מגילה 32a — התלמוד בעברית

ומבארינן:

משום

דאיכא

דאפכי להו,

דאמרי דרבי יהודה אמר כדברי רבי מאיר, ורבי מאיר - כרבי יהודה, להכי לא אמר רבי זירא: "הלכה כרבי יהודה".

תנו רבנן

: העולה לקרוא בתורה,

פותח

את הספר,

ורואה

היכן צריך לקרות, ו

גולל

את הספר,

ומברך. וחוזר ופותח

-

וקורא. דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: פותח ורואה,

ואינו גולל שוב ,

ומברך, וקורא.

מאי טעמא דרבי מאיר?

כדעולא.

דאמר עולא: מפני מה אמרו,

ש

הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן?

כדי שלא יאמרו

הרואים ש

תרגום כתוב בתורה,

ויבואו לכתוב תרגום בתורה.

ו

הכא נמי,

צריך לגלול הספר כשמברך, כדי

שלא יאמרו: ברכות כתובין בתורה.

ורבי יהודה

אמר לך: גבי

תרגום

-

איכא למיטעי

ולמימר שכתוב בתורה, ולהכי לא יסייע למתורגמן. אבל גבי

ברכות

-

ליכא למיטעי

בהכי.

אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה

-

פותח ורואה, ומברך וקורא.

ואין צריך לגלול קודם שמברך .

ולימא: הלכה כרבי יהודה?

ומבארינן:

משום

דאיכא

דאפכי להו.

אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלוחות

[רש"י כתב דיש מפרשים שהם העשויין לספרים שלנו שאינן בגליון. ותוס' הביאו מהערוך דהיינו הגליונים הריקים שבס"ת למעלה ולמטה ובין דף לדף. עיי"ש ],

ו

כן

הבימות,

דהיינו בימה שהיו עושין למלך, והיה קורא בתורה עליה [במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות, במוצאי שנת השביעית, כדאמרינן במס' סוטה דף מ"א ע"א, עיי"ש] -

אין בהן משום קדושה

.

אמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: הגולל ספר תורה

-

צריך שיעמידנו על התפר.

דהיינו, כנגד התפר, שמקום התפר יהיה באמצע . משום ששם ראוי להדקו יפה .

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: ה

יחיד, שקורא בספר תורה, ו

גולל

את

ספר

ה

תורה

מענין לענין, והספר מונח לו על ברכיו,

גוללו מבחוץ,

דהיינו, שגולל את העמוד שחוצה לו - כלפי פנים.

ואין גוללו מבפנים

כלפי חוץ, שמא כשיאחז את העמוד הפנימי לגוללו, יתפשט העמוד החיצון - ויפול לארץ .

וכשהוא מהדקו

לאחר שגמר לגללו -

מהדקו מבפנים

כלפי חוץ,

ואינו מהדקו מבחוץ

כלפי פנים, לפי שאז מכסה את הכתב בזרועותיו, והרי מצוה להראות את הכתב אל העם כשמהדקו .

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: עשרה שקראו בתורה

[לפי שאין קורין בתורה בפחות מעשרה בני אדם - נקט "עשרה שקראו בתורה", אבל אין הכוונה שכולן קראו בתורה],

הגדול שבהם

-

גולל

ספר תורה,

לפי שהוא כבודו. וגם דכיון שהוא גדול שבהם - ראוי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמרינן להלן [תוס'].

הגוללו

לספר התורה -

נוטל שכר כולן.

דאמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה, הגולל

את

ספר

ה

תורה

-

קיבל שכר כולן.

ותמהינן:

שכר כולן סלקא דעתך,

וכי הוא נוטל את שכר המצוה של הציבור?

ומבארינן:

אלא אימא

הכי:

קיבל שכר כנגד כולן.

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול,

דהיינו, אם אדם חושב להתחיל לעשות דבר, ושמע קול אומר: "הין", או ששמעו שאומר: "לאו", שיכול ללכת אחר אותו קול, ואין בזה משום ניחוש ?

שנאמר: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר

זה הדרך לכו בו וגו'".

והני מילי,

היכא

דשמע קל גברא,

ואפילו

במתא, וקל איתתא בדברא

דווקא . משום שקול זה אינו מצוי, ועל כרחך דבת קול באה אליו .

והוא דאמר: "הין הין", והוא דאמר: "לאו לאו",

שכופל דבריו, אז אמרינן דהיא בת קול .

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה

,

עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'".

מתקיף לה אביי

: וכי

משום דלא ידע לבסומי קלא, "משפטים לא יחיו בהם"

-

קרית ביה

[דהוא סיפא דקרא דלעיל ]?!

אלא, כדרב משרשיא. דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת, ואין נוחין זה את זה בהלכה,

שאינן מתעסקים זה עם זה בהלכה, כדי ללמוד זה מזה ,

עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם"

.

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה

ערום

,

בלא המטפחת שסביבו -

נקבר ערום.

ותמהינן: נקבר

ערום

ממש

סלקא דעתך?

ומבארינן:

אלא אימא

הכי:

נקבר ערום

-

בלא מצות.

ותמהינן: ואכתי,

בלא מצות סלקא דעתך?

וכי משום שאחז ספר תורה ערום - הפסיד את כל המצוות שעשה?

אלא אמר אביי: נקבר ערום

-

בלא אותה מצוה

שעשה באותה שעה, כגון אם קרא בתורה, ואחז הספר ערום - אין לו שכר מצות קריאה [תוס', עיי"ש].

אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא, משמיה דרבי ינאי רבה: מוטב תיגלל המטפחת

על הספר, דהיינו, שיאחז את הספר, ויגלול המטפחת עליו.

ואל יגלל ספר תורה

בתוך המטפחת, דהיינו, שלא יניח המטפחת בחיקו, ויגלול הספר בתוכה.

שנינו במשנתינו:

"וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", מצותן

-

שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו.

תנו רבנן

: כתיב: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". ולמה הוצרך לכתוב כאן: "וידבר משה", וכי כל המצוות כולן - לא אמרן משה לישראל?

אלא, ילפינן מהא, ד

משה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום

הלכות פסח

-

בפסח. הלכות עצרת

-

בעצרת. הלכות חג

-

בחג

.

שכך היה עושה משה, שהיה מדבר עמהן בהלכות כל מועד ומועד - בזמנו, להודיע חוקי האלקים ותורותיו.

וקבלו וקיימו שכר המצוות עליהם ועל בניהם - בזה ובבא [לשון רש"י].

הדרן עלך פרק בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה