מנחות 61b — התלמוד בעברית

כתיב הכא בביכורים

"ולקח הכהן הטנא מידך", וכתיב התם

בשלמים "

ידיו תביאנה

את החלב על החזה - להניף אותו תנופה",

מה כאן

בבכורים

כהן, אף להלן

בשלמים

כהן

מניף.

ומה להלן בשלמים

בעלים

מניף, כדכתיב "המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו... ידיו תביאנה... להניף".

אף כאן

בבכורים

בעלים

מניף.

הא כיצד

יתקיימו שני הלימודים, כאשר מצד אחד יש ללמוד בגזירה שוה שהכהן מניף, ומצד שני יש ללמוד מאותה גזירה שוה שהבעלים מניף?

כהן מניח ידו

תחת ידי בעלים

-

ומניף.

והוינן בה:

ולימא נמי

דבכורים טעונים תנופה

כדברי רבי יהודה.

דתניא: רבי יהודה אומר

: נאמר בסיומה של פרשת ביכורים

"והנחתו

[לטנא עם הביכורים] לפני ה' אלהיך" הנחה

זו

-

תנופה

היא.

אתה אומר "זו

-

תנופה", או אינו אלא "הנחה",

כפשוטו של מקרא?

כשהוא אומר

בתחילת הפרשה "

והניחו" הרי "הנחה" אמור, הא מה אני מקיים "והנחתו"

שבסוף הפרשה -

זו תנופה.

ומשנינן:

אמר רבא

: הא דנקט תנא דמתניתין דבכורים טעונים תנופה כדברי רבי אליעזר בן יעקב ולא קאמר כדברי רבי יהודה,

הואיל ופתח בו הכתוב תחילה,

שדרשתו של רבי אליעזר בן יעקב לתנופה בביכורים נלמדת מרישא דקרא, דכתיב "ולקח הכהן הטנא מידך". ואילו רבי יהודה יליף מסיפא דקרא, מדכתיב "והנחתו".

רב נחמן בר יצחק אמר

: הא דנקט תנא דמתניתין כדברי רבי אליעזר בן יעקב,

הואיל ורב גבריה,

שהוא חכם ביותר, דקיימא לן דמשנתו של רבי אליעזר בן יעקב היא "קב ונקי. ".

שנינו במשנה:

ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן, אחד האנשים ואחד הנשים, בישראל ולא באחרים.

והוינן בה:

מאי קאמר?

לכאורה יש סתירה בדברי תנא דמתניתין, דבתחילה נקט דאחר שלמי האנשים ואחד שלמי הנשים טעונים תנופה, ולבסוף נקט "ולא באחרים" שמשמעותו - אנשים ולא נשים!?

ומשנינן:

אמר רב יהודה: הכי קאמר

-

אחד

ה

אנשים ואחד

ה

נשים קרבנן טעון תנופה, ותנופה עצמה

נעשית

בישראל,

באנשים, המניפים את קרבנם יחד עם הכהן,

אבל לא בידי נשים,

שהכהן לבדו מניף את קרבנן.

תנו רבנן: "בני ישראל" מניפין,

לפי שנאמר בפרשת הנפת השלמים "דבר אל בני ישראל",

ואין העובדי כוכבים מניפין.

וכמו כן ממעטינן: "

בני ישראל" מניפין, ואין הנשים מניפות.

אמר רבי יוסי: מצינו שחלק הכתוב בין קרבן ישראל לקרבן עובדי כוכבים וקרבן נשים בסמיכה,

שרק קרבן אנשים ישראלים חייב בסמיכה ולא קרבן עובדי כוכבים וקרבן נשים,

יכול נחלוק

גם בין קרבן אנשים ישראלים לבין קרבנות עובד כוכבים ונשים

ב

דין

תנופה,

שרק קרבן אנשים יהיה בו דין תנופה ולא בקרבנות עובד כוכבים ונשים, שהרי הלימוד בסמיכה ובתנופה הוא מאותו לימוד, דבשניהם כתיב "בני ישראל", וכמו דממעטינן מ"בני ישראל" האמור בסמיכה שלא יהיה נוהג כלל דין סמיכה בקרבנות עכו"ם ונשים, כן נמעט מ"בני ישראל" האמור בתנופה דלא ינהג בהם דין תנופה כלל?

לא

נחלוק הכי! כי

מה לי חלק בסמיכה

[דהיינו, יש טעם להא דחילק הכתוב בדין סמיכה בין קרבן אנשים לבין קרבנות עכו"ם האשה, שאינו נוהג בהם כלל] לפי

שהסמיכה

היא

בבעלים

עצמן דממעט קרא שלוחו של אדם לסמיכה מדכתיב "ידו", ולפי שמיעט הכתוב מישהו אחר מלבד הבעלים, ומיעט הכתוב עכו"ם ואשה, שוב אין הכהן יכול לסמוך במקומם של העכו"ם והנשים, ולכן התמעט קרבנם לגמרי מדין סמיכה. אבל בתנופה לא מיעט הכתוב מישהו אחר מלבד הבעלים. הילכך, וכי

נחלוק בתנופה

בין קרבן ישראלים לקרבנות עכו"ם ואשה!? אלא ודאי נאמר שכל מה שמיעט הכתוב עכו"ם ואשה מתנופה הוא רק שהם לא יעשו את התנופה בעצמם, אבל קרבנם טעון תנופה,

שהתנופה

הרי נעשית גם כן

בכהנים.

אם כן מה תלמוד לומר

בדין תנופה

"בני ישראל",

לאחר שגם קרבן עכו"ם ואשה טעון תנופה? לומר לך, רק

"בני ישראל" מניפין, ואין העובדי כוכבים מניפין.

וכן לומר לך, רק

"בני ישראל"

מניפין,

ואין הנשים מניפות.

תניא אידך

: כתיב בפרשת תנופה של שלמים

"בני ישראל", אין לי אלא בני ישראל. גרים ועבדים משוחררין, מנין

שגם הם מניפים?

תלמוד לומר "המקריב"

כל דהוא!

אתה אומר שהבעלים הנקרא "מקריב" הוא המניף,

או אינו "המקריב" אלא כהן,

שהוא

המקריב

את החלב, והוא יניף, ולא הבעלים!?

תשובתך:

כשהוא אומר

"המקריב את זבח שלמיו -

ידיו תביאנה

... להניף",

הרי

בעלים אמור

שהוא מניף,

הא כיצד

יתקיימו שני המקראות, כשמצד אחד למדנו שהבעלים מניף כדכתיב "ידיו תביאנה" ומצד שני משמע שהכהן המקריב את החלב הוא המניף?

כהן מניח ידיו תחת ידי הבעלים

-

ומניף.