גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
מנחות 36a — התלמוד בעברית
אמר רב חסדא: סח בין הנחת תפילה של יד להנחת תפילה של ראש חוזר ומברך על של ראש! ודייקינן: סח, אין, צריך לברך על של ראש, אך אם לא סח, לא מברך על של ראש. וקשה, והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבי…
הטקסט המקורי — מנחות 36a
אמר רב חסדא: סח בין
הנחת
תפילה
של יד להנחת
תפילה
של ראש
חוזר ומברך
על של ראש!
ודייקינן:
סח, אין,
צריך לברך על של ראש, אך אם
לא סח, לא
מברך על של ראש.
וקשה,
והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבי יוחנן: על תפלה של יד אומר "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין", על תפילין של ראש אומר "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין".
ומוכח מדברי רב חייא שבין סח בין לא סח מברך שתים, אחת על של יד ואחת על של ראש? ומתרצינן:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו
לפרש שאם
לא סח
בין הנחת תפילה של יד לתפילה של ראש
מברך אחת
רק על של יד בלבד, ופוטר בברכה זו גם את של ראש, ורק אם
סח
בין הנחת תפילה של יד לשל ראש
מברך שתים
דהיינו שמברך על של ראש ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות תפילין" בנוסף לברכה שבירך על של יד, וזהו ששלח רב חייא, שבאופן זה שסח יברך שתים.
תנא: סח בין
הנחת
תפילה
של יד
ל
הנחת
תפילה
של ראש ולא בירך ברכה על של ראש
עבירה היא בידו
שהרי נתחייב ברכה על של ראש ונמצא מניח תפילין של ראש בלא ברכה ,
וחוזר עליה
על עבירה זו
מערכי המלחמה
כמבואר במסכת סוטה [דף מ"ד] על הפסוק "מי האיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו" וזהו הירא מעבירות שבידו, ועבירה זו של הנחת תפילה של ראש בלא ברכה גם היא נחשבת לעבירה לענין שישוב הירא ממנה לביתו.
תנא
: כשהוא מניח תפילין,
מניח
את
של יד
תחלה
ואחר כך מניח
את
של ראש. וכשהוא חולץ
את התפילין
חולץ
את
של ראש
תחלה
ואחר כך חולץ
את תפילין
של יד.
והוינן בה:
בשלמא
זה שאומרים
כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש,
למדים זאת מ
דכתיב
בפסוק: "
וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך"
הרי שפירש לנו הכתוב סדר הנחת תפילין: של יד תחילה ואחר כך של ראש.
אלא
דין זה
כשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד, מנלן?
אמר רבה: רב הונא אסברה לי
שלומדים את סדר חליצת התפילין מזה ש
אמר קרא
: "
והיו לטוטפת בין עיניך". כל זמן שבין עיניך יהו שתים!
ואם יקדים לחלוץ את של יד הרי ישאר עם תפילה אחת בלבד בין עיניו.
תנו רבנן: תפילין
שהניחן קודם עמוד השחר ועדיין לא הגיע זמן תפילין,
מאימתי מברך עליהם? משעת הנחתן!
משעה שהגיע זמן שאפשר להניחם, והיינו משיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות.
כיצד? היה משכים לצאת לדרך
לפני זמן הנחת תפילין,
ומתיירא שמא יאבדו
התפילין אם ישא אותם בידו,
מניחן
בראשו בלא ברכה.
וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהם
. שהמשמוש הוא כמו הנחה.
ועד מתי מניחן? עד שתשקע החמה. רבי יעקב אומר: עד שתכלה רגל מן השוק
לאחר חשיכה [חצי שעה כדאמרינן במסכת שבת דף כ"א לענין נר חנוכה]
וחכמים אומרים: עד זמן שינה
עד שהולך לישון יכול להשאירן עליו.
ומודים חכמים ורבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר
אחר השקיעה
ומניחן
משום שלילה לאו זמן תפילין, [ולחלצן אין צריך, שאף למ"ד לילה לאו זמן תפילין האיסור בלילה הוא רק להניחן, ואם כבר מונחין עליו אינו עובר איסור עיין בספר טהרת הקודש כאן, ובביאור הגר"א סימן ל' סעיף ב'].
אמר רב נחמן: הלכה כרבי יעקב שאמר
מניח תפילין עד זמן שתכלה רגל מן השוק, וראיה לדבר שכך היא ההלכה דהא רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו
התפללו בתפילין
באורתא
תפלת ערבית.
איכא דאמרי: אמר רב נחמן: אין הלכה כרבי יעקב.