מנחות 44a — התלמוד בעברית

ומשני:

עבד

זיל

מזולזל הוא

טפי

מאשה, לכן צריך לברך על ענין זה ברכה בפני עצמה.

תנו רבנן: חלזון,

זהו תוארו: מראה

גופו דומה לים, וברייתו

[תבנית דיוקנו]

דומה

לדג

,

ועולה

מן הארץ

אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין

פתילי

תכלת, ולפיכך,

כיון שאינו עולה אלא אחת לשבעים שנה,

דמיו יקרים.

תניא, אמר רבי נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה

ובעולם הבא, אבל איני יודע כמה

שכרה.

צא ולמד ממצות ציצית,

שנחשבת מצוה קלה שהיא רק עשה

61 .

מעשה באדם אחד שהיה זהיר

במצות ציצית.

אירע ש

שמע

אותו אדם

שיש זונה

אחת

בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן

שיבוא אצלה,

כשהגיע

זמנו בא וישב על הפתח, נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר לך ארבע מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא: יכנס! ונכנס, הציעה לו שבע מטות

זו גבוהה מזו

שש של כסף, ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, ו

למטה ה

עליונה

היה סולם

של זהב. עלתה וישבה על גבי

המטה ה

עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה.

נעשה נס ו

באו ארבעת ציציותיו וטפחו לו על פניו,

מיד

נשמט

ממיטות אלו

וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע, אמרה לו: גפה של רומי,

נשבעת אני בחיי המלך, שהוא שרה של רומי,

שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית

בי

שלכך נשמטת וירדת

! אמר לה, העבודה

[נשבע אני]

שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא

ישנה

מצוה אחת

ש

ציוונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה "אני ה' אלהיכם" שתי פעמים,

אחת בתחילת הפסוק האחרון בפרשה ואחת בסופו ללמדך:

אני הוא שעתיד ליפרע

מן העוברים על מצוותי,

ואני הוא שעתיד לשלם שכר

לשומרי מצוותי.

ועכשיו

כשעליתי אליך

נדמו עלי

ציציותי שטפחו בפני

כארבעה עדים

המעידים על כך שעתיד ה' להיפרע מעוברי רצונו.

אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם

בית

מדרשך שאתה למד בו תורה!

השיב ו

כתב

לה כל אשר שאלה

ונתן בידה.

עמדה

אותה אשה

וחילקה כל נכסיה, שליש

נתנה

למלכות

שיניחוה להתגייר,

ושליש

מנכסיה חילקה

לעניים, ושליש

מכרה ו

נטלה

המעות

בידה חוץ מאותן מצעות

שאותם לא מכרה אלא לקחה אותן עמה,

ובאת לבית מדרשו של רבי חייא,

ו

אמרה לו

לרבי חייא:

רבי, צוה עלי

לתלמידך ו

יעשוני גיורת

,

אמר לה: בתי, שמא

לא באת להתגייר אלא משום ש

עיניך נתת באחד מן התלמידים

ואין מקבלין גרים לשם אישות

הוציאה כתב מידה

[הוא הכתב שקיבלה מאותו אדם שלמד בישיבה זו],

ונתנה לו,

וסיפרה לו את כל המאורע שלשם שמים היא מתגיירת לפי ששמעה מאותו תלמיד נס גדול של סגולת מצות ציצית שטפחו לו ארבעת ציציותיו על פניו, כיון ששמע כך,

אמר לה: לכי זכי במקח ך!

הלכה ונתגיירה, ונישאה לאותו תלמיד,

ואותן מצעות

של כסף וזהב

שהציעה לו

בתחילה

באיסור

-

הציעה לו

עתה

בהיתר,

ו

זה

היה

מתן שכרו בעולם הזה

,

ולעולם הבא איני יודע כמה

מתן שכרה של מצוה.

אמר רב יהודה: טלית שאולה, עד שלשים יום פטורה מן הציצית

שצריך שיהא הבגד שלו, דדרשינן "כסותך" ולא של אחרים ,

מיכן ואילך,

אף על פי ששאולה היא,

חייבת

בציצית, מדרבנן.

תניא נמי הכי

גבי מזוזה:

הדר בפונדקי

[בית שלנים בו עוברים ושבים]

בארץ ישראל, והשוכר בית בחוץ לארץ, כל

שלשים יום פטור מן המזוזה. מיכן ואילך, חייב

במזוזה.

אבל השוכר בית בארץ ישראל,

אף על פי שאין זה ביתו,

עושה מזוזה לאלתר,

מיד בכניסתו,

משום

שעל ידי זה יתרבה

ישוב

ארץ ישראל,

שהרי הקובע מזוזה אסור לו ליטלה משם אפילו כשיוצא מדירתו, כדאמרינן בבבא מציעא [דף קב א], לכן אם יקבע מזוזה בדירתו השכורה, בקושי יצא ממנה, מפני שיצטרך לטרוח במזוזות חדשות לדירתו האחרת, ואף אם יעזוב דירה זו, ישכרנה ישראל אחר בקלות כיון שיש בה מזוזות, ועל ידי זה שחייבוהו לקבוע מזוזה בדירתו השכורה נמצאת ארץ ישראל מיושבת

67 .

שנינו במשנה:

תפלה של יד אינה מעכבת

את של ראש ותפלה של ראש אינה מעכבת את של יד, ואם הניח אחת מהם, קיים את אותה מצוה בפני עצמה.

אמר רב חסדא: לא שנו

שאין תפילין של יד וראש מעכבות זו את זו,

אלא שיש לו

שתיהן והניח אחת,

אבל אין לו

אלא אחת והניחה,

מעכבת

ולא קיים אף מצוה אחת.

אמרו לו

: וכי

אמרת

כן? שאפילו מצוה אחת לא קיים?

אמר להו

רב חסדא:

לא

אמרתי כך! שחזר בו מדין שאמר תחילה. ואמר: וכי תעלה על דעתך ד

מאן דלית ליה תרי מצות

אלא אחת,

חד מצוה נמי לא ליעביד?!

אלא ודאי דכשאין לו אלא אחת, יניחנה, שאין מעכבות זו את זו ולא כפי שסברתי בתחילה.

והוינן בה:

ומעיקרא,

דאמר רב חסדא דכשאין לו אלא אחת מעכבות זו את זו ולא יניחנה,

מאי קסבר?

ומשנינן: סבר דלא יניח האחת

גזירה שמא

יפשע,

שאם אתה מניחו להניח תפלה אחת, יפשע ולא יקנה האחרת שחסרה לו. ולכך גזרו שלא יניח כלל שמעכבות הן זו את זו וממילא יקנה את האחרת כדי לקיים מצות תפילין. ולבסוף, חזר בו רב חסדא וסבר שלא אוסרים להניח אחת ויקיים על כל פנים מצוה אחת.

אמר רב ששת: כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה

מצוות

עשה,

שהרי ארבע פרשיות יש בתפילין, ועל כל פרשה נאמרו שני עשין, א. "וקשרתם לאות על ידך", ב. "והיו לטוטפות בין עינך" הרי כאן שמונה.

וכל שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה

מצוות

עשה,

א. "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", ב. "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת", ג. "והיה לכם לציצית", ד. "וראיתם אותו" , ה. "גדילים תעשה לך".

וכל כהן שאינו עולה לדוכן

לברך את העם בברכת כהנים

עובר

בשלשה

מצוות

עשה

האמורות בברכת כהנים: א. "כה תברכו את בני ישראל", ב. "אמור להם יברכך ה' וישמרך וגו'", ג. "ושמו את שמי על בני ישראל".

וכל מי שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני

מצוות

עשה,

דכתיב בפרשת שמע ישראל "

וכתבתם

על מזוזות ביתך", וכן כתיב בפרשת והיה אם שמוע "

וכתבתם

על מזוזות ביתך", הרי כאן שתי מצוות עשה.