מנחות 29b — התלמוד בעברית

אגרא, חמוה

חמיו של

רבי אבא

איפסיקא ליה כרעא דה"י,

שאירע שנפסקה הרגל הימנית של הה"י [בפרשת "קדש לי כל בכור" שבתפילין] שבמילה "ויאמר משה אל

העם

זכור את היום הזה",

בניקבא

על ידי שהרגל ניקבה.

אתא לקמיה דרבי אבא. אמר ליה: אם נשתייר בו

ברגל של הה"י

כשיעור אות

[יו"ד]

קטנה כשר, ואם לאו,

הרי הוא

פסול!

ראמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי, איפסיקא ליה כרעא דוי"ו

אירע לו בפרשת "והיה כי יביאך" שבתפילין שנפסקה הרגל של הוי"ו שבמילה "

ויהרג

ה' כל בכור"

בניקבא

על ידי זה שהרגל ניקבה, והיתה אותה הוי"ו נראית כמו יו"ד.

אתא לקמיה דרבי זירא. אמר ליה

רבי זירא

זיל אייתי ינוקא, דלא חכים ולא טפש,

לך ותביא תינוק שאינו חכם [שאם הוא חכם יבין שאי אפשר לומר ייהרג ה' שזהו גידוף כלפי מעלה. ובהכרח יקרא כאלו כתוב ויהרוג ה'], ואינו טפש. [שאם הוא טפש אינו יודע לקרוא רק אות שלמה] וחזי

אי קרי ליה

אם יקרא אותו תינוק את המילה "

ויהרג" כשר,

שהאות כשירה הואיל ונקראת בתור וי"ו.

אי לא

יקרא אותה בתור וי"ו אם כן משמעות המילה "

יהרג" הוא, ופסול,

שמאחר והאות וי"ו נקראת בתור אות יו"ד נמצא שחסרה אות אחת בתפילין

34 .

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה

למרום

לקבל את התורה,

מצאו

משה

להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים

כגון התגין של ספר תורה

לאותיות

התורה.

אמר לפניו: רבונו של עולם מי מעכב על ידך?!

מדוע אתה צריך להוסיף עוד על האותיות את הכתרים.

אמר לו: אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות

מאותם כתרים!

אמר לו

משה רבינו:

הראהו לי?!

אמר לו הקב"ה למשה:

חזור לאחורך!

[שהראהו הקב"ה למשה, במראה הנבואה, כאילו הוא נמצא בבית מדרשו של רבי עקיבא, ושומע את קולו של הקב"ה לצעוד אחורה].

הלך

משה רבינו

וישב בסוף שמונה שורות

של התלמידים שהיו יושבים לפני רבי עקיבא,

ולא היה יודע מה הן אומרים,

שלא הבין משה רבינו את המשא ומתן שלהם בדברי תורה

35 .

תשש כוחו

של משה רבינו, שחלשה דעתו שאינו מבין את צורת הלימוד שבבית מדרשו של רבי עקיבא.

כיון שהגיע

רבי עקיבא

לדבר שצריך לתת בו טעם

[נימוק]

אמרו לו תלמידיו

לרבי עקיבא:

רבי, מנין לך

דבר זה?

אמר להן

רבי עקיבא: דבר זה הוא

הלכה

שנאמרה

למשה מסיני

[שכך הוא הדין במסורת ממשה רבינו ואין צורך לנמקו ולהוכיחו מסברא או ממידה שהתורה נדרשת בה]. מיד

נתיישבה דעתו

של משה רבינו!

חזר

משה רבינו

לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו

:

רבונו של עולם! יש לך אדם כזה, ואתה נותן

תורה על ידי,

ולא על ידו!?

אמר לו

הקדוש ברוך הוא

שתוק! כך עלה במחשבה לפני.

[ואין אתה יכול לעמוד על סוף דעתי]

אמר לפניו

משה רבינו,

רבונו של עולם! הראיתני תורתו

של רבי עקיבא,

הראיני

מתן

שכרו. אמר לו חזור לאחוריך

וראה במראה הנבואה

! חזר לאחוריו, וראה ששוקלין

הרומאים את

בשרו

של רבי עקיבא

במקולין

באיטליז, מקום שהקצבין שוקלין את הבשר [לאחר שנהרג על קידוש ה' שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל].

אמר לפניו: רבונו של עולם! זו תורה וזו שכרה?!

וכי זהו השכר שמגיע לרבי עקיבא?

אמר לו

הקדוש ברוך הוא

שתוק!

כך עלה במחשבה לפני!

[רבי עקיבא נידון על פי מה שעלה במחשבה לפני הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במדת הדין] [עפ"י הגר"א והצ"ק].

אמר רבא: שבעה אותיות

שבספר תורה, תפילין, ומזוזות וכן בשאר ספרי הנביאים הכתובים והמגילות

צריכות

כל אחת מהן

שלשה זיונין

תגין קטנים בראשם. ואותם שלשה תגים אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד נוטה למעלה

36 .

ואלו הן

האותיות:

שעטנ"ז ג"ץ

ש', ע', ט', נ', ז', ג', ץ', והוא הדין לנו"ן סופית ולצד"י רגיל.

אמר רב אשי: חזינא להו

ראיתי

לספרי דווקני

לסופרים המדקדקים לכתוב כתב מיושר

דחטרי להו לגגיה דחי"ת

שהגביהו את הרגל השמאלית של האות ח' למעלה [ויש מפרשים שהיו מגביהים את אמצע גגו של הח' כמו חטוטרת של גמל ].

ותלו ליה לכרעיה דה"י,

ואת הרגל השמאלית של הה"י תלו באויר כמו שאנו עושים. ולא חברו אותה לגג האות. וזו צורת הה

39 .

והטעם

דחטרי להו לגגיה דחי"ת, כלומר

להראות ולרמז

חי הוא

הקדוש ברוך הוא והוא שוכן

ברומו של עולם,

שהחית היינו "חי", והחטוטרת מצביעה כלפי מעלה.

והטעם

דתלו ליה לכרעיה דה"י

הוא

כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרב אמי: מאי

הוא הביאור במה

דכתיב

בפסוק "

בטחו בה' עדי

עד כי ביה ה' צור עולמים"? אמר ליה

רב אמי:

כל התולה בטחונו בהקדוש ברוך הוא, הוה לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא.

וזהו באור הפסוק: בגלל שבטחו בה' עדי עד, יש להם ביה ה' צור ומחסה לעולמים, בשני העולמים, העולם הזה והעולם הבא.

אמר ליה

רבי יהודה נשיאה:

אנא הכי קא קשיא לי

זהו מה שקשה לי בפסוק הזה:

מאי שנא דכתיב

בפסוק "

ביה" ולא כתיב "יה".

אמר ליה רב אמי: באור הפסוק כך הוא

כדדרש רבי יהודה בר רבי אילעאי: אלו שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא, אחד ב

אות

ה"י ואחד ב

אות

יו"ד,

שחלק הקדוש ברוך הוא את שמו לשתי אותיות, ובכל אחת מהן ברא עולם אחר. [וזהו באור הפסוק - "כי ביה ה' צור עולמים", שבשתי אותיות האלו יוד והא ברא ה' את שתי העולמות].

ועדיין

איני יודע אם העולם הבא

נברא

ביו"ד, והעולם הזה

נברא

בה"י,

או

אם העולם

הזה

נברא

ביו"ד, והעולם הבא

נברא

בה"י?!

כשהוא אומר

בפסוק בפרשת בראשית, "

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"

ודרשינן

אל תקרי "בהבראם", אלא בה"י בראם!

הוי אומר, מוכח מכאן,

שהעולם הזה

הוא זה שנברא

בה"י, והעולם הבא

הוא זה שנברא

ביו"ד.

ומפרש רב יהודה בר רבי אלעאי:

ומפני מה נברא העולם בה"י

שהוא פתוח למטה,

מפני

שהעולם הזה

דומה לאכסדרה

שפתוחה היא לגמרי בדופן אחד, וכך העולם הזה פתוח הוא

שכל הרוצה לצאת

לתרבות רעה

יצא,

והיינו שהבחירה היא בידי האדם!

ומאי טעמא תליא כרעיה

תלויה הרגל הפנימית של הה"י ואינה מחוברת לגגו?

ללמדך:

דאי הדר

שאם יחזור אותו החוטא

בתשובה, מעיילי ליה

מעלין אותו באותו הפתח העליון שבין הרגל השמאלית והגג של הה"י, ומקבלין אותו בחזרה.

ופרכינן:

וליעייל

שיכנס אותו חוטא

בהך

פתח התחתון שיצא בו, ומדוע צריכים פתח מיוחד שיוכל לחזור בו בתשובה? ומפרשינן:

לא מסתייעא מילתא

אין הדבר אפשרי! וכדברי

ריש לקיש

:

דאמר ריש לקיש: מאי

הוא באור הפסוק

דכתיב

במשלי "

אם ללצים

-

הוא יליץ, ולענוים יתן חן"?!

ללמדך: מי שהוא

בא ליטמא פותחין לו

פתח להיות לץ

40 .

אבל מי שהוא

בא לטהר,

אחר שחטא,

מסייעין אותו,

שצריך הוא סיוע מן השמים מפני יצר הרע המונע בעדו מלשוב, הלכך פתחו עבורו פתח מיוחד כדי שיוכל לשוב ולא די לו בפתח התחתון.

ומאי טעמא אית

ליה לה"י

תאגא,

שהוא כתר קטן בצדו השמאלי של גגו?

כי

אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו, אני קושר לו כתר!

ומפני מה נברא העולם הבא ביו"ד?

מפני

שצדיקים שבו מועטים

ודומים הם ליו"ד שהוא אות קטנה.

ומפני מה כפוף ראשו

של היו"ד?

מפני שצדיקים שבו

בעולם הבא

כפוף ראשיהם

מפני שהאחד מתביש מחבירו.

מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה,

וכבודו של זה גדול משל זה.

אמר רב יוסף: הני תרתי מילי,

שתי הלכות,

אמר רב בספרים

בהלכות ספרי תורה, [ולקמן תתפרש ההלכה השניה]

ותניא תיובתיה

ובברייתא שנינו שלא כדבריו.

חדא,

הלכה אחת היא

הא דאמר רב

: ספר תורה שיש בו שתי טעויות בכל דף ודף מדפי הספר

יתקן

את הספר. והיינו, שאפשר לתקנו ולהכשירו. אבל כשיש בספר תורה

שלש

טעויות בכל דף

יגנז!

שאי אפשר לתקנו.

ותניא תיובתיה

דרב, ששנינו:

שלש

טעויות שנמצא בכל דף

יתקן, ארבע

טעויות

יגנז!

תנא: אם יש בו

בספר תורה

דף אחת שלימה

בלא טעות,

מצלת על כולן.

שאפילו יש ארבע טעויות בכל דף, אותו דף שאין בו טעות מציל את הספר כולו, שאפשר לתקנו.

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא

מה שאמרנו שדף אחת שלימה מצלת על כולו, זה דווקא

דכתיב רוביה

דספרא שפיר.

שרוב האותיות כתובים בלא טעויות. ואז אף על פי שבכל דף ודף יש ארבע טעויות ויותר, מכל מקום כיון שרובו של הדף הוא בלי טעויות, מציל הדף השלם שאין בו טעות את כל הספר [עפ"י השטמ"ק].

אמר ליה אביי לרב יוסף: אי אית בההוא דף

שלם

שלש טעויות מאי?

האם נאמר שמה שדף אחד שלם מציל את הספר הוא דוקא כאשר הדף הזה שלם לגמרי בלי שום טעות. או שנאמר שכל דף שאין בו ארבע טעויות, אפילו שיש בו שלש טעויות גם כן נחשב לדף שלם, ומציל את כל הספר!?

אמר ליה

רב יוסף:

הואיל

וספר תורה שיש בו שלש טעויות בכל דף

איתיהיב לאיתקוני,

ניתן הוא לתקון

מיתקן!

מתקן הוא את הדף שיש בו רק שלש טעויות. וממילא מציל הוא את כל הספר תורה אף על פי שיש טעויות בכל שאר הדפים ואפשר לתקן על ידו את כל הספר.

והני מילי

דאמרינן דאם איכא ארבע טעויות בדף יגנז,

בחסירות

שחסרו ממנו אותיות.

אבל

אם הפסול הוא

ביתירות

שיתר אותיות או מילים

לית לן בה!

שאין הספר פסול, אלא גורר את היתירות והספר כשר.

מבארת הגמרא:

חסירות מאי טעמא לא

מהני תקון?

אמר רב כהנא: משום דמיחזי

שנראה הספר תורה

כמנומר!

כשכותב ומוסיף בין השיטין את מה שחיסר. אבל ביתירות אין גרידת האותיות מכערת את הספר כל כך, ואינו נראה כמנומר.

אגרא, חמוה

חמיו

דרבי אבא, הוה ליה

ארבע אותיות

יתירות

בכל דף

בסיפריה

בספר התורה שלו.

אתא לקמיה דרבי אבא

לשאול אותו האם הספר תורה טעון גניזה.