גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
מנחות 18a — התלמוד בעברית
ב. ורבי יהודה סבר רק בהנך באותם שחשב עליהם שלא כדרכם, דהיינו מאכילת מזבח לאדם או להיפך פליגי רבנן על רבי אליעזר - ומכשירים. אבל מחשבת להניח שהיא מחשבה בדבר שדרכו בכך, דברי הכל פסול מדרבנן. מאי טעמא…
הטקסט המקורי — מנחות 18a
ב.
ורבי יהודה סבר
רק
בהנך
באותם שחשב עליהם שלא כדרכם, דהיינו מאכילת מזבח לאדם או להיפך
פליגי
רבנן על רבי אליעזר - ומכשירים. אבל מחשבת
להניח
שהיא מחשבה בדבר שדרכו בכך,
דברי הכל פסול
מדרבנן.
מאי טעמא
פסול מדרבנן?
גזירה
במחשב להניח
מקצת דמו
למחר
אטו
מחשב להניח
כל דמו
למחר,
ו
מחשבה להניח
כל דמו
למחר הרי הוא
פסולא דאורייתא!
ומצאנו שרבי יהודה סובר שמחשבת הינוח פוסלת.
דתניא: אמר להם רבי יהודה
לחכמים שסוברים שאין מחשבת הינוח פוסלת מהתורה, גם כשמחשב להניח כל דמו: וכי
אי אתם מודים לי שאם הניחו למחר ש
הוא
פסול
, ומכיון שמניח למחר פסול, אף אם
חישב להניחו למחר נמי
הרי הוא
פסול!
וטעמו של רבי יהודה הוא, כיון שאילו יעשה את הדבר בפועל ייפסל הקרבן, אף מחשבה פוסלתו.
ג.
ואתא רבי אלעזר למימר
-
אף בזו,
במחשבת הינוח נחלקו, ש
רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין!
והוינן בה:
ו
כי
סבר רבי יהודה
כי חשב
להניח מדמו למחר דברי הכל פסול?!
והתניא: אמר רבי: כשהלכתי למצות מדותי,
לשאול ספיקותי,
אצל רבי אלעזר בן שמוע, ואמרי לה
ויש אומרים שכך אמר רבי: כשהלכתי
למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע,
ללמוד ולמצות מחכמתו,
מצאתי
את
יוסף הבבלי יושב לפניו. והיה חביב לו
יוסף לרבי אלעזר
ביותר.
ועסקו בהלכות
עד
שהגיעו להלכה
אחת. אמר לו
יוסף לרבי אלעזר:
רבי, השוחט את הזבח
על מנת
להניח מדמו למחר, מהו?
האם זו מחשבת פסול, או שמא רק כשחושב לאכול או להקטיר למחר הרי זו מחשבה הפוסלת, ולא כשחושב להניח למחר בלבד.
ב
שחרית, אמר לו
רבי אלעזר:
כשר!
ב
צהרים
שאלו שוב,
אמר לו: כשר!
ב
מנחה
שאלו שוב,
אמר לו: כשר! ערבית
שאלו שוב, ואז
אמר לו: כשר, אלא שרבי אליעזר פוסל!
צהבו פניו של יוסף הבבלי
מחמת שמחה,
אמר לו
רבי אלעזר:
יוסף! כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו,
שמה שאמרתי לך שהזבח כשר, לא היה נראה לך שזוהי ההלכה,
עד עתה
שאמרתי לך - פסול!?
אמר לו
יוסף:
הן רבי הן,
אכן כיוונת קודם לכן להלכה,
אלא
לכך צהבו פני לבסוף, מפני
שרבי יהודה
-
"פסול", שנה לי! וחזרתי על כל תלמידיו
של רבי יהודה
ובקשתי לי חבר
שיאמר כן משמו של רבי יהודה
ולא מצאתי
וחששתי שמא שכחתי וטעיתי בדבריו של רבי יהודה.
עכשיו, ששנית לי
-
פסול, החזרת לי אבדתי!
זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע. אמר: אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר! קרא עליו המקרא הזה "מה אהבתי תורתיך כל היום היא שיחתי"!
[עיין "אמונה ובטחון" לחזון איש פרק ג - כ]
ועוד אמר לו רבי אלעזר בן שמוע:
הא
שאמר לך רבי יהודה "פסול", לא משום שהלכה כן, אלא
מפני שרבי יהודה בנו של רבי אילעאי, ורבי אילעאי תלמידו של רבי אליעזר, לפיכך שנה לך
רבי יהודה
משנת רבי אליעזר
הואיל וחביבה עליו.
ומסקינן לקושיא:
ואי סלקא דעתך
שרבי יהודה שלימד את יוסף הבבלי "
דברי הכל פסול"
על מחשבת "להניח"
אתנייה
לימד לו,
מאי "החזרת לי אבדתי"
שאמר לו יוסף לרבי אלעזר, והרי גם כששמע מרבי אלעזר בן שמוע את דברי רבי יהודה, אין זה אותם דברים ששמע יוסף הבבלי מרבי יהודה, ד
איהו
, רבי אלעזר,
נמי פלוגתא
[כשר, ורבי אליעזר פוסל].
קאמר ליה,
ואילו יוסף הבבלי שמע מרבי יהודה שלפי כולם פסול?
ומתרצינן:
אלא מאי
רצונך להוכיח מכאן, שגם לפי רבי יהודה מחשבת הינוח היא מחלוקת, ו
"כשר, ורבי אליעזר פוסל" אתנייה
רבי יהודה ליוסף הבבלי, וכמו שאמר רבי אלעזר בן שמוע.
אי הכי מאי
האי שאמר רבי אלעזר בן שמוע ליוסף הבבלי,
"הא מפני"
וכו', שמשמע שהוצרך לתת טעם למה שנה רבי יהודה את דברי רבי אליעזר שפוסל, הרי אין הלכה כמו רבי אליעזר, ו
הא אנן נמי פלוגתא קא מתנינן,
שבכל מקום גם אנו שונים אף את דברי היחיד, אף שהם נגד הרבים? [עפ"י ביאור הרש"ש].
ומסקינן לתירוצא:
אלא, לעולם "דברי הכל פסול" אתנייה
רבי יהודה ליוסף הבבלי. ומה שהקשית "
ומאי החזרת לי אבדתי"
שאמר יוסף, הרי רבי אלעזר בן שמוע אמר לו שזה מחלוקת, ולא כדברי רבי יהודה? הכי קאמר:
דאהדר ליה
דאיכא
מיהא שום פסלות בעולם.
כיון שאמר לו רבי אלעזר שיש דיעה הסוברת דפסול ב"להניח", הוא החזיר לו אבדתו בכך, שמעתה הוא יכול לשנות משום רבי יהודה דלדברי הכל פסול.
סדר המנחה
:
הנודר או הנודב מנחת סולת מביא עשרון סולת ולוג שמן. ונותן תחילה מעט שמן בכלי, ונותן הסולת עליו. וחוזר ויוצק מעט שמן על הסולת, ובולל הכל יחד. ואחר כך, יוצק עליה את מותר השמן הנשאר מהלוג, ונותן עליה לבונה, ומביאה אל הכהן. והכהן מגישה למזבח בקרן דרומית מערבית, בחוד הזוית, ואחר כך קומץ הכהן מהמנחה, ומלקט את הלבונה ומולחם, ומקטירם על גבי המזבח, והשיריים נאכלים לכהנים.
ויש מנחות שאחר הבלילה בשמן נאפות הן, ואחר אפייתן פותתן לפתיתים בגודל של כזית, ויוצק עליהם את השמן הנשאר מהלוג, והכהן קומץ מהפתיתים ומקטיר על המזבח.
מתניתין:
לא יצק את השמן על המנחה והיינו יציקה אחרונה של מותר השמן, אלא נתן את כל לוג השמן בכלי קודם עשיית המנחה, וכן אם
לא בלל
את השמן עם הסולת,
ולא פתת
את המנחה באותן מנחות הצריכות פתיתה ,
ולא מלח, ולא הניף
את אותה המנחה הטעונה תנופה, כגון מנחת סוטה ומנחת העומר, וכן אם
לא הגיש
למזבח,
או שפתתן פתים "מרובות",
שהיו הפתיתים גדולים מכזית,
ו
כן אם
לא משחן
את אותן המנחות הטעונות משיחה [והיא מנחה הבאה רקיקין, שדינה למשוח את הרקיקין מלוג השמן המובא עם המנחה]
כשירה
המנחה גם אם לא עשה את כל אלו.
גמרא:
והוינן בה:
מאי "לא יצק"
האמור במתניתין?
אילימא לא יצק כלל,
מדוע המנחה כשירה, והא
עיכובא כתיב בה
שהרי דין יציקה כתבה התורה פעמיים, ויש לנו כלל "כל דבר שחזר ושנה הכתוב במנחה, אינו אלא לעכב". ואם כן הדין ביציקה שאם לא עשאה פסולה המנחה?
אלא,
כך פירוש המשנה:
לא יצק כהן אלא זר
כשירה , שהיציקה היא מעבודות הכשירות בזר
18 .
ומקשינן:
אי הכי "לא בלל"
שכתוב במשנה
נמי
נפרש כן ש
לא בלל כהן אלא זר,
ונדייק מזה, דוקא כשבלל הזר כשירה,
הא לא בלל כלל פסולה,