גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
מנחות 75b — התלמוד בעברית
אמר תירץ רבה: איזהו דבר שצריך שני מיעוטין ["עליה" ו"היא"], הוי אומר זו מנחת מאפה , שיש בה שני מינין. מתניתין: משנתנו מפרשת כיצד היא הפתיתה, ויש בה חילוקים בין המנחות: א. מנחת ישראל , שהיא טעונה…
הטקסט המקורי — מנחות 75b
אמר
תירץ
רבה: איזהו דבר שצריך שני מיעוטין
["עליה" ו"היא"],
הוי אומר זו מנחת מאפה
, שיש בה שני מינין.
מתניתין:
משנתנו מפרשת כיצד היא הפתיתה, ויש בה חילוקים בין המנחות:
א.
מנחת ישראל
, שהיא טעונה קמיצה,
קופל
משבר
אחד
[כל חלה מעשר החלות שעושים בכל מנחה, כדלקמן עו א]
לשנים, ו
את ה
שנים
קופל
לארבעה
, לקיים מצות פתיתה,
ומבדיל
, מפריד את הפתיתים לגמרי, כדי שיהיו ראויים לקמיצה.
ב.
מנחת כהנים
, שהיא אינה טעונה קמיצה שהרי כולה מוקטרת,
קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה, ואינו מבדיל
, כי הפתיתה מתקיימת על ידי הקיפול, וההבדלה אינה אלא בשביל הקמיצה, וכאן אין קמיצה. ג.
מנחת כהן משיח
["מנחת חביתין"]
לא היה מקפלה
לארבעה אלא לשנים, כדמפרש בגמרא, ושם מתבאר הטעם משום שפתיתה אחת נאמרה בה, ולא שתים. וגם אינו מבדיל, שהרי אינה טעונה קמיצה, אלא "כליל תקטר".
רבי שמעון אומר
[בשני דברים הוא בא לחלוק על תנא קמא]:
א.
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה
כלל, ואפילו לא קיפול לשנים,
מפני
שאין בהן קמיצה
.
וכל שאין בהן קמיצה, אין בהן פתיתה
.
ב.
ו
כל המנחות
כולן
הטעונות פתיתה -
פותתן
לפתיתים קטנים
כזיתים
. שלא כדברי תנא קמא, שלדבריו אינו פותת אלא אחד לארבעה.
גמרא:
תנו רבנן
: נאמר לגבי מנחת מחבת "פתות אותה פתים, ויצקת עליה שמן מנחה היא":
אילו היה אומר הכתוב "
פתות
", דמשמע פתיתה אחת,
יכול
הייתי לומר ש
לשנים
בלבד הוא קופלה, לכן
תלמוד לומר
"
פתים
", שיהיו בה שתי פתיתות, והיינו פתיתה לארבעה.
אי
"
פתים
",
יכול יעשנה פירורין?
-
תלמוד לומר
"
אותה
", ללמד,
אותה
[את המנחה] יפתות
לפתיתים, ולא
יפתות את ה
פתיתין לפתיתין
.
הא כיצד
הוא עושה?
מנחת ישראל
-
קופל אחד לשנים, ושנים לארבעה
-
ומבדיל
.
אבל
מנחת כהן משיח
-
היה מקפלה, וכו
'. ומקשינן על מה ששנינו שמנחת כהן משיח היה מקפלה,
והא אנן תנן
במשנתנו "מנחת כהן משיח
לא היה מקפלה
"!?
אמר
תירץ
רבה
: מנחת כהן משיח
אינו מקפלה לארבעה, אבל מקפלה לשנים
, ומשום שנאמר בה [ויקרא יב]: "על מחבת בשמן תעשה. תופיני מנחת פתים. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה", ולא נאמר בה "פתות אותה פתים".
שנינו במשנה:
רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, אין בהן פתיתה
. וכולן פותתן כזיתים:
אמר רב יוסף: האי חביצא
[תבשיל שמפררים בו פת], כך הוא דינה לענין ברכה:
אי אית בה
[אם יש בו]
פירורין
בגודל
כזית
,
מברכינן עליה
"
המוציא לחם מן הארץ
".
ו
אי לית בה פירורין כזית, מברכינן עליה
"
בורא מיני מזונות
".
אמר רב יוסף: מנא אמינא לה
[מנין למדתי דין זה]? מהא
דתניא, היה
ישראל
עומד ומקריב
[נותן לכהן להקריב]
מנחות בירושלים
, אם לא הקריב עדיין הישראל מנחה מימיו:
אומר
, מברך הישראל, "
שהחיינו וקיימנו
והגיענו
לזמן הזה
".
נטלן
הכהן
לאוכלן
[את שיירי המנחות], ו
אומר
, מברך הכהן "
המוציא לחם מן הארץ
".
ומברייתא זו מוכיח רב יוסף כדבריו:
ו
הרי
תנן
במשנתנו "
וכולן
, כל המנחות פותתן ל
פתיתין כזיתים
", הרי למדנו שעל פתיתין בגודל של כזית, מברכים עליהם "המוציא לחם מן הארץ".
אמר
תמה
ליה אביי
לרב יוסף:
ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר
שבכל המנחות הטעונות פתיתה
מפרכן
לאחר אפייתן
עד שמחזירן לסלתן
, וכי
הכי נמי דלא מברך
"
המוציא
", כיון שאין שם פירורין כזית!?
וכי תימא הכי נמי
[אכן כן], מכל מקום תיקשי:
והתניא
בברייתא אחרת:
ליקט מכולן
, מפתיתין שאין בהן כזית, וביחד יש לו
כזית, ואכלן
בפסח, הרי
אם חמץ הוא
-
ענוש כרת
.
אם מצה הוא
-
אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח
הרי שאף פירורין שאין בהם כזית חשובים הם, והוא הדין לענין ברכה, מברכים עליהם "המוציא לחם מן הארץ"!?
ומשנינן:
הכא במאי עסקינן, ב
כגון
שעירסן
, לש וצירף יחד את הפירורים לכזית שלם. ומקשינן על ישוב זה:
אי הכי
, תיקשי,
היינו דקתני עלה
דההיא ברייתא שענוש הוא עליהם כרת, ויוצא בהם ידי חובתו בפסח, "
והוא שאכלן ב
תוך שיעור
כדי אכילת פרס
".
ואי
כדבריך, שהברייתא עוסקת
ב
כגון
שעירסן
ונעשו לככר אחד, הרי "והוא
שאכלו
" [לשון יחיד]
מיבעי ליה
למימר, ולא "שאכלן", שהוא לשון רבים, ומשמע שהפירורים נפרדים!?
אלא
, מיישבת הגמרא באופן אחר את הברייתא שמפורש בה שאף פירורין פחות מכזית חשובים הם:
הכא
בברייתא ד"ליקט מכולן",
במאי עסקינן, בבא מלחם גדול
. שפתת פירורים פחות מכזית מלחם גדול, וחשובות הן אגב אביהן, שהרי בשעה שפתתן היה בלחם יותר מכזית, ולכן חייב הוא לברך ברכת המוציא על הפירורים שנטל מן הלחם.
שואלת הגמרא:
מאי הוי עלה
דחביצא [מה דין החביצא]?
רב ששת אמר: אפילו פירורין שאין בהן כזית
מברך עליהן המוציא.
אמר רבא: והוא, דאיכא
"
תוריתא דנהמא
"
עלייהו
[ובלבד שיש על הפירורין תואר מראית לחם].