מעילה 9b — התלמוד בעברית

מיתיבי

, הגמרא מביאה משנה להקשות על רב, ממה ששנינו במסכת זבחים [פה ב]: הצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, בזמן שהם מחוברים [בבשר] יעלו [למזבח להקטרה] עם בשר העולה. ואם פירשו מן הבשר, לא יעלו.

ועוד שנינו שם [פו א]:

וכולן,

העצמות והגידין וכולי, בין המחוברין לבשר בין אם פירשו,

שפקעו

[אם פקעו]

מעל גבי המזבח

, לארץ,

לא יחזיר

לא צריך להחזיר .

וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח, לא יחזיר

.

ויש לדייק: כשפקעה גחלת

מעל גבי המזבח, הוא דלא יחזיר

, הא

, ואילו אם היא עדיין ע

ל גבי המזבח, יחזיר

הגחלת.

בשלמא לרבי יוחנן

, הסובר שיש קפידא בהוצאת הדשן,

ניחא

, מובן למה צריך להחזיר הגחלת, משום שהתורה אמרה "והוציא את הדשן" , לכן יחזירה לקיים מצות הוצאה,

אלא, לרב, קשיא

, מדוע צריך להחזירה, הרי כבר נשרף ונהיה גחלת ונעשית מצותו ? ומתרצינן:

אמר לך רב: שאני גחלת

, לכן יחזיר כדי לגמור הקטרתה מפני

דאית בה

מששא

, ממשות, ועדיין ראויה להקטרה. ואינה דומה לאפר שאין בו ממשות, וכיון שנעשה אפר, וכבר נתרם תרומת הדשן, אין חיוב להחזירו, ואין בו מעילה.

איכא דאמר לה

, יש מי שמסר שמועה זו

להך גיסא

, לצד זה. כלומר, ממשנה זו יש להוכיח כדברי רב, והיא קושיה על רבי יוחנן:

יש לדייק:

טעמא

, כל הטעם שחייב להחזיר כשפקעה והיא עדיין על גבי המזבח,

משום

שהיא

גחלת דאית בה ממשא

, ולא נגמרה הקטרתה.

הא

, ואילו כבר נעשה

אפר, דלית ביה מששא

, ונגמרה הקטרתו,

אפילו

כשפקע, והוא עדיין

לגבי

[על גבי]

המזבח, אין מועלין בו

.

בשלמא לרב,

הסובר שאחרי שנתרמה תרומת הדשן אין מועלין,

ניחא

.

אלא לרבי יוחנן

, הסובר, שעד שלא הוצא לחוץ למחנה עדיין מועלין בו,

קשיא

, למה לא יחזירו הרי עדיין לא נעשית מצותו?

ומתרצינן:

אמר לך רבי יוחנן

: לא נדייק דוקא גחלת, אלא

הוא הדין, דאפילו אפר

יחזיר, מפני שעדיין לא הוצא הדשן,

והיינו טעמא דקתני גחלת, הא

קאתי לאשמועינן

, המשנה באה להשמיענו חידוש,

דאפילו גחלת, דאית בה מששא

ולא נגמרה הקטרתה,

כי פקעה מעל גבי המזבח

לארץ,

לא יחזיר

.

סוגית תשלומי מעילה

הנהנה מן הקודש, משלם קרן וחומש, מלבד חיוב הבאת קרבן אשם.

אותם הדמים, קרן וחומש להיכן ינתנו? על כך דנה הגמרא. אמרה התורה בפרשת מעילה [ויקרא ה] "ואת אשר חטא מן הקודש ישלם, ואת חמישיתו יוסיף עליו", ודרשו חכמים "מן הקודש ישלם", ישלם אותו להקדש [תורת כהנים].

כלומר, אם נהנה מקדשי בדק הבית, ישלם לבדק הבית, ואם מקדשי מזבח, ישלם לקדשי מזבח, ולאותו הקדש. ו"הקדושה שבה לאותו הקדש".

איתמר, הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים, ו

מן

אמורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים

, ונתחייב קרן וחומש,

רב אמר

: מעות

מה שנהנה יפלו לנדבה

, היינו לקנות בהן עולות, שמקריבין אותן בזמן שהמזבח עומד בטל ["קיץ המזבח"], והעורות ינתנו לכהנים.

ו

אילו

לוי אמר

: לא יביאו מהן עולות, מאחר שהעורות לכהנים, אלא

יביא

מהמעות,

דבר שכולו למזבח

, דהיינו קטורת.

תניא

, שנינו ברייתא כוותיה, כדברי

דרב

, ותניא כוותיה דלוי .

תניא כוותיה דלוי: מעילה זו להיכן הולכת?

תלמידים

הלמידין לפני חכמים

אומרים: יביא דבר שכולו למזבח

. ומפרשת הגמרא:

מאי ניהו?

מה הוא דבר שכולו למזבח?

קטרת

.

תניא כוותיה דרב: הנהנה מדמי חטאת

ממקצת המעות שהפריש לצורך קניית קרבן חטאת,

ומדמי אשם

,

אם בא לשלם

עד שלא קרבה חטאתו

, יתן את דמי המעילה לבעל הקרבן, והוא

יוסיף

, את דמי המעילה לדמי החטאת שנשאר לו,

ויביא חטאתו

, חטאת שמינה,

ו

כן אם בא לשלם,

עד שלא קרבה אשמו, יוסיף ויביא אשמו

.

ואם

כבר קרב חטאתו

, מה יעשה באותן מעות, הלא אינו יכול לצרפם לחטאתו?

ילכו

המעות

לים המלח

, כלומר, למקום שאי אפשר להוציאן משם. כדין חטאת שנתכפר בעליה באחרת, שהיא מתה [והיא מ"חמש חטאות המתות" ], לפיכך, המעות ילכו לים המלח , והוא במקום מיתה.

וכן אם

כבר קרב אשמו, יפלו

אותן המעות

לנדבה

. פירוש: קיימא לן: כל שאילו היה חטאת היתה מתה, אם הוא אשם, רועה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה. לפיכך, אותן דמי מעילה יפלו לנדבה. והיינו: לשופר, והוא תיבה שבמקדש, וממעות אלו היו מביאין קרבנות ציבור .

עד כאן דיברה הברייתא בנהנה ממעות שהופרשו לצורך חטאת ואשם, ודינם הוא, שאם עדיין יכולים לצרף המעות לקרבן, מצרפין. וכשאי אפשר, אזי, דמי חטאת לים המלח ודמי אשם לנדבה. וממשיכה הברייתא לבאר דין נהנה מן הבהמה עצמה או מן הבשר:

הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים, דמי מה שנהנה יפלו לנדבה

, [כדברי רב!].

הנהנה מ

כל קרבנות מזבח

, ינתנו דמי המעילה,

למזבח

.

קרבנות קדשי בדק הבית

, כלומר, אם נהנה מקדשי בדק הבית, יפלו דמי המעילה

לבדק הבית

.

קרבנות ציבור

, הנהנה מהם יתן דמי המעילה

לנדבת צבור

.

ומקשינן:

הא גופה קשיא

, הברייתא קשה, ויש בה סתירה בין הרישא לסיפא,

ברישא

קתני

אם בא לשלם

עד שלא קרבה חטאתו, יוסיף ויביא חטאתו

.

משקרבה חטאתו, ילכו לים המלח.

ו

אילו בסיפא

קתני: כל קרבנות המזבח, למזבח

, משמע כל קרבנות, כולל חטאת,

ולא שנא דאיכפור בעלים

, אף אם כבר נתכפרו הבעלים,

ולא שנא היכא דלא איכפור

, אם עדיין לא נתכפרו הבעלים, יפלו למזבח והיינו לנדבה.

ועתה קשה,

רישא רבי שמעון היא, דאמר: כל חטאת שכיפרו בעליה תמות

,

ואילו סיפא, שאמרה שהמעות אינן הולכות ל"מיתה", כלומר, שלא ילכו לים המלח, אלא יפלו לנדבה, על אף שכבר נתכפרו בעלים, היא כרבנן .