מעילה 18b — התלמוד בעברית

הברייתא מביאה לימוד נוסף ש"מעל" פירושו "שינוי":

ואומר

, בענין עבודת כוכבים [דברי הימים א ה] "

וימעלו באלהי

אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ

".

כלומר, מסוטה למדים איסור "הנאה" מהקדש, כשם שסוטה נהנית מן העבירה.

"הנאה" זו האסורה מהקדש, היא אף בלי פגם. כשם שעבירת סוטה היא בלי פגם , כן אסורה ה"הנאה" מהקדש.

מעילה זו היא אף כאשר לא הוציא הדבר של הקדש מרשות הקדש, כגון: גזבר של הקדש הנהנה מהקדש .

ומעבודת כוכבים למדים מעילה של שינוי מ"רשות" הקדש, אף בלי הנאה . כגון: המוציא מעות של הקדש לחולין, ולא נהנה ממעות עצמם אלא מהחפץ שקנה מהמעות . או, כגון: נתן לחבירו דבר של הקדש.

כשם שהעובד עבודת כוכבים, משנה עצמו מרשות הקדוש ברוך הוא ומעבודתו לרשות האלילים, אף בלי הנאה.

וממשיכה הברייתא:

יכול

הייתי לומר, שאם

נהנה ולא פגם

, יהא חייב.

כלומר, אף על פי שלמדנו מסוטה לחייב בהנאה בלא פגם, כמבואר, מכל מקום יש לומר, שעיקר הקפדת התורה בסוטה הוא על על עצם ההנאה, בין עם פגם ובין בלי פגם,

ונלמד מעילה מסוטה לחייב על הנאה גם בלי פגם. ואילו במשנתנו שנינו שעל דבר שיש בו פגם, לא חייבים על ההנאה עד שיפגום.

ודנה הברייתא: מנין למדים "לפטור" מעילת הנאה בלא פגם, בדבר שיש בו פגם?

וכן, יכול הייתי לומר שאם

פגם ולא נהנה

, יהא חייב.

כלומר, אם נלמד מעבודת כוכבים, יש לדון ולומר, שכשם שהעובד עבודת כוכבים פוגם בשונאו של הקדוש ברוך הוא! ומניח עבודתו והולך אחרי ההבל , ואותו רשע לא נהנה כלל במה שמניח הבורא יתברך,

כך יתחייב הפוגם בהקדש בלי הנאה, כגון: מזיק הקדש ומשליכו לאיבוד, כגון: הנוטל חפצים של הקדש ומשליכו לאש או למים, או השובר.

ומנין אנו למדים לפטור המזיק את ההקדש ?

ו

כן, יכול הייתי לומר, שאם מעל

במחובר לקרקע

, יהא חייב. ומנין שהוא פטור .

ו

כן ,

בשליח שעשה שליחותו

כגון: בעל הבית שאמר לשליחו תן בשר לאורחים, [בשר הקדש], יכול הייתי לומר שהשליח מעל, כמו שבכל דיני התורה קיימא לן "אין שליח לדבר עבירה", מפני שיכול המשלח לומר "דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין".

ואילו לגבי מעילה שנינו [בפרק הבא] שבעל הבית מעל ולא השליח. ומנין לנו למעט מעילה מכל התורה כולה, לומר שבעל הבית מעל?

ומשיבה הברייתא:

תלמוד לומר

"נפש כי תמעול מעל

וחטאה

", ודרשינן גזירה שוה:

נאמר חטא בתרומה,

ב"זר" האוכל את התרומה ומחלל אותה [במדבר יח] "ולא תשאו עליו חטא" ,

ונאמר חטא במעילה

, ללמדנו:

מה חטא האמור בתרומה, פוגם ונהנה

, שהרי נאמר [ויקרא כב] בתרומה "כי יאכל". ואי אפשר לאכילה בלי פגם. ובא ללמדנו, שכשם שעל אכילת תרומה, חייב רק בהנאה של פגם, כן במעילה, חייב רק בהנאה של פגם [בדבר שיש בו פגם].

וכשם שבתרומה, הפגם כרוך בהנאה, והמזיק את התרומה פטור , כן במעילה חייב רק בפגם של הנאה למעוטי את המזיק [כאשר לא הוציא מרשות הקדש].

ו

מה תרומה,

מי שפוגם נהנה,

כן מעילה. ובא למעט, כשאחד פוגם והשני נהנה .

ו

מה תרומה,

בדבר שפוגם, בו נהנה

, כן מעילה. ובא למעט כשפגם בלי הנאה.

ו

מה תרומה,

פגימתו והנאתו כאחד

, כן מעילה. ובא למעט, כשפוגם עתה ונהנה למחר, כי פגימה והנאה אינם מצטרפים, אף באדם אחד ובדבר אחד .

ו

מה תרומה, הוא דוקא

בתלוש מן הקרקע

, שהרי תרומה אינה נוהגת אלא בתלוש, משעה שנקרא "דגן", כמו שנאמר [דברים יח] "ראשית דגנך", כן מעילה אינה אלא בתלוש .

ו

מה תרומה, דינו נוהג

בשליח שעשה שליחותו

, כשצוהו בעל הבית לתרום, הרי הוא כאילו תרם בעל הבית, ותרומתו, תרומה. כמו שדרשינן ממה שנאמר [במדבר יח] "כן תרימו גם אתם". כן מעילה, כשהשליח עשה שליחותו, מעל בעל הבית .

אף חטא האמור במעילה, פוגם ונהנה, ומי שפגם נהנה, ובדבר שפוגם בו נהנה, ופגימתו והנאתו כאחד, ובתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו

, כמבואר.

וממשיכה הברייתא [לפי גירסא אחת ]:

אם מעילה נלמד מתרומה,

אין לי

לימוד לחייב,

אלא אוכל ונהנה

, כשהאוכל הוא עצמו נהנה. אבל

אכילתו ואכילת חבירו, מנין

לנו לימוד לחייב כשלקח מאכל בשיעור פרוטה, ואכל הוא עצמו חציה והאכיל את חבירו חציה השני, ושנינו במשנה הבאה שהוא מעל ולא חברו. [המשך הברייתא יבואר].

[גירסא אחרת ]:

אם מעילה נלמד מתרומה,

אין לי

לימוד לחייב,

אלא אוכל

, כשם שבתרומה נאמר "ואיש כי יאכל",

נהנה

, ולא אכל,

בדבר שאין בו פגם, מנין

לנו שהוא חייב? וכן,

אכילתו ואכילת חברו

, כנ"ל, או

הנייתו

[הנאתו]

והניית חברו

, או

הנאתו ואכילת חבירו

, או

אכילתו והניית חברו

.

ש

כל אלו

מצטרפין זה עם זה אפילו לזמן מרובה,

כגון: אחד בשחר והשני בערב,

מנין?

ומשיבה הברייתא:

תלמוד לומר

"

תמעול מעל

", ודרשינן: מעל

מכל מקום

, אפילו על ידי צירוף. [ולפי גירסא השניה מרבינן גם אפילו הנאה בדבר שאין בו פגם].

וממשיכה הברייתא:

אי

, אם מעילה נלמד מתרומה, אם כן, הרי יתכן לומר:

מה חטא האמור בתרומה, לא צירף שתי אכילות כאחד

, אם אכל היום חצי משיעור שחייבים קרן וחומש על אכילת תרומה , וחצי השני למחר, אינו חייב,

ונלמד מתרומה ש

אף חטא האמור במעילה לא צירף שתי אכילות כאחד

,

מנין

, לרבות

אכל

חצי משיעור מעילה

היום, ואכל

חצי השני

למחר, ו

לאו דוקא מחר, אלא

אפילו לזמן מרובה

?

ומשיבה הברייתא:

תלמוד לומר

"

תמעול מעל

" לרבות מעל

מכל מקום

.

וממשיכה הברייתא:

אי

, אם מעילה נלמד מתרומה, אם כן, הרי יתכן לומר:

מה חטא האמור בתרומה

, כשאכל את התרומה,

פגימתו והנאתו כאחד

, כשאוכל ונהנה נפגמה התרומה והוא הנהנה והוא הפוגם,

אף חטא האמור במעילה פגימתו והנאתו כאחד

,

מנין

לרבות,

לאכילתו ואכילת חבירו

, שמצטרפין, ומצטרפין לזמן מרובה,

ואפילו מכאן ועד שלש שנים?

תלמוד לומר

: "

תמעול מעל

", ודרשינן: לרבות מעל

מכל מקום

.