מנחות 108a — התלמוד בעברית

ג.

והכבשים

[בני שנה] שהובאו לאשם נזיר ואשם מצורע, שאם אבדו ונמצאו יפלו דמיהם לנדבה.

ד.

והשעירים

של חטאות הציבור שנאבדו ונמצאו.

ה.

והמותרות

, כגון מי שמקריב אחד מכל אלו, והפריש מעות לשם כך והוזלו בהמות וניתותרו המעות, שהם הולכים לנדבה.

ו.

והמעה

, היא מעה קטנה הקרויה "קלבון", שמוסיפים שנים ששקלו שקליהם בשותפות.

ומפרשת הגמרא:

כולהו

כל שאר האמוראים

כחזקיה

[שיהא שלום זה עם זה]

לא אמרי

בטעם ששת הקופות, משום ד

לאנצויי לא חיישינן

[אין חשש למריבה בין בתי האבות]

דכל חד וחד יומיה קא עביד

, [כי כל בית אב עושה את מה שנפל לו באותו יום], כלומר, אין זה מן הדין שיתבע בית אב שלא הקרבו קרבנות הנדבה ביומו שיתנו לו מן העורות, כי די לו בעורות שקיבל ביומו משאר קרבנות שהובאו באותו יום.

ו

כרבי יוחנן

[כדי שלא יתעפשו]

לא אמרי

, משום ד

לאיעפושי לא חיישי

[אין הם חוששים לעיפוש].

כזעירי

[כנגד פר עגל איל כבש גדי ושעיר]

לא אמרי

, משום ד

כיחידאה

היינו כרבי -

לא מוקמי

.

כבר פדא

[כנגד פרים אילים כבשים שעירים מותות ומעה]

נמי לא אמרי

, משום ד"

מותרות!?

כלומר, וכי אפשר לומר שקופה אחת היא למותרות, והרי

כולהו

שאר חמשת הקופות

נמי מותרות

הם, כי מה לי נשאר מן המעות מה לי נשאר הקרבן עצמו.

וכן מה שפירש בר פדא שהשופר הששי ל"

מעה

"

נמי

קשה, כי דעת שאר האמוראים כדעת רבי מאיר הסובר: אותו קלבון

ל

קופה שנותנין בה את ה

שקלים אזלא

, ולא לקופה של נדבה

! דתניא

:

להיכן קלבון זה הולך?

לשקלים, דברי רבי מאיר; רבי אליעזר אומר: לנדבה

.

ושמואל אמר

: ששה קופות אלו

כנגד

:

א.

מותר חטאת;

ב.

ומותר אשם

[היינו אשם גזילות ואשם מעילות]; ג.

ומותר אשם נזיר;

ד.

ומותר אשם מצורע;

ה.

ומותר מנחת חוטא

[מנחה שמביא העני בדלי דלות כשנתחייב על חטאתו קרבן עולה ויורד]; ו.

ומותר עשירית האיפה של כהן גדול

.

ורבי אושעיא אמר

:

כנגד

: א.

מותר חטאת;

ב.

ומותר אשם;

ג.

ומותר אשם נזיר;

ד.

ומותר אשם מצורע;

ה.

ומותר קינין

של יולדת וכיוצא בה, שהפרישו מעות לקיניהם וניתוזלו הקינין וניתותרו המעות; ו.

ומותר מנחת חוטא

.

ושמואל

מאי טעמא לא אמר כרבי אושעיא

שהשופר הנוסף בא למותר קינין ולא למותר עשירית האיפה?

משום ד

קינין

הא

תנא ליה

ב

רישא

של המשנה בשבעת השופרות האחרים.

ותמהה הגמרא:

ו

כי

רבי אושעיא תני

[היה שונה] לשבעת השופרות שבמשנה,

ולא תני

בהו

קינין

[בגירסתו לא היה שופר לקינין]!?

והתני רבי אושעיא

את דין המשנה,

ותני

נמי

קינין!?

ומשנינן:

חד לקינין

שכל המחוסר כפרה מביא מעות לקינו ונותן שם ואוכל בקדשים לערב, וסומך על כך שהכהנים הקריבו את קינו,

וחד למותר קינין

.

ורבי אושעיא

מאי טעמא לא אמר כשמואל?

משום ד

סבר לה כמאן דאמר: מותר של עשירית האיפה של כהן גדול

-

ירקב

ולא ילך לנדבה.

דתניא

:

מותר מנחת נדבה, מותר מנחה ירקב

.

מאי קאמר?

אמר רב חסדא: הכי קאמר: מותר מנחת חוטא

-

נדבה, מותר עשירית האיפה של כהן גדול

-

ירקב

.

רבה אמר

לפרש את הברייתא:

אפילו מותר עשירית האיפה של כהן גדול נמי נדבה, אלא מותר לחמי תודה ירקב

.

בפלוגתא

:

מותר עשירית האיפה של כהן גדול

:

רבי יוחנן אמר: נדבה

.

רבי אלעזר אמר: ירקב

.

מיתיבי

:

מותר שקלים

-

חולין; ומותר עשירית האיפה, ומותר קיני זבין וקיני זבות, וקיני יולדות, וחטאות ואשמות, מותריהן נדבה

.

מאי לאו

, האם אין פירוש מה ששנינו "מותר עשירית האיפה":

מותר עשירית האיפה של כהן גדול

, הרי מפורש שמותרה לנדבה!?

ודחינן:

לא

כאשר פירשת, ומה ששנינו מותר עשירית האיפה לנדבה, היינו

מותר מנחת חוטא

שאף היא באה עשירית האיפה.

אמר רב נחמן בר רב יצחק

:

מסתברא כמאן דאמר: מותר עשירית האיפה של כהן גדול

-

ירקב, ד

הרי

תניא

:

כתיב גבי מנחת חוטא [ויקרא ה]: "

לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא

",

אמר רבי יהודה

: לכך אמר הכתוב "היא" כדי למעט:

היא קרויה חטאת

ואינה טעונה לבונה,

ואין אחרת קרויה חטאת

, כלומר אין לה דין חטאת וטעונה היא לבונה,

לימד על עשירית האיפה של כהן גדול שאינה קרויה חטאת וטעונה לבונה

-

ומדאינה קרויה חטאת

, כלומר, ומדאין לה דין חטאת לגבי לבונה, כך אין לה דין חטאת לענין מותר, שאם כי קרויה היא "חטאת" הרי נתמעטה מ"חטאת היא" ולפיכך

מותרה ירקב

, ולא ילך לנדבה כחטאת.

מתניתין:

המתנדב ואומר "

שור זה עולה

",

ונסתאב

[נפל בו מום], ודינו להיפדות ויהיו דמיו לעולה:

אם רצה יביא בדמיו שנים

קטנים.

וכן אם אמר "

שני שוורים אלו עולה

"

ונסתאבו: רצה יביא בדמיהן אחד

גדול.

ורבי אוסר

לכתחילה, ומפרש בגמרא, שעל שני האופנים נחלק רבי.

המתנדב ואומר "

איל

[בן שני שנים]

זה עולה

"

ונסתאב

:

אם רצה יביא בדמיו כבש

[עד שנה].

האומר "

כבש זה עולה

":

אם רצה יביא בדמיו איל

.

ורבי אוסר

בשתיהן.