מנחות 88b — התלמוד בעברית

חוץ הוא

, מחוץ למחנה היו מטהרים את המצורע, ולמה לנו לקדש את המים!?

ואי

, שמא תאמר כדי לקדש את השמן ללחמי

נזיר

, וכמבואר במשנה שבה היו מודדים רביעית שמן לנזיר; אף כך אי אפשר לומר, שהרי:

לחם נזיר, בשחיטת איל הוא דקדיש

קדושת הגוף, וכמבואר במשנה לעיל עח ב; ולמה לנו לקדש את השמן!?

אמר ליה רבי חייא

: לכך נמשחה מידת רביעית,

שבה היה מודד לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה

, ונתקדש השמן על ידי מידת הרביעית.

קרי עליה

רבי - שהיה בארץ ישראל, על רבי חייא שעלה מבבל - כאשר שמע את תשובתו: "

מארץ מרחק איש עצתו

".

שנינו במשנה:

חצי לוג מה היה משמש

, חצי לוג מים לסוטה וחצי לוג שמן לתודה:

יתיב רבי וקא קשיא ליה: חצי לוג למה נמשח!?

שהרי:

אי

בשביל לקדש מים

דסוטה

וכמו ששנינו במשנה שלכך היתה מידה זו משמשת; כך הרי אי אפשר לומר, שהרי:

וכי

מים

דחולין הוא

מי הסוטה!? והרי "

מים קדושים

"

כתיב

שהיה נוטל למי סוטה, והיינו מים מן הכיור שנתקדשו בו, ואם כן אין צריך לקדשם בשנית!?

אי

לקדש שמן של לחמי

תודה

, וכמבואר במשנה שהיה מודד בה את חצי הלוג ללחמי תודה; אף כך אי אפשר לומר, שהרי

לחמי תודה בשחיטת תודה הוא דקדשי

כמבואר לעיל עח ב, ואם כן למה לי לקדש את השמן!?

אמר ליה רבי שמעון ברבי

, [ענה לו רבי שמעון לאביו]:

שבו היה מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר

של המנורה!?

אמר לו

: "

נר ישראל

[מאיר עיני חכמים] " אכן

כך היה

.

אמר רבי יוחנן אמר רבי

:

נר

של המנורה

שכבתה

בלילה קודם שנסתיים זמן ההדלקה שהוא ביום:

נידשן השמן

ו

נידשנה הפתילה

, כלומר הרי השמן והפתילה כדשן הם, ואינו חוזר ומדליק בהם, אלא

כיצד עושה: מטיבה

, כלומר, מוציא מן הנר את השמן ואת הפתילה,

ונותן בה שמן

אחר ופתילה אחרת

ומדליק

.

יתיב רבי זירא וקא מיבעיא ליה

[ישב רבי זירא ונסתפק]:

כשהוא נותן בה

בנר שכבה באמצע הלילה -

שמן

, האם:

כמדה ראשונה

הוא נותן בה, דהיינו חצי לוג שמן כשם שנתן בה בלילה כשהדליקה -

או

אינו נותן בה אלא שמן

כמו שחסרה

,

היינו כשיעור השמן שהשליך נותן בה מחדש.

אמר

פשט

רבי ירמיה

את ספיקו של רבי זירא:

פשיטא, דכמדה ראשונה

הוא נותן בה,

דאי כמה שחסרה, מנא ידעינן מאי חיסר

, מנין נדע כמה השליך!?

וכי תימא דמשער ליה

, יתן במידה את השמן שנותר, וכפי אותה מידה ימלא את הנר, והרי

אם כן

וכי "

שבע מדות

של לח היו במקדש" בלבד!? והרי

נפיש להו מדות טובא

[נמצא שצריך הוא למידות רבות משבע] כדי לשער בהם את מידת השמן שנותרה בנר.

קרי עליה

רבי זירא על רבי ירמיה את הפסוק "

והדרך

[וחידודך]

צלח רכב על דבר אמת, וענוה צדק

", כלומר, מחודד אתה, וכדדרשינן בשבת סג ב "והדרך צלח רכב" אלו שני תלמידי חכמים שמחדדין זה את זה בהלכה.

איתמר נמי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי חנינא אמר רבי

:

נר שכבתה, נידשן השמן נידשנה הפתילה; כיצד עושה: מטיבה ונותן בה שמן כמדה ראשונה ומדליקה

.

אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב ששת

:

כתיב גבי מנורה [שמות כה]: "ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו... כפתוריהם וקנותם ממנה היו, כולה מקשה אחת זהב טהור. ועשית את נרותיה שבעה, ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה".

נר

[כלומר, כל הנרות]

שב

מנורה של

מקדש, של פרקים הוה

, כלומר, מקשה אחת היו הנרות עם המנורה, אלא שהיו עשויים באופן שיכול לכופפם.

וטעמו, כי

סבר

רב ששת:

כי כתיב

גבי מנורה: "

ככר

" ["ככר זהב טהור יעשה אותה"]

ו

"

מקשה

" ["כולה מקשה אחת זהב טהור"]

אמנורה ו

גם על

נרותיה כתיב

, ואם כן חתיכת זהב אחת היו הנרות עם המנורה, ואינו יכול לסלק את הנרות מן המנורה -

ו

כיון דמיבעיא

המנורה

הטבה

בכל בוקר, דהיינו להוציא ממנה את הפתילה השרופה, ולנקותה -

אי לאו דפרקים הוי, לא הוי מתטייבא ליה

[מאחר שצריכה היא הטבה, בהכרח שהיו עשויים הנרות באופן שיכול לכופפם, אם לא כן אינו יכול לעשות הטבה כראוי].

מיתיבי

מברייתא ששנינו בה:

כיצד עושה

בכל בוקר את ההטבה, מ

סלקן

לנרות

ומניחן באוהל

, [מסלק את הנרות מן המנורה, ומניחם בבית המקדש],

ומקנחן

לנרות

בספוג, ונותן בהן שמן ומדליקן

, הרי מפורש שלא היו מקשה אחת עם המנורה, וההטבה לא היתה נעשית בדרך של כיפוף!?

ומשנינן:

הוא

רב ששת

דאמר כי האי תנא, דתניא

:

חכמים אומרים: לא היו מזיזין אותה ממקומה

, כלומר, לא היו מזיזים את הנרות ממקומם על המנורה בשעת הטבה, ומשום שמקשה אחת היו.

ומקשינן: הרי אדרבה

מכלל דאי בעיא ליה לאוזוזה מצי מזיז לה

[אם היה רוצה להזיזם ממקומם היה יכול], ואם כן אין זה כדברי רב ששת הסובר: מקשה אחת היו.

אלא אימא: לא היתה זזה ממקומה

, כי אינו יכול להזיזה שמקשה אחת היתה.

ומאן חכמים

, מי הם החכמים הסוברים שהנרות היו מקשה אחת עם המנורה?

רבי אלעזר בר צדוק הוא, דתניא: רבי אלעזר ברבי צדוק אומר

:

כמין טס של זהב היה לה על גבה

, כיסוי של זהב היה לכל נר ונר שהיה עשוי כמין ספינה קטנה -

ו

כשהוא מטיבה, דוחקו

לטס

כלפי פיה

, [של הנר שהוא מקום הפתילה] והנר מתגלה, והוא מכופף את הנר כלפי מטה.

ו

כשהוא נותן בה שמן, דוחקו

לטס

כלפי ראשה

[כלפי המקום שהנר מתחבר למנורה], ובנקב שבטס הוא נותן את השמן.

ו

מחלוקת תנאים זו אם הנרות היו מקשה אחת עם המנורה, היא

בפלוגתא דהני תנאי

שאף הם נחלקו בה,

דתניא

:

מנורה ונרותיה באות מן הככר

והיו מקשה אחת,

ואין מלקחיה ומחתותיה מן הככר

.

רבי נחמיה אומר: מנורה היתה באה מן הככר, ולא נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר

.

הרי שנחלקו אם נרותיה באות מן הככר והיו מקשה אחת עם המנורה, או לא.

ומפרשינן:

במאי קמיפלגי

התנאים שנחלקו בנרות אם הם מקשה אחת עם המנורה?

בהאי קרא, דתניא

:

כתיב: "

ככר זהב טהור יעשה אותה

",

למדנו למנורה שבאה מן הככר

-

מנין לרבות

אף את

נרותיה

שיבואו מן הככר ויהיו מקשה אחת אתה,

תלמוד לומר

"ככר זהב טהור יעשה אותה

את כל הכלים האלה

".

יכול שאני מרבה אף

את

מלקחיה ומחתותיה

שיבואו מן הככר -

תלמוד לומר

"ככר זהב טהור יעשה

אותה

", ומשמע: אותה ולא כלים.

דברי רבי נחמיה

.

ועד שלא סיימה הגמרא להביא את כל הברייתאצ ומחלוקת התנאים שבה בנרות אם היו מקשה אחת עם המנורה, מקשה הגמרא:

קשיא דרבי נחמיה

בברייתא הראשונה שהוא סובר: אף נרותיה אינן באות מן הככר,

אדרבי נחמיה

בברייתא השניה שהוא סובר: נרותיה באות מן הככר!?

ומשנינן:

תרי תנאי ואליבא דרבי נחמיה

, שתי שיטות תנאים הן בדעת רבי נחמיה.

כאן שבה הגמרא להמשך הברייתא:

רבי יהושע בן קרחה אומר

:

מנורה באה מן הככר, ואין מלקחיה ומחתותיה ו

אף לא

נרותיה באות מן הככר

, שהרי נאמר "אותה", [וכדעת רבי נחמיה שבברייתא הראשונה].

ואלא מה אני מקיים

"ככר זהב טהור יעשה אותה

את כל הכלים האלה

", ללמד:

שיהו כולם של זהב

, אך לא מן הככר.

הרי מצינו תנאים שנחלקו אף הם בנרות אם מקשה אחת היו עם המנורה. ומקשינן על רבי יהושע בן קרחה, שפירש את הכתוב לענין עשיית הכלים מזהב ולא לענין ככר ומקשה:

והרי

זהב בהדיא כתיב בו

, דהא כתיב "

ועשית את נרותיה שבעה, והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה, ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור

", הרי מפורש בנרות ובלכים שהיו זהב, ולמה לן לרבויי את אלו מ"את כל הכלים האלה"!?

ומשנינן:

לא נצרכה

"את כל הכלים האלה"

אלא

ללמד

לפי נרות

הוא המקום שהפתילה דולקת שם - שאף הוא יהיה של זהב טהור; שאם לא חידש לנו הכתוב כן,

סלקא דעתך אמינא

:

הואיל ופי נרות אשחורי משחר

[היות ובאותו מקום הזהב משחיר מאש הפתילה], אם כן נאמר:

התורה חסה על ממונן של ישראל

,