש שלמה את כל הכלים

ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים

", הרי שעל כמה שולחנות היו מסדרים.

ובכולן היו מדליקין, שנאמר

[בפסוק הסמוך]: "

ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר

-

זהב סגור

".

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים

"

ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים

",

אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש?

כלומר, אותו לחם הפנים היה מסודר על שלשה שולחנות, כיצד:

שנים

אחרים שאינם בכלל עשרת השולחנות -

שהיו באולם

[שלפני ההיכל]

מבפנים על פתח הבית

[סמוך לפתחו של היכל]:

שולחן

אחד

היה

של כסף

, [כלומר, של שייש שהוא לבן ככסף],

ו

שולחן

אחד

היה

של זהב

, שעליהם נותנים את הלחם דרך סידורם וסילוקם, כיצד:

על

השולחן

של כסף

היה

נותן

את

לחם הפנים בכניסתו

, דרך כניסת הכהנים להיכל לסדר את הלחם על השולחן שבהיכל, היו נותנים שם את הלחם כדי לפוש.

ועל

השולחן

של זהב

היה נותן את הלחם

ביציאתו

, דרך יציאתו מן ההיכל כשסילק את הלחם מהשולחן, והיה הלחם עומד שם עד שיוקטרו הבזיכים.

שמעלין בקודש ולא מורידין

, ולכן בכניסה היו נותנים על של שייש, ושוב מעלין בקודש ונותנים על השולחן שבהיכל שהיה של זהב, ואילו ביציאה היה מניחו על של זהב, שלא להוריד משולחן הזהב שבהיכל.

ועוד

אחד של זהב

היה

בפנים

בהיכל, והוא שולחנו של משה,

שעליו לחם הפנים תמיד

.

ועל שלשת השולחנות האלה אומר הכתוב "ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים".

ומנא לן דאין מורידין

בקודש?

אמר

פירש

רבי

: משום

דאמר קרא

[שמות מ יח]: "

ויקם משה את המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו

".

ומנלן דמעלין

בקודש?

אמר

פירש

רבי אחא בר יעקב

:

משום

דאמר קרא

גבי מחלוקת קורח, שהקריבו מאתים וחמשים איש קטורת במחתות, ואש יצאה מאת ה' ותאכל אותם, ואמר הקב"ה למשה [במדבר יז ב]:

"אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן, וירם את המחתות מבין השריפה, ואת האש זרה הלאה [הורד את האש מן המחתות], כי קדשו [המחתות ואסורים בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת].

את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח, כי הקריבום לפני ה

'

ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל

" -

הרי ש

בתחילה

היו המחתות

תשמישי מזבח, ועכשיו גופו של מזבח

כדי להעלות קדושתן.

כתיב: [דברים י]: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ. ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים

אשר שברת ושמתם בארון

",

תני רב יוסף

:

מלמד שהלוחות ו

אף

שברי לוחות מונחין בארון

, וכדמשמע לשון הכתוב "אשר שברת ושמתם בארון".

מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון

.

סימן

למימרותיו הבאות של ריש לקיש: א.

ביטל;

ב.

סרח;

ג.

ושכח

.