מנחות 80b — התלמוד בעברית

ונתותרו

מן המעות, כי קנה תודה רק בחלקם, הרי זה

מביא בהן

במעות שניתותרו -

לחם

.

אבל אם הפריש מעות

ללחמי תודה וניתותרו, אין מביא בהן

, במעות שניתותרו, אחר שהביא לחם מחלקם,

תודה

.

מקשה הגמרא:

מאי טעמא

, יכול הוא להביא לחם ממעות שהפרשו לתודה, ואין הוא יכול להביא תודה ממעות שהופרשו ללחם!? שהרי:

אילימא משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא: מנין ללחמי תודה ש

אף הן

נקראו "תודה

"?

שנאמר

: "

והקריב על זבח התודה חלות מצות

", וכיון שנקראו "תודה", יכול הוא להביא אותם ממעות שהפרשו לתודה -

והרי

אי הכי

שמשום טעם זה יכול הוא להביא תודה ממעות שהפרשו ללחמי תודה -

איפכא נמי

, אף בהיפך נאמר, כיון שהפריש מעות ללחמי תודה - שהן "תודה" - יכול הוא להביא תודה מהם!?

ומפרשינן:

לחם איקרי

"

תודה

", אבל

תודה לא איקרי

"

לחם

", והוא הרי הפרישם ל"לחמי תודה", ואין תודה עצמה בכלל.

ואמר

עוד

רבה

:

שנינו בברייתא לעיל עט ב: מנין למפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות, מנין שאיזה מהן שירצה יקריב [תחילה] ולחמה עמה, תלמוד לומר "התודה יקריב"; יכול שתהא שניה [להקרבה] טעונה לחם, תלמוד לומר "יקריבנו": אחד ולא שנים; והכלל בזה הוא: כל תודה שהיא באה במקום חברתה, בין אם הקרבה התודה הראשונה, בין אם הקרבו חליפיה הרי האחרת פטורה.

הפריש תודתו

[של חובה]

ואבדה, וחזר והפריש אחרת תחתיה, ואבדה

אף היא,

וחזר והפריש אחרת תחתיה, ו

שוב

נמצאו הראשונות, והרי שלשתן עומדות

:

אם

נתכפר

תחילה

בראשונה

שהפריש ואבדה: הרי ה

שניה

, שהיא חילופי הראשונה,

אינה טעונה לחם

, שהרי כבר הקרבה התודה שזו באה תחתיה, וזו "מותר תודה" היא שאינה טעונה לחם. אבל, אם בא להקריב את השלישית לאחר הראשונה, הרי היא טעונה לחם, כי השלישית אינה חילופי הראשונה, אלא חילופי השניה היא, והשניה הרי עדיין לא הקרבה, ולפיכך טעונה לחם.

ואם

נתכפר

תחילה

בשלישית

: הרי ה

שניה אינה טעונה לחם

שהרי קרבו חליפיה, אבל ה

ראשונה

אם בא להקריבה קודם השניה -

טעונה לחם

, שעדיין לא קרבו חליפיה.

ואם נתכפר תחילה

באמצעית

: הרי

שתיהן

הן הראשונה שהאמצעית היא חילופיה, והן השלישית שהיא חילופי האמצעית -

אין טעונות לחם;

הראשונה, משום שהקרבו חילופיה, והשלישית משום שהקרבה זו שהיא באה תחתיה.

אביי אמר: אפילו נתכפר באחת מהן

, כלומר, באיזה מהן שנתכפר תחילה, הרי

שתיהן

אלו שעדיין לא הקרבו -

אין טעונות לחם

.

ומשום ד

כולהו חליפין דהדדי נינהו

[כולן חילופין הן זו לזו] היות וכולן מכח הראשונה הפרשו, והיות וקרבה האחת נפטרו האחרות מן הלחם.

אמר רבי זירא: וכן

הוא הדין

לענין חטאות

. כיצד?

הפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואבדה

אף היא,

והפריש אחרת תחתיה, ו

שוב

נמצאו הראשונות, והרי שלשתן עומדות

: אם

נתכפר בראשונה

, הרי ה

שניה

שהיא חליפי הראשונה

תמות

, משום שנתכפרו בעליה בחטאת שזו היא חילופיה, אבל ה

שלישית

שלא נתכפרו בעליה בחילופיה, שהשלישית חילופי השניה היא ולא של הראשונה -

תרעה

עד שיפול בה מום ותיפדה.

ואם

נתכפר בשלישית

, הרי ה

שניה תמות

היות ונתכפרו בעליה בשלישית שהיא חילופיה של זו,

ו

אילו ה

ראשונה

שהשלישית אינה חילופיה -

תרעה

.

ואם

נתכפר באמצעית, שתיהן ימותו

, שהרי האמצעית היא חילופי הראשונה ונתכפרו בעליה בה, והשלישית הרי באה במקום האמצעית וכבר נתכפרו בעליה בה.

אביי אמר: אפילו נתכפר באחת מהן

, כלומר, אין חילוק באיזה נתכפר, ולעולם

שתיהן

שניתותרו

ימותו

, ומשום ד

כולהו חליפין דהדדי נינהו

.

ומקשינן:

מאי

"

וכן

"? כלומר, למה צריך להשמיענו שכן הוא הדין לענין חטאת, והרי פשיטא שהוא כן!?

ומשנינן:

מהו דתימא

, כי הייתי יכול לחלק בין תודה לחטאת, ולומר:

התם

, גבי תודה,

הוא דאיכא למימר

שאין השלישית חליפי הראשונה, אלא

מרבה בתודות הוא

, שהרי תודה באה בנדבה,

אבל הכא

גבי חטאת,

דליכא למימר

על השלישית

מרבה בחטאות הוא

, שהרי אין חטאת באה בנדבה,

אימא לא

תרעה השלישית אלא תמות.

קא משמע לן!

תני רבי חייא

ברייתא:

תודה

הטעונה לחם

שנתערבה בתמורתה

שאינה טעונה לחם, ואין ידוע מי התודה ומי התמורה,

ומתה אחת מהן

, הרי

חבירתה

הקיימת

אין לה תקנה

להקריבה -

ומשום ד

היכי נעביד

[איך נעשה]!?

אי

נקריב לחם בהדה

[עם זו שנשארה], הרי

דלמא תמורה היא

, ותמורה אינה טעונה לחם, ואי

לא נקריב לחם בהדה

, הרי

דלמא

תודה היא

, ותודה טעונה לחם.

ואינו יכול להביא לחם מספק, כי שמא אינה תודה ונמצא מכניס חולין בעזרה, וכפי שיתבאר בהמשך הסוגיא.

ואף אינו יכול להביא בהמה נוספת, שיתנה עליה, ויאמר: אם זו שנותרה תמורה היא, הרי זו תודה וזו לחמה, ואם זו שנותרה תודה היא, יהא הלחם עבורה, ואילו הבהמה האחרת תהא שלמים שאינם טעונים לחם; ומשום שאין להביא בהמה שהיא ספק שלמים ספק תודה, כי השלמים נאכלים לשני ימים ולילה, ואילו התודה נאכלת ליום ולילה בלבד, וגורם הוא לשלמים שלא ייאכלו מספק אלא ליום ולילה, ומביא קדשים לבית הפסול, וכפי שיתבאר בהמשך הסוגיא.

ומכל מקום מקשה הגמרא שיש תקנה לספק תודה זו, כי יכול הוא בכמה אופנים להביא בהמה נוספת עם לחם, ולהתנות: אם הנותרת תמורה היא, כי אז תהא בהמה זו תודה וזו לחמה, ואם הנותרת תודה היא, יהא הלחם עבורה ואילו זו שהבאתי תהא תודה שאינה טעונה לחם, וכפי שיתבארו בגמרא כמה אופנים לעשות כן: ומקשינן:

ואי

עוסקת הברייתא בכגון

דאמר

"הרי

עלי

תודה" וזו שנתערבה בתמורה הפרשה לקיום נדרו, הרי

לא סגיא דמייתי ליה בהמה אחרינא ולחם

, כלומר, הרי מוטל עליו להקריב תודה, ויכול הוא להפריש תודה אחרת לאחריות, ואם כן יביא תודה נוספת עם לחם,

ולימא

[ויתנה]:

אי הך דקיימא תמורה היא

, אם זו שנותרה תמורה היא, הרי

הא

התודה האחרת שהבאתי - תהא

תודה, והא לחמה

.

ו

אי הך דקיימא תודה היא

[אם זו שנותרה היא התודה]

הא לחמה

, יהא שלה הלחם שאני מביא,

והא

התודה האחרת שהבאתי

\-

תיהוי

ל

אחריות

, שאם תאבד הראשונה תהא זו במקומה -

ומקריב את שתיהן, והלחם משתייך מאליו לתודה, והאחרת נקרבת בלי לחם, משום שאם תמורה היא, הרי אינה טעונה לחם, ואם לאחריות היא, אף היא קריבה בלי לחם. ומשנינן:

לא צריכא, דאמר

"

הרי זו

תודה", שהוא אינו חייב באחריותה, ושוב אינו יכול להביא תודה אחרת אלא לנדבה, והיא טעונה לחם בפני עצמה.

סימן

למקשי הקושיות דלקמן על ברייתא זו:

למדים; מרת

[הוא בר מרתא]

; עלה

[הכוונה לרב עילא שחלש]

; שיש

[היינו רב שישא]

; שכן

[נוטריקון רב אשי ורב כהנא]

; ראי

[נוטריקון: רבינא איקלע]

; דדמה

[רב דימי מדמהוריא].

סימן נוסף לקושיות עצמם:

חלש

[נוטריקון: חולין שלמים]

; מותר; תמורה; בחוץ; חזקיה; הפריש חטאת; לאחריות

.

אמרו

הקשו

למדין לפני רבי

, [הוא לוי, והקשה כן במעמד שאר התלמידים]:

וכי למה אין לה תקנה,

ולייתי לחם, ולימא

[יביא לחם, ויתנה]:

אי הך דקיימא תודה היא, הא לחמה

[אם זו העומדת לפנינו תודה היא, הרי לחם זה בשבילה]

ו

אי לא

, אלא תמורה היא שאינה טעונה לחם, כי אז

ליפוק

הלחם

לחולין;

והוא יאכלנו בדין לחמי תודה בספק!?

אמר

תירץ

להו

רבי:

וכי מכניסין

[ספק]

חולין לעזרה

, והלחם הרי צריך להכנס לעזרה לתנופה, כפי שיתבאר בהמשך הסוגיא.

הוסיפו עוד ה"למדים לפני רבי" להקשות: הרי יכול לתקן את זו שנותרה, על ידי הבאת בהמה נוספת שחיובה בלחם תלוי בבהמה שנותרה:

ולייתי בהמה ולחם, ולימא

[יביא בהמה ולחם, ויתנה]:

אי הך דקיימא תמורה היא, הא

הבהמה שהבאתי - תהא

תודה והא לחמה

.

ו

איהך דקיימא תודההיא

-

הא לחמה, ו

אילו

הא

הבהמה שהבאתי -

תיהוי שלמים

שאינם טעונים לחם.

אמר

תירץ

להו

רבי:

משום דקא ממעט באכילה דשלמים

, היות וזמן אכילת שלמים הוא לשני ימים ולילה אחד, ואילו התודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה, ונעשית נותר לאחר זמן זה ונשרפת, הרי אם יביא בהמה שהיא ספק שלמים ספק תודה, נמצא שמביא הוא קדשים לבית הפסול, שאם לא תיאכל ליום ולילה יהא מוכרח לשרוף, אף שיתכן ושלמים הם ולא תם זמן אכילתם.

אמר

הקשה

לוי לרבי

, לתקן את הנותרת על ידי הבאת בהמה נוספת על תנאי באופן אחר:

ולייתי בהמה ולחם, ולימא

[יביא בהמה ולחם, ויתנה]:

אי הך דקיימא תמורה היא, הא תודה והא לחמה

.

ואי האי דקיימא תודה היא

-

הא לחמה, ו

אילו

הא תיהוי

"

מותר דתודה

" [תודה שנאבדה ונתכפר באחרת, או ולד תודה] שהיא נקרבת כתודה ונאכלת ליום ולילה בלבד, ואינה טעונה לחם!?

אמר ליה

רבי ללוי:

כמדומה אני שאין לו

[ללוי]

מוח בקדקדו

-